נַדְנֵדָה עוֹלָה יוֹרֶדֶת

רוּתִי רוּת בָּהּ מִתְנַדְנֶדֶת

רוּת וְרוּתִי כָּל הַיּוֹם

מַטָּה מַעְלָה עַד שְׁמֵי רוֹם.

 

"רוּתִי, דַּי, גַּם לִי מֻתָּר!"

מִתְחַנֵּן שָׁם אֶבְיָתָר,

אֲבָל רוּת אָזְנָהּ אוֹטֶמֶת

אֶת עֵינֶיהָ הִיא עוֹצֶמֶת:

 

"רֵד, עֲלֵה, אִישׁ לֹא יִקְבַּע לִי

אֶתְנַדְנֵד כַּמָּה שֶׁבָּא לִי,"

אֶבְיָתָר כּוֹעֵס בְּלִי קֵץ,

עוֹד מְעַט כְּבָר יִתְפּוֹצֵץ.

 

סוֹף דָּבָר, הִגִּיעַ דָּן

וְנָזַף בָּהּ, כַּמּוּבָן,

אֶת הַנַּדְנֵדָה עָצַר:

"דַּי, עַכְשָׁו תּוֹר אֶבְיָתָר!"