חזרה לאתר מס"ע

חזרה לדף השער של מסתרי קווקז

 

 

מסתרי קווקז

פתח דבר

קווקז – פנינת המזרח.

"טבעת ההרים המקיפה את האדמה כטבעת-קידושין את האצבע" אמרו עליה הקדמונים, ובפי משוררי המזרח של היום היא נקראת "ארץ הלשונות והפלאים", כי רבות מספור הן לשונות ההרים האלה ורבים לאין קץ הם הפלאים המסופרים בלשונות אלו.

‏בספר זה מנסה המחבר לתאר, על יסוד חוויותיו הוא וניסיונותיהם של אחרים, את העולם ההוא המוזר והמיוחד במינו.

‏זח אלפים בשנים משמשת קווקז – חומה ענקית זו המפרידה את אסיה מאירופה – מקום למופלאים בעמים, למינהגים נועזים ולחוויות המשונות ביותר. מפרומיתיאוס ועד סטלין נמשכים דברי ימי הארץ הזאת הנראים כדברי אגדה, דומה היא ארץ זו לבית-גנזים של דברי ימי העולם השומר באמונה על כל אשר נעלם ואיננו, על כל קדמון ונשכח.

‏אכזריות פראית, תאוות שוד ורצח, אבל גם עוז-נפש אבירי, ‏נדיבות-רוח ורגש-כבוד – אלה הם סימניהם של ארץ-הרים זו. וטעות גמורה היא לראות בהם רק יושבי-מערות פראים ונחשלים. צדק פרופסור מאר, אחד מגדולי החוקרים והבקיאים בעמי קווקז, אשר אמר: "אין פראים בקווקז ואין בה עמים בלא תרבות משלהם." ותרבות זו אינה כלל נעדרת ערך, אם כי ניכרת היא יותר בדמותה הרוחנית, שאינה מובנת לאדם האירופי, מאשר ‏בתופעות-תרבות חיצוניות.

‏כיום עומדת קווקז על פרשת הדרכים. מהפכות ומלחמה זעזעו את אשיות החיים הפטריארכאליים. את העמים, אשר ישבו עד עתה סגורים בנקיקיהם, מובדלים מכל העולם, וחיו את חיי אבותיהם הקדמונים, רוצים להעביר וליישב במישורים הרחבים והפוריים של קווקז הקדמית. אם הניסיון הנועז הזה יצליח, אם אנשי-ההרים יגשימו באמת את חלומם הישן וייַשבו את העמק – תנוצח סוף סוף קווקז הנאה ורבת-השור גם עתה, והמנהגים העתיקים וצורת-החיים המיוחדה המסורה מדורי-דורות מוכרחים יהיו לפנות לאט לאט את המקום לאורחות-חיים חדשים. כיום עוד לא נשלם התהליך הזה. אירופה דופקת זח כבר על שערי-קווקז, אבל השערים האלה נפתהו רק למחצה. מי שמכיר את קווקז יודע, כי עוד מאות שנים יכולות לעבור עד שהשודד האחרון ייהפך לעובד-אדמה אוהב-שלום ועד שחיי-ההרים הרומנטיים ייתמו כליל.

‏אבל השינויים האלה מתפתחים לאט לאט. הישן הולך ומת וגם עתה, ברגע כותבי את השורות האלו, מתחלף אולי איזה מנהג-הרים עתיק במנהג אירופי חדש. פיכחי וחילוני.

אולם עד בוא התהליך ההיסטורי-עולמי זה אל קיצו (ומי יודע מתי יסתיים) מוסיפה קווקז להיות ארץ-אגדות, ארץ-פלאים.

‏ תעלומות אפלות עוטפות את שיאיה, אשר רגל אדם עוד לא הגיעה אליהם, עמים בלתי-נחקרים עוד יושבים שם בין נקיקים ותהומות, האבירות העתיקה והאצילות עודה פורחת בזוהרה הקדמון, והאירופי הנועז המהין לחדור אל ההרים אינו בטוח גם היום ואינו יודע מה מחכה לו שם, אם מדת הכנסת-אורחים או כדורו של אחד מגיבורי-ההרים.

‏עמי קווקז אינם מהווים יחידה שלמה אחת. משפחות-שבטים נוצריות, מוחמדיות, יהודיות ועובדות-אלילים חיות שם זו ליד וו וזו בתוך זו. עמים בעלי תרבות עתיקה ונהדרה כגרוזים או האזרבידז'נים יושבים בשכנות עם משפחות-השבטים הפראיות של החבזורים הסוונים וכולי. ככל אשר ילכו ההרים ויגבהו כן הולכת ופוחתת השפעתם של שלושת העמים התרבותיים הגדולים בקווקז וכן הולכת צורת-החיים הפרימיטיבית ונעשית מיוחדה ושמרנית יותר.

‏אני ניסיתי לתאר את חיי עמי-ההרים האלה, את חייהם ומנהגיהם של תושבי הנקיקים והשיאים הרחוקים והנידחים, כי דווקא שם חיה עוד קווקז הישנה. אבל על פי הליכות-החיים המוזרות של ארץ-ההרים העתיקה אין על הקורא האירופי להוציא משפט שהוא לרעת עמי ארץ-מולדתי, להפך: יסייע לו תיאורי זה להבין את הזרות של ארץ-ההרים התמה ולחדור לרוחה.

 

                                                                  אסד ביי

 

ברלין, סתיו, 1930