חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

עֹשה פלא

 

מעשה נורא של רבי נתנאל ז"ל

‏מעשה שהיה במלכות פולונייא. שהיה חכם אחד גדול שמו ר' נתנאל ז"ל ועשיר מופלג ולא היו לו בנים. ולעת זקנתו נולדו לו שני בנים תאומים.

ויהי כאשר גדלו הנערים כבני שלוש שנים, היה אביהם לוקח אותם ומרכיבם על כתפיו ומוליכם לבית הספר מרוב יהדותו וחיבתו עמהם. כדי שיכנסו באוזניהם דברי-תורה ולהתחיל לחנכם בתורתו ומצוותיו. וזה היה דרכו בכל יום ויום עד אשר גדלו הנערים ונעשו בני תשע שנים.

וכאשר הגיעו לגדר זה ידעו והבינו בעצמם שלא היו עושים בטוב לרכוב על כתפי אביהם. ויאמרו לו: "‏אבינו, לא טוב הדבר שאתה עושה להרכיבנו על כתפך יען עתה ראויים אנו ויכולים ללכת ברגלינו."

וישמע להם אביהם ומהיום ההוא והלאה היה מוליך אותם לבית-המדרש על רגליהם. וכאשר עברו שלשה או ארבעה חדשים, אמרו לאביהם: "אבינו רוענו, למה לך כל זה הטורח לבוא עמנו ללוותנו מדי יום יום ביומו ערב ובוקר ואתה זקן בא בימים. ותהילה לה' יתברך בידך להשכיר לנו נער אחד שילווה אותנו לבית הספר."

וישמע להם אביהם ויעש כן. ובכל יום ויום היה נותן בידם עשרים זהובים כדי שיקנו מה שתאווה לבם. ויהי היום מדי עוברם לצאת מפתח ביתם, עברו על פתח בית אורוות הסוסים אשר לאביהם וראו הסוסים. ויתמהו הנערים בראותם ברייה כזאת חדשה שלא ראוה בעולמם. וישאלו את הנער ההולך עמם להגיד להם מה עניינם.

ויען הנער ויאמר: "אלו הם סוסים לרכוב עליהם ולילך לכל מקום שהאדם חפץ, או לטייל וכיוצא."

ויאמרו לו: "גם אנחנו רוצים לנסות עצמנו להתלמד לרכוב עליהם ולראות אם אנו יכולים לילך בהם."

ויאמר הנער: "איני יכול לעשות דבר בלתי רשות אביכם. שאני מתיירא ממנו פן יכעוס עלי."

ויאמרו לו: "בחייך תעשה רצוננו ולא תפחד. יען לא נתעכב הרבה רק שעה אחת לנסות עצמנו. ותכף נחזור לבית הספר כמנהגנו."

ולא אחר הנער לעשות הדבר וירכבו שני הנערים על שני סוסים ויוציאם אל מחוץ לעיר ויהי שם כשעה אחת ויחזרו לבית הספר. והיה ביום השני חזרו לעשות כיום אתמול והוסיפו להתעכב שתי שעות. וכן על זה הדרך היו הולכים ומוסיפים דבר יום ביומו. והגם שהנער היה צועק וגוער בהם לא היו שומעים בקולו. עד שהגיעו לגדר שהיו מתעכבים בם היום כולו ולא היו הולכים כלל לבית הספר. והמלמד לא הרגיש מזה כלל. והיה אומר בלבו: אולי מקרה הוא בהיותם בני געגועים וכו'. ואפשר שעתה כי גדלו הנערים הם בסוג ללמוד עם אביהם. ובזה לא חקר ולא דרש אחריהם ולא שלח להודיע לאביהם שהנערים אינם באים אצלו. ובכן אביהם לא ידע מזה כלל.

