לדף השער

ספר סעודת המלכים

בימים משכבר ובזמנים שחלפו ואינם חי בפרס מלך ושמו אנושירוון והצטרפו בו כל המעלות הטובות היאות לשליט ולמושל – חכמה ודעת, סובלנות וחמלה ולב רגיש ואוהב. על כן היה המלך אהוב ומכובד על עמו ושלום ושלוה שררו בממלכתו.

ולמלך יועץ נאמן וחכם שהיה לו ידיד ואח, ליווה אותו לכל אשר הלך וסעד אותו בעצותיו הטובות.

באחד הימים הבחין היועץ כי אין פני המלך כתמול שלשום ומשהו מטריד את מנוחתו.

פנה היועץ אל המלך ואמר לו: "המלך לעולם יחיה! דומני כי דבר מה מעיק על לבך. אמור לי מה הדבר ואולי אוכל להשיא לך עצה."

"יועצי הטוב," השיב לו המלך, "אני עצמי איני יודע מה הדבר. מדי פעם תוקפת אותי רוח שממון ואני חש כי חסר אני דבר מה, אך לא אדע לנקוב בשמו."

התבונן בו היועץ בעין בוחנת ולאחר מחשבה מעמיקה פנה אליו ואמר: "אין זאת, אדוני המלך, שהאשם הוא במזונך. אין אתה אוכל כראוי."

"דברים מוזרים בפיך! הרי על שולחני עולים מיטב המאכלים והמטעמים ואיני חסר דבר!"

"דע לך, אדוני המלך שלא כך הוא. אומנם משובחים הם המאכלים העולים על שולחנך, אך אין בהם די. שלושה חלקים יש באדם – נפש גוף ונשמה – ולכל אחד מהם מזון מיוחד לו. הגוף ניזון מלחם ובשר ושאר מאכלים, הרוח יונקת את חיותה מאויר צח וטהור והנשמה היא כחמר רך שכל הוויות העולם טובעות בו את רישומן. וכשם שמזון קלוקל אינו יפה לגוף כך גם אויר דלוח ורשמים גסים אינם מאפשרים לרוח ולנשמה קיום נאות והם מדלדלים והולכים. אתה כה שקוע בענייני הממלכה ובדאגה לנתיניך עד שאינך נותן דעתך על עצמך ומונע מנפשך את צרכיה. עצתי לך שתניח לזמן מה לענייני הממלכה ולדאגותיה ותצא בחברת מרעיך אל מחוץ לעיר. צא לציד וחלץ את עצמותיך ואחר כך שב בצל עצים ענפים לרגלי מעין מים זכים ושם תתקין סעודתך, תשאף אל קרבך את אויר היער הרענן ותקשיב לשיחת חכמים וכך יזכו כל אברי גופך למזון הראוי להם."

"שמעתי וכעצתך אנהג!" השיב לו המלך, ומיד ציוה על עבדיו להכין את כל הדרוש, קיבץ אליו חבר חכמים ויודעי שיג ושיח ויחד אתם יצא אל היער הגדול שהשתרע בגבול ממלכתו ושם קבע את מחנהו בצל עץ עבות לשפתו של נחל הרים נהדר שמימיו שוצפים בעוז.

כל הבוקר עסקו המלך ובני לווייתו בציד וכשעלתה החמה למרומי השמים וגבר החום ישב המלך לנוח על הדשא הרענן שעל שפת הנחל ומגיש הקפה מיהר והציב לפניו טס עשוי זהב ועליו ספלי קפה. לגמו המלך ושריו מן הקפה הריחני, והמלך שנהנה מאוד, פנה בבדיחות הדעת אל היועץ הזקן ואמר:

"אכן טובה עצתך וכבר חש אני בהשפעתו המיטיבה של היער ומתענג על יפי הטבע והודו ושואף אל קרבי את ניחוחו המרענן של קפה משובח זה ורק נשמתי טרם באה על סיפוקה וברצון הייתי מטה אוזני לסיפור מעשה כלשהו שישתלבו בו נועם וחן ועניין לרוב עם מוסר השכל ולקח טוב."

וכששמע מגיש הקפה את בקשתו של המלך השתחווה לפניו אפים ארצה ואמר: "אם על המלך טוב יואיל נא לשמוע מפי עבדו סיפור עתיק יומין ששמעתיו בימי נעורי ונחרת על לבי וענינו מקורו וסיבת בואו של הקפה לעולם."

