לְאִמָּא נִדְמֶה לִפְעָמִים

כִּי בְּעֶצֶם

שְׁמָהּ אִמָּא-תִּקְנִי-לִי.

כָּל יוֹם הִיא שׁוֹמַעַת

בְּאֹזֶן יָמִין,

לִפְעָמִים גַּם בִּשְׂמֹאל,

אוֹ בִּשְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָד

פִּזְמוֹן הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ

מְעַצְבֵּן וּמַרְגִּיז בִּמְיֻחָד

מְנַקֵּב וּמְחֹרֵר

וְחוֹפֵר

בָּאָזְנַיִם:

אִמָּא

תִּקְנִי לִי כַּדּוּר!

אִמָּא תִּקְנִי אוֹפַנַּיִם,

אִמָּא תִּקְנִי לִי מַמְתָּק

אִמָּא תִּקְנִי מְצִלְתַּיִם.

תִּקְנִי אֶת הַהוּא

וְתִקְנִי גַּם אֶת זֶה,

מִי שָׁמַע עוֹד נִדְנוּד

מְעַצְבֵּן שֶׁכָּזֶה...