סלואטורה קואזימודו (1968-1901)
לירח החדש בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אַחַר כָּךְ בַּיּוֹם שֶׁיָּעַד קָבַע מְאוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם וְיָּנַּח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְאַחֲרֵי אַלְפֵי עִדָּנִים, הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצַלְּמוֹ וּדְמוּתוֹ, בְּלִי מְנוּחָה, בִּתְבוּנַת הַחֻלִּין אֲשֶׁר לוֹ, בְּלִי מוֹרָא, בָּרָקִיעַ הַצַּח, לַיְלָה אֶחָד בְּאוֹקְטוֹבֶּר, קָבַע מְאוֹרוֹת אֲחֵרִים כְּאֵלֶּה אֲשֶׁר סוֹבְבִים כְּבָר לְמִן בְּרִיאָתוֹ שֶׁל הַחֶלֶד. אָמֵן.
Salvatore Quasimodo (1901-1968)
Alla nuova luna In principio Dio creò il cielo .. e la terra, poi nel suo giorno esatto mise i luminari in cielo e al settimo giorno si riposò. Dopo miliardi di anni l'uomo, fatto a sua immagine e somiglianza, senza mai riposare, con la sua intelligenza laica, senza timore, nel cielo sereno d'una notte d'ottobre, mise altri luminari uguali a quelli che giravano dalla creazione del mondo. Amen.
מאיטלקית: אבנר פרץ
