עוֹרֵב קוֹרֵא "קְרַע!"

מִצַּמֶּרֶת הָעֵץ,

לְקוֹלוֹ יֵשׁ נִימָה נִרְגָּזָה וְכוֹעֶסֶת.

אֶבְיָתָר מַחֲזִיק בַּצִּיּוּר

שֶׁצִּיֵּר בַּמִּרְפֶּסֶת.

"מַה פִּתְאוֹם?

לֹא אֶקְרַע!"

עוֹנֶה אֶבְיָתָר.

הָעוֹרֵב:

"קְרַע, קְרַע, קְרַע!"

אֶבְיָתָר: "לֹא אֶקְרַע."

- קְרַע, קְרַע!

- לֹא אֶקְרַע!

- קְרַע, קְרַע!

- לֹא אֶקְרַע!

מִתְרַגֵּז הָעוֹרֵב

בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ;

אֶבְיָתָר מְחַיֵּךְ:

"לֹא אֶקְרַע

וְ שֶׁ תִּ תְ פּ וֹ צֵ ץ!!"

סוֹף דָּבָר,

הָעוֹרֵב הִתְעַיֵּף לוֹ,

פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו

וְהִתְחָפֵף לוֹ...