|
ספר סעודת המלכים סיים המלך ללגום מספלו וקינח בעוגה משובחת שהציג
לפניו שר האופים ואחר כך בפנותו אל שר האופים הוסיף כשבת צחוק על פניו: "אם
זהו סוג המאכלים והמשקה שאזכה להם בגן עדן הרי שבבוא יומי לעזוב את העולם לא
אהסס כלל!" "אם נא מצאתי חן בעיניך" השיב שר האופים,
"דבריך אדוני המלך, העלו על זכרוני סיפור קצר ועניינו הוא טיב המזון המוגש
בגן עדן. סיפור זה סיפרה לי אמי בנעורי ומאז הוא נר לרגלי ומנחני בכל
מעשי." "עיתותי
בידי" אמר המלך "ואני נכון תמיד להאזין למשלי חכמה ולדברי מוסר ולקח.
ספר סיפורך ונשמעה." "באהבה ובכבוד!" השיב שר האופים, התיישב
על המרבד שלרגלי המלך והחל לספר: סיפורו של שר האופים ספר יסופר, אדוני המלך, שבעיר בגדד חי פעם אדם
שבורך בעושר רב ולא חסר לו דבר. אך אותו עשיר היה ידוע גם בקמצנותו: מעולם לא
הפריש מממונו לצדקה ולא פתח ידו לתת לעניים וקשי יום. באחד הימים יצא העשיר לשוח בחוצות העיר ובידו פרוסת
עוגה משובחת, תאווה לעיניים ולחך. והנה מעשה שטן, נשמטה העוגה מידו ונפלה על
הארץ. גחן העשיר להרימה וראה שהיא מלוכלכת ומעוכה – מה יעשה בה? בדיוק באותו רגע
עבר לידו קבצן ופשט ידו לנדבה. נטל העשיר את העוגה והניחה בכפו של העני, והלה
נישק את ידו, הודה לו והלך לדרכו. חלפו שנים ומלאה קצבת שנותיו של אותו עשיר עלי
אדמות והגיע לעולם שכולו טוב. פוקח העשיר את עיניו והנה הוא ביער גדול. פרחים
יפים מכל עבר, מעינות ונחלים ורינת ציפורים. מהלך העשיר ביער ונהנה ממראה עיניו
ולפתע נגלים לפניו בין העצים בקרחת יער קטנה, שולחנות ערוכים ואנשים יושבים
וסועדים את לבם בכל טוב. ראה זאת העשיר ותקף אותו רעב. אמר בלבו: אשב גם אני
ואטעם דבר מה. אמר ועשה: ישב ליד אחד השולחנות הפנויים וחיכה. עד מהרה הופיע משרת והניח לפניו צלחת עם עוגה.
מסתכל העשיר בעוגה ורואה שהיא מלוכלכת ומעוכה. "מה זה?" גוער העשיר
במשרת "זה מה שאתה מגיש לי? אני עשיר! יש לי הרבה כסף, אני יכול
לשלם!" "לא אדוני" השיב לו הלה "כאן אתה
יכול לקבל רק מה ששלחת מן העולם ההוא..." סיים שר האופים את סיפורו, קד לפני המלך ושב
למקומו, והמלך שנהנה מן הסיפור אמר: "אכן נאמנו דבריך ולקח טוב צפון בהם.
אשרי מי שנוטע עצים בעולם הזה ואוכל פריים בעולם הבא." |