סַבְתָּא אוֹמֶרֶת:

"עַד מָתַי תְּבַלְבֵּל לַקָּטָן אֶת הָרֹאשׁ?

תִּרְאֶה, רַק תִּרְאֶה: הוּא חִוֵּר וּמְבֹהָל!

אֵיךְ קָשִׁישׁ, שֶׁשֵּׂעָר לוֹ אָפֹר, לֹא יֵבוֹשׁ

לִנְהֹג כָּאן כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן, וּבִכְלָל ..

 

בִּשְׁבִיל מָה? לֹא אֶחְדַּל פֹּה לִשְׁאֹל וְלִתְהוֹת

(בְּעֵינַי זֶה טִפְּשִׁי עַד מְאוֹד וּבִּיזָרִי!) -

בִּשְׁבִיל מָה לְסַפֵּר סִפּוּרֵי בַּלָהוֹת

עַל צֵיד אֲרָיוֹת בְּמִדְבַּר קָלָהָרִי??"

 

כָּךְ סַבְתָּא אוֹמֶרֶת,

אֲבָל אֶבְיָתָר כְּלָל אֵינוֹ מְוַתֵּר:

סַבָּא חַיָּב אֶת הַסּוֹף לְהַשְׁמִיעַ!

הוּא אֵינוֹ מְבֹהָל (רַק מְעַט..), לֹא חִוֵּר,

הוּא מֻכְרָח לְהָבִין: מִי אֶת סַבָּא הוֹשִׁיעַ

 

מִבֵּין מַלְתְּעוֹת הָאַרְיֵה הַנּוֹרָא

שָׁם בַּמִּדְבָּר, כְּשֶׁלַּשָּׁוְא הוּא שִׁוֵּעַ?

סַבָּא אוֹמֵר: "זוֹ הָיְתָה נְמֵרָה

אֲשֶׁר מוּל הַלַּיִשׁ חָשְׂפָה אֶת שִׁנֶּיהָ."

 

סַבְתָּא רוֹגֶזֶת:

"עַכְשָׁו נְמֵרִים כְּבָר נוֹסְפוּ לַסִּפּוּר .. ,

אוּלַי תְּרַחֵם פֹּה סוֹף סוֹף עַל הַיֶּלֶד!"

אֲבָל הַסִּפּוּר יִמָּשֵׁךְ, זֶה בָּרוּר,

עַד תֻּמּוֹ וְעַד בּוֹא הַתְּשׁוּעָה הַגּוֹאֶלֶת...