מרסלין דבורד-ואלמור (1859-1786)
השעון נעצר אוֹרְלוֹגִין מִמֶּנּוּ הַשָּׁעָה הִבְקִיעָה רוֹטֶטֶת, וּבְעַד פָּז טָהוֹר תַּחְלֹף, כְּמוֹ קוֹל צִפּוֹר עֵת רֹן אוֹ בְּכִי תַּשְׁמִיעַ מִמְּרוֹם קִנָּהּ שֶׁרֹגַע יַעֲטֹף, פְּעִימָתְךָ סְדִירָה, לֹא עוֹד נִתָּן לִשְׁמֹעַ, בַּחוּגָה הַקְּפוּאָה קוֹלְךָ נִבְלָע, נִמְחָה; הַאִם כַּשַּׁחַר, סוֹף הַכֹּל לִגְוֹעַ, גַּם יָמִים יָפִים קְרָאְתִּים עַל מִצְחֲךָ?
Marceline Desbordes-Valmore (1786-1859)
L'horloge arrêtée Horloge d'où s'élançait l'heure Vibrante en passant dans l'or pur, Comme l'oiseau qui chante ou pleure Dans un arbre où son nid est sûr, Ton haleine égale et sonore Dans le froid cadran ne bat plus: Tout s'éteint-il comme l'aurore Des beaux jours qu'à ton front j'ai lus?
מצרפתית: אבנר פרץ