פדרו סלינאס (1951-1891)
חוף ים לוּלֵא הָיָה זֶה בְּשֶׁל וֶרֶד שַׁבְרִירִי, מִקֶּצֶף, מַבְהִיק בְּלֹבֶן, שֶׁהוּא, בַּמֶּרְחַקִּים מַמְצִיא, מִי לִי הָיָה אוֹמֵר כִּי לֵב הוֹלֵם לוֹ בְּחָזֵהוּ, כִּי הוּא נוֹשֵׁם, כִּי חַי הִנֵּהוּ, וּבְקִרְבּוֹ תְּנוּפָה גְּדוֹלָה, וּמִתְאַוֶּה הוּא לִמְלוֹא אֶרֶץ, כָּחֹל, שׁוֹקֵט, זֶה יָם שֶׁל יוּלִי?
Pedro Salinas (1891-1951)
Orilla Si no fuera por la rosa frágil, de espuma, blanquísima, que él, a lo lejos se inventa, ¿quién me iba a decir a mí que se le movía el pecho de respirar, que está vivo, que tiene un ímpetu dentro, que quiere la tierra entera, azul, quieto, mar de julio?
מספרדית: אבנר פרץ
