לְעִתִּים בְּפִי סַבָּא

דִּבּוּרִים מַצְחִיקִים.

יוֹם אֶחָד,

כְּשֶׁנִּפְרַד מֵאֶבְיָתָר,

הוּא אָמַר:

"שָׁלוֹם, לְאִטְרִיּוֹת!"

אֶבְיָתָר מִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק:

"מָה? מַה זֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת?

מַה פִּתְאוֹם לִמְסֹר שָׁלוֹם לָאִטְרִיּוֹת?"

אַךְ סַבָּא מְחַיֵּךְ,

אֵינוֹ עוֹנֶה לַתְּהִיּוֹת.

וּבַצָּהֳרַיִם,

מָה אִמָּא מַגִּישָׁה?

נָכוֹן! צַלַּחַת אִטְרִיּוֹת,

מְתֻבֶּלֶת וּגְדוּשָׁה!

וְאֶבְיָתָר מְחַיֵּךְ

זֶה עָרֵב לוֹ לַחֵךְ,

וּלְכָל אִטְרִיָּה הַנִּבְלַעַת בִּגְרוֹנוֹ

הוּא אוֹמֵר: "שָׁלוֹם לָךְ אִטְרִיָּה!"

וְשׁוּב: "שָׁלוֹם לָאִטְרִיָּה!"

וְעוֹד וְעוֹד וְכוּ'

עַד שֶׁכָּל הָאִטְרִיּוֹת

כְּבָר חֲדֵלוֹת לִהְיוֹת

(כֻּלָּן כְּבָר בְּתוֹכוֹ)

וְהוּא אוֹמֵר אָז: "שָׁלוֹם לָאִטְרִיּוֹת"

וּמְטַלְפֵּן לְסַבָּא

(שֶׁהִגִּיעַ אֶל בֵּיתוֹ)

לְסַפֵּר לוֹ כִּי מִלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ...