הַמּוֹכֵר מִן הַשּׁוּק

אִישׁ מוּזָר עַד מְאוֹד,

הוּא מוֹכֵר צְנוֹנִיּוֹת,

צְנוֹנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת,

 

וּכְדֵי לְהַרְאוֹת

עַד כַּמָּה זֶה כְּדַאי

"וְכַמָּה זֶה טָעִים

וּמֵזִין, רַבּוֹתַי!"

 

הוּא עוֹמֵד וְלוֹעֵס

(כֵּן, בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב)

צְנוֹנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת,

וְרוֹאִים כִּי זֶה טוֹב!

 

וְרוֹאִים אֵיךְ הָאִישׁ

נֶהֱנֶה וּמְחַיֵּךְ

כַּנִּרְאֶה, בֶּאֱמֶת,

זֶה טָעִים לוֹ לַחֵךְ.