ויהי היום בעודם מטיילים בשדות ובכרמים רצים ושבים שכבר הורגלו לרוץ בטוב כבני חיל הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים, ויעבור נגדם שר אחד גדול מהפרתמים של מלך איספאנייא. שבא לעירם על סיבת מה, ועתה היה חוזר למקומו למלכות איספאנייא. וכאשר ראה את הנערים בחורי חמד יפי תואר ויפי מראה, חשק בהם והתאווה תאווה לקחת אותם לו לבנים בהיותו הוא חשוך בנים, ושלח את נעריו לתפוש אותם.

וימהרו וילכו ויתפשום ויורידו אותם מעל סוסיהם ויביאו אותם לפני השר והמה בוכים וצועקים. והשר לקח אותם וינחם אותם וידבר על לבם. והראה להם עושר גדול ליתן להם ואמר להם: "אל תפחדו שיותר ממה שאתם עושים פה בעירכם כרצונכם, תעשו ותגילו ותשמחו בהיותכם עמי כטוב בעיניכם ואין מי שימחה בידכם. רק רצוני שתהיו לי כבנים ותשבו בביתי. מפתי תאכלו ומכוסי תשתו ואחרי, כל עושרי יהיה לכם."

והנער ההולך עמם כראות זה המאורע ויירא מאוד ויצר לו ויברח וימלט לדרכו ולא חזר לעירו. ויהי בערב בהגיע עת בואם מבית הספר וראה אביהם רבי נתנאל כי אחרו הנערים ולא באו, תכף שלח משרתו לבית הספר לידע מהמלמד דין גרמא דעציראה מה זה ועל מה זה נתעכבו הנערים.

ויען המלמד ויאמר: "לא ידעתי אנה הלכו הנערים. וזה כמו שני חדשים שאינם באים אצלי כלל."

וישלח אביהם לחפש בכל העיר עליהם ולא מצאם ויתאבל על בניו ימים רבים. והנערים בהגיעם אל העיר אל מלכות איספאנייא, ויעש להם השר כאשר נדר להם וייתן להם הון רב וסוסים לרכוב כאשר בחרו ועבדים רצים לפניהם יותר ממה שהיה מנהגם. והשר הנזכר היה השר השביעי מהי"ב קארדינאלים היושבים ראשונה במלכות. והיה דרכם שכשימות המלך ולא יניח בן ממלא מקומו, ימלוך משנהו תחתיו. ויקר מקרה שהמלך לא היו לו בנים. וימת וימלוך תחתיו משנהו והבאים אחריו עלו כולם ממדרגה למדרגה שהשר הנזכר עלה להיות ששי. ולא עברו ימים מועטים וימת גם המלך ההוא בלי בנים וימלוך משנהו ועלה השר הנזכר להיות חמישי. בקיצור הדברים, במשך חמש שבים מתו גם שלושה המלכים הבאים אחריהם בלי בנים, עד שעלה השר הנזכר להיות משנה למלך. וכראות השר הנזכר שהמלך היה זקן ובלא בנים ובקרב ימים יכול הוא להיות מלך, קרא את הנערים וידבר אליהם כדברים האלה: "תדעו בני, שעד היום הנחתי אתכם ברשותכם והלכתם אחר תאוות לבכם ואחר ראות עיניכם, וגם אנכי לא חשכתי מכם מאומה. אמנם מכאן ולהבא דעו וראו שהמלכות נוגעת לכם וצריכים אתם להנהיג כל המלכות כי על כן צריכים אתם מהיום הזה והלאה ליתן דעתכם ללמוד כל טכסיסי מלכות וללמוד ולכתוב בכל הלשונות כראוי למלכים."

ויענו ויאמרו: "כן נעשה כאשר דברת!"

