פַּר וְעוֹד פַּר

הֵם פַּרְפַּר.

 

תּוֹהֶה אֶבְיָתָר

וְאֵינֶנּוּ מֵבִין:

כֵּיצַד מִסְתַּדְּרִים

הַדְּבָרִים?

פַּרְפַּר כֹּה צָנוּם וְדַקִּיק

מֵכִיל בְּתוֹכוֹ שְׁנֵי פָּרִים??!

זֶה מוּזָר, זֶה מַצְחִיק.

סַבָּא מַסְבִּיר:

הָעִנְיָן לֹא פָּשׁוּט

אֲבָל בְּכָל זֹאת

זֶה קָרָה בִּבְהִירוּת,

תְּחִלָּה שְׁנֵי פָּרִים

רָעוּ פֹּה בָּאָחוּ,

אֶחָד פַּר שָׁמֵן

הַשֵּׁנִי דַּק וְרַךְ הוּא.

בָּלַע הַצָּנוּם אֶת רֵעֵהוּ

וְלֹא נוֹדַע כְּלָל

כִּי בָּא אֶל קִרְבֵּהוּ

(כְּלוֹמַר, הוּא נוֹתַר

רָזֶה וְצָנוּם

כַּפָּרוֹת שֶׁרָאָה

פַּרְעֹה בַּחֲלוֹם).

הַשְּׁאָר, אֶבְיָתָר,

הוּא פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר

הַפָּר הַנּוֹתָר

הִמְשִׁיךְ אָז לִרְזוֹת

צִמֵּחַ כְּנָפַיִם

וְעָף לַמָּרוֹם.

זֶה עִנְיָן עֶקְרוֹנִי

(כְּלוֹמַר, פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי)

וּבִלְשׁוֹן הַמַּדָּע

זֶה דָּבָר הַקָּרוּי

תַּהֲלִיךְ אֶ-בוֹ-לוּצְ-יוֹ-נִי...