רוברט פרוסט (1963-1874)
שום ברק פז לא יוותר יַרְקוּת הַטֶּבַע הִיא פָּז, מִכָּל גוֹן מְמַהֵר הוּא וְגָז. הַמַּבְכִּיר בְּעָלָיו הִנּוֹ צִיץ; רַק רֶגַע יָנֵץ וְיָצִיץ. אָז עָלֶה אֶל עָלֶה יֵאָסֵף, כָּךְ עֵדֶן בִּכְאֵב יִתְנַדֵּף, כָּךְ שַׁחַר אֶל יוֹם יִדַּרְדֵּר וְשׁוּם בְּרַק פָּז לֹא יִוָּתֵר.
Robert Frost (1874-1963)
Nothing Gold Can Stay Nature’s first green is gold, Her hardest hue to hold. Her early leaf’s a flower; But only so an hour. Then leaf subsides to leaf. So Eden sank to grief, So dawn goes down to day. Nothing gold can stay.
מאנגלית: אבנר פרץ
