|
ספר סעודת המלכים אחר כך פנה המלך אל היועץ ואמר: "עתה לאחר
שנחתי מעט ומלאתי כרסי במטעמים ובדברי חכמה גם יחד, ברצוני לחלץ את אברי ולטייל
מעט בשבילי היער בחברתך, וגם את שר האוצר ניקח עמנו כדי שיארח לנו לחברה." "מי יודע" הוסיף בבת צחוק, "אולי
עוד יזדמנו לנו אוצרות גנוזים בדרכנו ונזדקק לעצתו של בר סמכא..." יצאו השלושה לדרך ונכנסו אל תוך היער, טיילו
בשבילים נסתרים ותרו פינות חמד שהזדמנו להם בדרכם, והמלך, רוח משובה נכנסה בו:
הוא דילג על הגבעות כצבי קל רגלים והשתאה כילד סקרן למראה כל הפלאות שנקרו להם
בדרכם. עד מהרה התרחקו השלושה מרחק רב מן המחנה והיועץ שחשש פן יאבדו את דרכם
הציע להעפיל אל פסגתו של ההר הסמוך כדי שיקל עליהם להתמצא. מראש ההר נגלו לעיניהם נופי הארץ: יערות ואגמים,
כרי דשא ושטחי מרעה וגם מטעים ושדות חיטה שהשתרעו למרגלות הכפרים הקטנים
הממוקמים בשולי הגבעות והרחק הרחק נשקף גם הנחל שלחופו קבע המלך את מחנהו. לפתע צדה עינו של המלך חלקת שדה קטנה ומוריקה צמודה
לצלע ההר. במרכז החלקה ניצב איכר רחב גרם שנראה כמו נמלה קטנה ועמלנית. "הבה נרד ונתבונן במה עוסק נתיננו זה ואיזה
אוצרות גנוזים הוא חופר באדמתו" אמר המלך. "נראה
לי" אמר היועץ "שגזר הוא מגדל על אדמתו ודבר זה מעלה על זכרוני סיפור
מעשה קצר ששמעתי בנעורי." "הדרך לא אצה לנו." אמר המלך "נחנה
פה לשעה קלה ובעודנו סופגים אל תוכנו את יופיו של עולם קסום זה נאזין גם לדבריך.
ספר סיפורך ונשמעה." התיישבו המלך ושני מלוויו על צוק סלע רחב והיועץ
פתח ואמר: סיפורו של היועץ המלך לעולם יחיה! מספרים שעל כס המלוכה בארץ מן
הארצות ישב מלך חכם שנטה חסד לעמו ומשל בו בצדק ובמשפט. אותו מלך היה חובב דעת
ובחצרו הסתופפו חכמים רבים מכל קצוות הארץ. למלך היה יועץ זקן ונבון, והמלך שהעריך מאוד את
חכמתו לא עשה דבר מבלי להתייעץ אתו תחילה. באחד הימים קרא המלך ליועץ הזקן ואמר
לו: "שמע שמעתי שבארצות המזרח גנוזים אוצרות חכמה וידע, פרי הגיגם של חכמי הקדם ועז רצוני לדעת אם אמת הדבר אם לאו. קח
עמך כסף וזהב וכל הדרוש וצא לדרך. חפש ובקש בכל הארצות מה נותר מכל אותם אוצרות
והשיבני דבר." היועץ הזקן יצא לדרך. הוא תר וחקר ארצות שונות
ונפגש עם אנשים רבים שסיפרו לו על גדולת העבר – על דברי חכמה שהשמיעו חכמים
ונבוני דעת ועל ניסים ונפלאות שחוללו המורים הגדולים שכבר לפני שנים רבות עברו
לעולם שכולו טוב. כאשר חזר לחצר המלכות התייצב לפני המלך לתת לו דין
וחשבון על מסעו. אמר לו המלך: "ברוך שובך לארמוני והשבח
והתהילה לאלוהים ששמר אותך מכל פגעי הדרך והחזיר אותך אלינו בשלום. ספר לי מה
ראו עיניך ומה שמעו אוזניך? האם ראית ברכה בחקירותיך?" השתחווה היועץ לפני המלך ואמר לו: "אדוני
המלך, תרתי וחקרתי בפקודתך את כל ארצות המזרח, דברתי עם אנשים רבים חקרתי ושאלתי
ותשובתי לשאלתך היא מלה אחת: גזר!" "למה כוונתך?" תמה המלך. "החלק הטוב
ביותר," הסביר היועץ, "טמון באדמה. חוץ מן האיכר רק מעטים יודעים
להסיק משהו מן הירוק שעל פני הקרקע על טיב הזהוב שבפנים. אם אינך מתאמץ וחופר
עמוק קרוב לודאי שלא תגיע לכלום. מכל מקום יש חמורים רבים שקשורים בדבר ואוכלים
את העלים שבחוץ..." צחק המלך למשמע הסיפור ואמר: "ועתה, נמשיך בדרכנו
ונתראה פנים אל פנים עם בעל האוצרות הזהובים ונראה מה הוא צופן בחובו." |