יֵשׁ לִי סַבָּא מַצְחִיק

הוּא חוֹרֵז חֲרוּזִים

עַל חוּטֵי מַחְשָׁבוֹת,

וְעוֹד: הוּא יוֹדֵעַ לִטְווֹת

אֲרִיגִים מַרְהִיבִים מִמִּלִּים,

וּבוֹנֶה בָּאֲוִיר מִגְדָּלִים

בְּלִי לְבֵנִים אוֹ בֶּטוֹן

רַק מֵהִרְהוּר וְדִמְיוֹן.

וְהַמַּפְלִיא מִכָּל אֵלֶּה:

הוּא מַפְרִיחַ יוֹנֵי נְשִׁיקוֹת

מִכָּל הַמִּינִים:

אֲפֵלוֹת, בּוֹהֲקוֹת

וּמְתוּקוֹת.

מִקְּצוֹת הַמִּדְבָּר

הֵן עוֹשׂוֹת אֶת דַּרְכָּן בָּאֲוִיר

עַד אֶל יָם תֵּל אָבִיב הַגָּדוֹל

כְּדֵי לִטְבֹּל,

וְאָז, נְקִיּוֹת וְצָחוֹת,

נוֹחֲתוֹת הֵן אֶצְלִי בַּמִּרְפֶּסֶת

וְנָמוֹת בְּעַרְשִׂי

עַל כָּרִים וְעַל כֶּסֶת...