אֶבְיָתָר צוֹחֵק:

חָה וְעוֹד חָה

חָה חָה חָה...

וַאֲנִי כְּלָל אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

עַל מַה הַשִּׂמְחָה,

עַל מַה הוּא צוֹחֵק,

וְאוּלַי...

וְאוּלַי גַּם הוּא בְּעַצְמוֹ

לֹא יוֹדֵעַ,

(וְאוּלַי כְּבָר שָׁכַח)

אַךְ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ

הוּא צוֹחֵק,

וְעוֹד אֵיךְ הוּא צוֹחֵק,

חָה וְעוֹד חָה –

עוֹד מְעַט יִתְפַּקֵּעַ

חָה וְשׁוּב חָה

וַאֲנִי מִשְׁתַּגֵּעַ!

צוֹחֲקוֹת הָעֵינַיִם

צוֹחֶקֶת הַבֶּטֶן

צוֹחֵק גַּם הַפֶּה.

גַּם אֲנִי כְּבָר נִדְבָּק

וְהַצְּחוֹק לֹא מַרְפֶּה

(זוֹ מַמָּשׁ מַגֵּפָה

אֲשֶׁר אֵין לָהּ מַרְפֵּא!)

וּפִתְאוֹם הוּא חָדֵל

מִצִּדּוֹ מִן הַצְּחוֹק

וּפוֹנֶה וְשׁוֹאֵל:

סַבָּא, מַה פֹּה מַצְחִיק?

אוּלַי כְּבָר תּוֹאִיל לְהַפְסִיק...