אֶבְיָתָר זוֹחֵל לוֹ אֶל תּוֹךְ מְעָרָה

(מְעָרַת הַשְּׂמִיכָה).

בַּחוּץ אֲרָיוֹת וְדֻבִּים בִּנְהִימָה,

אַךְ פֹּה בַּמְּעָרָה, אַפְלוּלִית נְעִימָה,

וְאֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב עַל הַכֹּל בִּדְמָמָה.

אִמָּא נִכְנֶסֶת, שׁוֹאֶלֶת:

לְאָן נֶעֱלַם שׁוּב הַיֶּלֶד?

הִיא בּוֹלֶשֶׁת הֵיטֵב

בְּכָל צַד וּפִנָּה,

קוֹרֵאת לוֹ בִּשְׁמוֹ,

אַךְ אֵינָהּ מַבְחִינָה,

וְהִיא כְּבָר מִתְעַצְבֶּנֶת.

וּבְתוֹךְ הַמְּעָרָה,

אֶבְיָתָר מִתְאַפֵּק

אַךְ פִּתְאוֹם, לֹא יָכוֹל עוֹד,

וְהוּא מְזַנֵּק

אֶל אִמָּא,

נוֹהֵם נְהִימָה,

וְאִמָּא נִרְתַּעַת אָחוֹר בְּאֵימָה,

עַד אֲשֶׁר הַזִּנּוּק

מִסְתַּיֵּם בִּנְשִׁיקָה וְחִבּוּק.