אמר לו המלך: "אכן תהיתי לא אחת איככה זה זכו בני אדם במתת מופלא זה וברצון אקשיב למוצא שפתיך. ספר סיפורך ונשמעה."

ומגיש הקפה קד קידה עמוקה, התיישב על שטיח קטן לרגלי המלך ואמר:

סיפורו של מגיש הקפה

המלך לעולם יחיה! מספרים, ואלוהים הוא היודע אם אמת הדבר ואם לאו שבאחד הימים ישב המלך שלמה על כס מלכותו אשר בירושלים והנה הופיע לפניו המלאך גבריאל, פתח לפניו ספר גדול ואמר: "הוד מלכותו, דע לך כי תמו חייך עלי אדמות וברצון האלוהים הנך עתיד להיאסף אל אבותיך בעוד שבועיים ימים!"

"מה?" אמר המלך "אני, הגדול במלכי תבל והעשיר בהם, אני צריך לעזוב את טוב העולם הזה וללכת לעולם שכולו טוב?"

"מלך או אביון, עשיר או רש", השיב לו המלאך גבריאל "זה גורל כל האדם. אתה מלך, וריבון העולמים יודע שאין זה עניין פשוט לסיים בחטף את ענייניך עלי אדמות, על כן הוא נותן לך התראה מראש. קבל את העניין בהבנה כי אין איש נמלט ממר המוות וזוהי דרכו של עולם."

אחר כך סגר את ספרו, השתחווה לפני המלך והוסיף: "רואה אני שלא קל לך להשלים עם הגורל הצפוי לך. ביני לבינך – יש בגן עדן מעין של מי החיים וכל השותה מהם יזכה לחיי נצח. רצונך, נסה להשיג ממי המעין ולשתותם."

סיים המלאך את דבריו והלך לו לדרכו. המלך שלמה הרהר מעט בדבריו ואחר כך שלח לקרוא לאסיפה את כל חיות העולם: דובים ואריות, שפנים ונמרים, אווזים, טווסים, ברבורים, גמלים ועכברים, זאבים ופשושים – כל החיות שבעולם באו וניצבו שורות שורות ברחבה הגדולה שלפני ארמון המלך.

פנה המלך שלמה אל החיות ואמר להן: "מי מכן החיות, תעשה חסד עם מלכה ותביא לו ממי החיים אשר בגן עדן?"

קם הנשר הגדול, צעד קדימה טפח בכנפיו ואמר: "אני מוכן!"

מסר לו המלך גביע גדול עשוי זהב ומקושט באבנים יקרות, והנשר אחז בגביע בציפורניו, השיק כנפיו והמריא לשמים. שלושה ימים ושלושה לילות טס ועף מעל ההרים ומעל הגבעות, מעל הכפרים ומעל הגאיות, עד אשר הגיע לשערי גן עדן, שאב מלוא הגביע ממי מעין החיים וכעבור שלושה ימים נוספים נחת על גג ארמונו של המלך הניח לפניו את הגביע המלא ואמר: "המלך לעולם יחיה! הנה לפניך מי החיים. שתה לרוויה ותיכון מלכותך לעד!"

מביט המלך שלמה במים אשר בגביע וחושב לעצמו: לשתות או לא לשתות? העניין אינו פשוט. לפני שאעשה מעשה נמהר שאין ממנו חזרה עלי לשאול בעצתו של מישהו.

הרהר המלך בדבר ולבסוף ציוה לכנס את החיות לאסיפה חדשה. שוב התייצבו ברחבת הארמון חיות מכל קצות תבל: פילים וינשופים, ערודים ופראים, יעלים, צבאים ואיילות, נחשים וחולדות – כל חיות העולם התכנסו ובאו לאסיפה.

פנה אליהם המלך ואמר: "הנשר הגדול עשה כמצוותי והביא לי את מי החיים והנה הם לפני. אמרו לי מה עצה תתנו לי: האשתה אם לאו?"

"המלך לעולם יחיה!" הריעו כל החיות. "שתה ותאריך ימים על ממלכתך!"

"כולכם בדעה אחת?"

אמרו לו "כן"

"לא חסר אף אחד?"

