סַבָּא תַּיָּר שֶׁל כֻּרְסָא.

מַפְלִיג וְטָס הוּא בְּלִי לָמוּשׁ

מִכֻּרְסָתוֹ בַּסִּפְרִיָּה

לַמֶּרְחַקִּים, לַמֶּרְחַבְיָה.

 

לְרַגְלָיו עַל הַשָּׁטִיחַ

מִתְיַשֵּׁב לוֹ אֶבְיָתָר.

"סַבָּא," הוּא קוֹרֵא, מַפְצִיר,

"הִבְטַחְתָּ לִי מַסָּע לַצִּיר."

 

"אַךְ לְאֵיזֶה מִן הַשְּׁנַיִם,

לַצָּפוֹן אוֹ לַדָּרוֹם?"

"לַצָּפוֹן נִסַּע בֵּינְתַיִם!"

"נַעֲצֹם, אִם כָּךְ, עֵינַיִם."

 

אַךְ עָצְמוּ אֶת עֵינֵיהֶם,

כְּבָר גּוּפָם קוֹפֵא מִכְּפוֹר.

מַפְּלֵי שֶׁלֶג מִסָּבִיב,

כַּלְבֵי יָם – מַרְאֶה מַרְהִיב!

 

אַךְ פִּתְאוֹם מוֹפִיעַ דֹּב!

"נִמָּלֵט!" קוֹרֵא אָז סַבָּא,

וּמִיָּד נִגְלֵית מִזְחֶלֶת

וְדַרְכָּם כְּבָר מִתְגַּלְגֶּלֶת.

 

"אֶל הַקֹּטֶב אֶל הַקֹּטֶב!"

מְרִיעִים יַחְדָּו שְׁנֵיהֶם

וּבַצִּיר, בְּלֵב צוֹהֵל,

תּוֹקְעִים אֶת דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל.

 

"עֵת לָשׁוּב! נִפְקַח עֵינַיִם!"

שׁוּב נִגְלֵית הַסִּפְרִיָּה.

"אֵיזֶה כֵּיף" סָח אֶבְיָתָר

"לַדָּרוֹם נַפְלִיג מָחָר!"