פול ורלן (1896-1844)
ירח לבן יָרֵחַ לָבָן בַּיַּעַר זוֹרֵחַ מִכָּל בַּד קָטָן רַחַשׁ בּוֹקֵעַ פּוֹשֵׁט בָּעַלְוָה... הָהּ אֲהוּבָה. בַּבְּרֵכָה כִּבְמַרְאָה עֲרָבָה תִּשְׁתַּקֵּף שְׁחֹרָה וְנָאָה אֶת רֹאשָׁהּ תְּכוֹפֵף בּוֹכִיָּה עִם הָרוּחַ... נַחְלֹם, יוֹם יָפוּחַ. פִּיּוּס רַךְ, עָצוּם רָחָב לִבְלִי דַּי מֵעָל, מִשְּׁמֵי רוּם, דּוֹמֶה רַד אֲזַי, כּוֹכָב אוֹר מַגִּיהַּ... שְׁעַת חֶסֶד הִגִּיעָה.
Paul Verlaine (1844-1896)
La lune blanche La lune blanche Luit dans les bois; De chaque branche Part une voix Sous la ramée... Ô bien aimée. L'étang reflète, Profond miroir, La silhouette Du saule noir Où le vent pleure... Rêvons, c'est l'heure. Un vaste et tendre Apaisement Semble descendre Du firmament Que l'astre irise... C'est l'heure exquise.
מצרפתית: אבנר פרץ