הסתכלו החיות סביבן, בדקו ומנו אם הכל נוכחים, והנה השועל חסר.

"אהה! היכן הוא בן הבליעל? מהרו והביאו אותו לפני!" פקד המלך.

יצאו הרצים דחופים ומבוהלים והביאו את השועל בפני המלך. ניצב השועל בחיל ורעדה לפני המלך, אוזניו שמוטות גבו כפוף וזנבו נשרך בין רגליו.

פנה אליו המלך שלמה ואמר: "אנחנו, המלך שלמה, ציווינו עליך להתייצב לפנינו ולא באת. מה פשר הדבר?"

"בי אדוני, יסלח נא לחטאתי ומשוגתי – מה אומר ומה אגיד, יש לי בביתי אשה, ילדים חולים ו..."

"לו יהי כן," קטע אותו המלך, "שמענו וסלחנו. עתה רצוני לשמוע ממך דבר עצה: ראה, כאן לפני בגביע הזה מי החיים שהביא לי הנשר הגדול ממעין החיים אשר בגן עדן. האשתה את מימיו אם לאו?"

הביט השועל ימינה, הביט שמאלה ולבסוף אמר: "ממ-מה אומרות החיות האחרות?"

השיב לו המלך שלמה "כולן בדעה אחת. עצתן היא שאשתה!"

"ובכן" אמר השועל "יחי המלך לעולם ועד! שתה ותאריך ימים על ממלכתך!"

"המתן רגע" אמר לו המלך "אל נא בחופזה. אתה שועל: ערמומי שבחיות והפיקח ביניהן – אל תאמר לי מה שאומרים כולם. רצוני לשמוע ממך עצת אמת. אמור את אשר על לבך ואל תחשוש."

שתק השועל שעה קלה ואחר כך פתח פיו והשיב: "אדוני המלך, אם באמת ובתמים רצונך לדעת מה אני חושב – עצתי לך: אל תשתה! ומדוע? ראה נא, היום אתה מלך מפואר ומרומם בממלכתך, מוקף ידידים ורעים. מחר, כל ידידיך ורעיך ימותו על פניך. תישאר ערירי ובודד בעולם, וחוץ מזה, כך אומרים: העולם הוא כמו גלגל. היום אתה למעלה ומחר יתהפך הכל ותרד לשפל המדרגה. מי יודע מה ילד יום. אולי יבוא מלך חזק ממך, כביר ממך ויוריד אותך מכיסאך. תמצא את עצמך בשאול תחתיות בלי ידידים, בלי ממלכה, בלי עושר, בלי כבוד. וכי למה לך? עזוב את העולם היום כאשר אתה בשיא תפארתך. יזכרו אותך לעד ולנצח נצחים כגדול המלכים שהיו מאז ומקדם! עצתי לך: אל תשתה!"

סיים השועל את דבריו, קד לפני המלך ושב למקומו.

המלך שתק שעה ארוכה, שקל את הדברים במאזני שכלו ולבסוף בא לכלל החלטה. פנה אל השועל ואמר: "אכן צדקו דבריך, השועל, ולא תהיה תפארתי על הדרך הזה!" והוא פנה אל הנשר הגדול וציוה עליו: "קח את מי החיים והערה אותם חזר למקורם במעין שבגן עדן!"

אחז הנשר את הגביע בציפורניו ויצא לדרך. שלושה ימים ושלושה לילות עף מעל ההרים ומעל הגבעות, מעל הכפרים ומעל הגאיות עד אשר הגיע לשערי גן עדן והחזיר את המים למקורם.

אך בדרכו הארוכה בעת שעופף מעל אדמת תימן פרצה סערה עזה וכנפיו רטטו קמעא וכמה טיפות ממי הגביע נשרו על אדמת תימן. בכל מקום שנשרה טיפה צץ ועלה שיח קפה. מאז אומרים הערבים: "הקפה הוא מי החיים!"

כאשר גמר מגיש הקפה את הסיפור, קם על רגליו, השתחווה לפני המלך וחזר למקומו.

"אכן יפה המעשה ויפה סופו." אמר המלך "ולא לשווא זכה שלמה המלך לתואר חכם החכמים."

לסיפור הבא

לאתר האינטרנט של מרכז מס"ע