אנונימי
האוהב והמות חֲלוֹם חָלַמְתִּי הַלַּיְלָה הֵאִיר נִשְׁמָתִי וְהִבְלִיחַ חָלַמְתִּי אוֹדוֹת אַהֲבָה אֵיךְ בֵּין זְרוֹעוֹתַי אַחֲזְתִּיהָ גְּבִירָה, כִּצְחוֹר שֶׁלֶג צָחָה אֶל תּוֹךְ מְעוֹנִי הִגִּיעָה, – מִנַּיִן נִכְנַסְתְּ, אַהֲבָה? בַּת חַיַּי, אֵיךְ הִצְלַחְתְּ לְהַבְקִיעַ? סָגוּר חַלּוֹנִי וּמֻגָּף, סְגוּרָה גַּם דַּלְתִּי עַל בָּרִיחַ! – הָאוֹהֵב, אֵינִי אַהֲבָה, כִּי אִם מָוֶת, שֻׁגַּר מֵרָקִיעַ! – הָהּ מָוֶת קַפְּדָּן, לוּ רַק יוֹם אֶחָד שֶׁל חַיִּים לִי תּוֹתִירָה! – יוֹם תָּמִים? כְּלָל לֹא יִתָּכֵן! שְׁעַת חַיִּים לְךָ עוֹד אַקְצִיבָה. חִישׁ נַעַל נָעַל וּמִהֵר בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ וְהֵגִיחַ שָׂם אֶל גְּבִרְתּוֹ פְּעָמָיו אֶל מְעוֹנָהּ אָז הִגִּיעַ. – פִּתְחִי אֶת דַּלְתֵּךְ, בַּת צְחוֹרָה בִּתִּי, מַהֲרִי וּפִתְחִיהָ! – כֵּיצַד זֶה לִפְתֹּחַ אוּכַל? עוֹד עֵת רָצוֹן לֹא הִגִּיעָה, אָבִי לָאַרְמוֹן לֹא הָלַךְ, אִמִּי אֶת עַרְשָׂהּ לּא הִצִּיעָה. – אִם לֹא תִּפְתְּחִי לִי כַּעֵת, לָעַד לִי לֹא תִּפְתְּחִיהָ! לִי מָוֶת אוֹרֵב, יַקִּירָה, עַל סִפֵּךְ מַמְתִּין, לֹא יַנִּיחַ, – גַּשׁ נָא אֶל מוּל הַחַלּוֹן בּוֹ רוֹקֶמֶת אֲנִי, שָׁם תַּמְתִּינָה, מִשָּׁם חֶבֶל מֶשִׁי אָטִיל שֶׁאֵלַי תְּטַפֵּס וְתַגִּיעַ, אִם הַחֶבֶל הַזֶה לֹא יַסְפִּיק, אֶת צַמּוֹתַי לוֹ אוֹסִיפָה, הַחֶבֶל לְפֶתַע פָּקַע, נִגְלָה שָׁם הַמָּוֶת, הוֹפִיעַ: – נֵלֵךְ נָא עַתָּה, הָאוֹהֵב, כִּי מָלְאָה הַשָּׁעָה וְהִגִּיעָה.
Anonymous
El Enamorado y la Muerte Un sueño soñaba anoche, soñito del alma mía, Soñaba con mis amores que en mis brazos los tenía. Vi entrar señora tan blanca muy más que la nieve fría. – ¿Por dónde has entrado, amor? Cómo has entrado, mi vida? Las puertas están cerradas, ventanas y celosías. – No soy el amor, amante: Dios me envía. – ¡Ay, Muerte tan rigurosa, déjame vivir un día! – Un día no puede ser, una hora tienes de vida. Muy de prisa se calzaba, más de prisa se vestía; Ya se va para la calle, en donde su amor vivía. – ¡Ábreme la puerta, blanca, ábreme la puerta, niña! – ¿Cómo te podré yo abrir si la ocasión no es venida? Mi padre no fue al palacio mi madre no está dormida. – Si no me abres esta noche, ya no me abrirás, querida; la Muerte me está buscando, junto a tí, vida sería. – Vete bajo la ventana donde labraba y cosía, te echaré cordón de seda para que subas arriba, y si el cordón no alcanzare mis trenzas añadiría. La fina seda se rompe; la Muerte que allí venía: – Vamos, el enamorado, que la hora ya está cumplida.
מספרדית: אבנר פרץ
