טיטו פרננדז (1942)
בקליפת האגוז שאני מגלף בִּקְלִפַּת הָאֱגוֹז שֶׁאֲנִי מְגַלֵּף, מְגַלֵּף, נִכָּרִים בַּדֵּי שִׂיחַ קָפֶה, חֲרוּזֵי שִׁירָתִי. שָׁר אָנֹכִי אֲנִי מִתְגַּלְגֵּל בַּמָּשִׁיחַ, בְּשַׁלְוָתִי וְאֹרֶךְ רוּחִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי מִפְלָט עֵת תִּקְפָּא נִשְׁמָתִי, עֵת תִּקְפָּא נִשְׁמָתִי. כָּאן עַל הָהָר שׂוֹרֵר כְּפוֹר, וְלִי אֵין אַדֶּרֶת אֲשֶׁר תְּכַסֵּנִי אֶת שֶׁהָיְתָה לִי מָסַרְתִּי לְכַרְבֵּל בָּהּ יָרֵחַ, לְכַרְבֵּל בָּהּ יָרֵחַ. מְדֻבָּר בִּקְלִפַּת הָאֱגוֹז שֶׁאֲנִי מְגַלֵּף, מְגַלֵּף, נִכָּרִים בַּדֵּי שִׂיחַ קָפֶה, חֲרוּזֵי שִׁירָתִי. שָׁר אָנֹכִי בְּסַכִּינִי וּבֶעֱנוּתִי, בִּירֹקֶת הַחַיִּים, פּוֹצֵעַ אֲנִי אֶת הָעֵץ וּבְהַרְחִיבִי אֶת פִּצְעִי, וּבְהַרְחִיבִי אֶת פִּצְעִי. לֹא עוֹד נוֹתְרוּ בִּי תּוּגוֹת, אֶת כֻּלָּן נָשָׂא כְּבָר הָרוּחַ, מִן הָאַהֲבָה רַק נוֹתְרָה בִּי מְרִירוּת זִכָּרוֹן, מְרִירוּת זִכָּרוֹן. מְדֻבָּר בִּקְלִפַּת הָאֱגוֹז שֶׁאֲנִי מְגַלֵּף, מְגַלֵּף, נִכָּרִים בַּדֵּי שִׂיחַ קָפֶה, חֲרוּזֵי שִׁירָתִי. שָׁר אָנֹכִי בִּצְלַב הָעֵץ הַזֶּה, שֶׁמִּן הַקַּרְקַע הִפְצִיעַ, כַּמָּה שָׁעוֹת, מְעַנְּגוֹת, אֲסִירוֹת תּוֹדָה דָּבְקוּ, אֲסִירוֹת תּוֹדָה דָּבְקוּ. הִצְטַלְּבוּת זוֹ הַחִלּוֹתִי, בְּלִי לַחְשֹׁב כְּלָל, לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים, מֵעוֹדִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּיֵשׁוּ, אֲבָל לְמָה נִזְקַקְתִּי לוֹ, אֲבָל לְמָה נִזְקַקְתִּי לוֹ. מְדֻבָּר בִּקְלִפַּת הָאֱגוֹז שֶׁאֲנִי מְגַלֵּף, מְגַלֵּף, נֵתַח אַחַר נֵתַח הָעֱנֻיּוֹת נוֹתְרוּ בָּהּ.
Tito Fernández (1942)
En la viruta del avellano En la viruta del avellano que estoy tallando, tallando, se pueden ver, cafecitas, las rayitas de mi canto. Canto Estoy haciéndome un Cristo, con mi paciencia y mi calma, pa'que me sirva de abrigo cuando se me hiele el alma, cuando se me hiele el alma. Aquí en el monte está "helao", y no hay poncho que me cubra el que tenía lo hei' "dao" pa'que abriguen a la luna, pa'que abriguen a la luna. Hablado En la viruta del avellano. que estoy tallando, tallando, se pueden ver, cafecitas, las rayitas de mi canto. Canto Con mi cuchillo y mi pena, entre el verdor de la vida, voy hiriendo la madera y agrandando más mi herida, y agrandando más mi herida. Ya no me quedan tristezas, todas se las llevó el viento, del amor sólo me queda la amargura de un recuerdo, la amargura de un recuerdo. Hablado En la viruta del avellano, que estoy tallando, tallando, se pueden ver, cafecitas, las rayitas de mi canto. Canto En esta cruz de madera, desde la tierra nacida, cuántas horas, placenteras, se han pegado agradecidas, se han pegado agradecidas. Empecé este crucifijo, sin pensar, hace tres días, yo nunca he creído en Cristo pero qué falta me hacía, pero qué falta me hacía. Hablado En la viruta del avellano que estoy tallando, tallando, pedacito a pedacito las penas se van quedando.
מספרדית: אבנר פרץ
