לדף השער

לרשימת השירים


לקט תרגומים משירת העולם
אבנר פרץ

לשיר הבא

לשיר הקודם

שיר מספר

232


פיליפה ליאל (1979-)

משקלם של ספרים

 

סְבוּרָה הָיִיתִי כִּי הַסְּפָרִים חַסְרֵי מִשְׁקָל. כְּלוֹמַר, גּוֹלְשִׁים הֵם בְּתוֹךְ הֲבָנָתֵנוּ.

בְּזִכְרוֹנֵנוּ. אוֹ מוּטָב לוֹמַר: שְׁרוּיִים הֵם בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל כִּי אֵין הֵם בְּנֵי אָדָם.

אֵין לָהֶם לֵילוֹת, לֹא נְדוּדֵי שֵׁנָה. אֵינָם אוֹצְרִים שֵׁנָה כְּלָל בְּתוֹכָם.

 

סְבוּרָה הָיִיתִי כִּי הַסְּפָרִים פָּחוֹת סְבוּכִים הֵם מֵאִתָּנוּ. אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר

אוֹבֶדֶת מֵאִתָּנוּ הַשּׁוּרָה וְאֵין לָנוּ מִלָּה. אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר

חֲדֵלִים אָנוּ לִנְשֹׁם. כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ

הָיָה לִי מֻשָּׂג מְעֻרְפָּל שֶׁל כּוֹתֶרֶת.

 

וּנְשִׁימָה אַחַת חִוֶּרֶת הַמְּבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת לְדַף.

Filipa Leal (1979-)

O peso dos livros

 

Pensava que os livros não têm peso. Quero dizer, flutuam no entendimento.

Na memória. Ou melhor: equilibram-se porque não são gente.

Não têm noites, não têm insónias. Não têm sono lá dentro.

 

Pensava que os livros são menos complexos do que nós. Mesmo quando

não temos linha, quando não temos palavra. Mesmo quando

não conseguimos respirar. Quando pensei nisso,

tive uma vaga noção de título.

 

E um hálito branco a querer ser página.

מפורטוגלית: אבנר פרץ

לשיר הבא

לשיר הקודם