אֶבְיָתָר יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָן

(עַל כִּסֵּא – לֹא נָאֶה לוֹ)

הוּא יָחֵף

וְנִדְמֶה לוֹ

שֶׁהוּא מְשַׁיֵּט לוֹ בַּיָּם...

יֵשׁ סִירוֹת מֵעָלָיו:

אֲדֻמָּה, צְהֻבָּה,

יְרֻקָּה וּכְּחַלְחֶלֶת

מִתַּחְתָּיו יֵשׁ מַרְבָד,

כֵּן, מַרְבָד מְכֻשָּׁף,

הוּא אֵינוֹ מְרַחֵף

וְהוּא כְּלָל לֹא עָף

אֲבָל בְּכָל זֹאת

הוּא מַרְבָד מְכֻשָּׁף,

כִּי פִּתְאוֹם הוּא הוֹפֵךְ לְצוֹלֶלֶת.

אִמָּא יוֹשֶׁבֶת בַּחוֹף שֶׁמִּנֶּגֶד

הִיא שְׁקוּעָה בַּמָּסָךְ

עוֹבֶדֶת הִיא, אַךְ ..

הִיא אֵינָהּ מַרְגִּישָׁה

כֵּיצַד מֵאָחוֹר

עוֹמֶדֶת לִצְלֹל

אֶל הַיָּם הַכָּחֹל

צוֹלֶלֶת וְלָהּ רַב-חוֹבֵל נֶהֱדָר –

אֶבְיָתָר!