הַזִּקִּית הִתְבַּלְבְּלָה

לֹא הֶחְלִיטָה לָהּ עֲדַיִן

מַה הַצֶּבַע הַמַּתְאִים.

כְּבָר שָׁעָה וּמֶחֱצָה

הִיא גּוֹחֶנֶת אֶל הַמַּיִם

וְלוֹטֶשֶׁת אֶת עֵינֶיהָ

לִדְמוּתָהּ שֶׁבַּשְּׁלוּלִית,

וְאוֹמֶרֶת הַזִּקִּית

לִשְׁכֶנְתָּהּ מָרַת צְפַרְדֵּעַ

(אֶבְיָתָר אֶת זֹאת שָׁמַע!):

"כְּבָר נִמְאַס לִי לְהַחְלִיט

עַל הַגָּוֶן אוֹ הַצֶּבַע.

מִדֵּי בֹּקֶר שׁוּב בַּבֶּטֶן

מְקַרְקֶרֶת שְׁאֵלָה

מְטַפֶּסֶת אֶל הַמֹּחַ

מְמַלֵּאת לִי אֶת הָרֹאשׁ

מְנַדְנֶדֶת: מַה לִּלְבֹּשׁ?

הַסָּגֹל –

          צֶבַע מַגְעִיל,

הַיָּרֹק –

          כֵּהֶה מִדַּי,

הַכָּחֹל –

          דָּהוּי מָהוּהַּ

הָאָדֹם –

          נִמְאַס וְדַי!

אֵין שׁוּם צֶבַע לִבְחִירָה

וְאִם לֹא יִקְרוּ נִסִּים

אָז אֶלְבַּשׁ בְּאֵין בְּרֵרָה

חֲלִיפָה וּמְעִיל פַּסִּים."