מרסלין דבורד-ואלמור (1859-1786)
התקווה לֶאֱהֹב, אַחֶרֶת אִוִּיתִי, אֲהָהּ! וְלִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת! בָּאַהֲבָה רַק סֵבֶל חָוִיתִי, רַכּוּת, מַכְאוֹבַי רַק מַגְבֶּרֶת. אֲהָהּ! לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת! לִהְיוֹת אַחֶרֶת אִוִּיתִי! עוֹד תִּשְׁתַּנִּי, לִי אָמַרְתָּ, חָשַׁבְתִּי: אָמְנָם יִתָּכֵן, לִבִּי לֹא רָגִישׁ יִהְיֶה אֲזַי, כֵּן! אֲקַוֶּה כִּי אֶת מַה שֶׁדִּבַּרְתָּ מוֹתִי עוֹד יַגְשִׁים, יִתָּכֵן, אֶשְׁתַּנֶּה אָז כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ!
Marceline Desbordes-Valmore (1786-1859)
L'espoir Je voudrais aimer autrement, Hélas ! Je voudrais être heureuse! Pour moi l’amour est un tourment, La tendresse m’est douloureuse. Ah ! Que je voudrais être heureuse! Que je voudrais être autrement! Vous dites que je changerai: Comme vous je le crois possible, Mon coeur ne sera plus sensible; Je l’espère, car je mourrai. Oui ! Si la mort peut l’impossible, Vous dites vrai, je changerai!
מצרפתית: אבנר פרץ