וישכור להם סופרים וחכמים ללמדם כל חכמה ולשון וכתיבה וסדר הנהגת מלכים. ויטו את שכמם ויבינו וילמדו הכל בקרב ימים מועטים, יען היו דעתנים ופקחים אשר להם דעה ותבונה ליכנס בהיכלי מלך. ולא עברו ימים מועטים עד שמת המלך וימלוך תחתיו השר הנזכר. ובנימוסי מלכותם כתוב שכל מלך שימלוך מחדש, הרשות בידו לברור לו השרים ולמנותם כפי רצונו. אם ירצה להחליף הישנים ולחדש חדשים או להניחם איש על מקומו כמקדם. וזה השר שמלך מחדש, בחר למנות את שני הנערים הנזכרים החשובים אצלו כבניו. האחד היותר דעתן וחכם להיות משנהו, והשני – שלישי לו. ויעברו ימים במספר ירחים וימת השר המלך הנזכר. וימלוך תחתיו משנהו הנער האחד הנזכר ואחיו לו למשנה. והתחילו להנהיג המלכות בהנהגה טובה וישרה. וכפי אשר לימדום רבותם ועל פי דתם ונימוסם והנהגתם. ובהיותם נטמעים שם מקטנותם, נשאו נשים נכריות מארצותם ולא זכרו ראשיתם ותולדותם שהיו מעם בני ישראל ומזרע קודש בני רבי נתנאל ז"ל הנזכר. והיו חושבים עצמם בני השר הנזכר אשר היה להם לאב.

ויהי אחר הדברים האלה, כשֶבת המלך הנזכר על כסא מלכותו, ויראו בני הכפרים אשר תחת ממשלתו שהמלך רך בשנים ונער קטן נוהג בם והסכימו למרוד בו. וכאשר שלח המלך שלוחיו לגבות מהם המסים וארנוניות הנהוגות, ויענו ויאמרו להם בעזות מצח: "מי אתם ומי מלככם. מעתה פרקנו מעלינו עול מלכותו ואין אנו רוצים לעובדו ולא ניתן לו כלום. ואם ירצה ללחום עמנו, הננו מוכנים ומזומנים לערוך מלחמה כנגדו."

וישובו המלאכים וישיבו למלך דבר. ויחר למלך מאד וישלח ויקרא לכל שריו ויועציו להתייעץ על הדבר הזה. ועלו בהסכמה לערוך אתם מלחמה. יען היו הרבה מקומות שמרדו בו. וייראו פן תפשׁה המספחת ויאבד המלכות. וישלח ארבעה או חמישה שרים עם חיל גדול ויערכו אתם מלחמה מערכה לקראת מערכה. וגברה יד המורדים והפילו חללים רוב החיל אשר למלך. וישלחו רצים להודיע אל המלך ושישלח להם עוד חיל לעוזרם. וכן עשה וישלח להם עוד חיל וחזרו ללחום עמהם. וגם בפעם השנית גברה יד המורדים ויהרגו הרג רב מחיל המלך. וחזרו לשלוח אל המלך שיוסיף עוד לעוזרם באנשי חיל – וכתוב בנימוסם שבפעם שלישית צריך שיצא עמהם למלחמה המלן בעצמו – וכן היה שיצא המלך הוא ואחיו משנהו בחיל גדול וביד חזקה. ויערכו מלחמה חזקה ונפלו חללים רבים מזה ומזה. ומכללם נהרג אחיו של המלך שהיה משנהו. ויצר למלך מאד וגמר בדעתו לחזור לאחוריו. וכראות שרי המלך צרת המלך ודאגתו ובפרט מהריגת אחיו, ביקשו לתווך השלום. וגם המורדים נהפך לבם בקרבם ונעשה השלום. וחזר המלך לדרכו לשוב לביתו סר וזעף על הריגת אחיו.

והנה בחזרתו במרכבתו והוא עובר ודורך על החללים, שמע קול נאקת חלל בקול נמוך כאוב מארץ, צועק ואומר: "הרגוני, הרגוני והצילוני מהצער הזה."

וישקף המלך בעד חלון העגלה וירא והנה איש מושלך ארצה מוכה ונגוע מלא פצעים והדם שותת ממנו.

תכף אמר למנהיג העגלה: "עמוד!"

ויאמר לרופא ההולך עמו: "הבט נא וראה לאיש הזה אם יש תרופה למכתו."

ויצא הרופא ובדק אותו ויאמר: "אדוני המלך אוכל ואוכל לרפאותו."

ויצו המלך וישאו לאיש הזה והניחוהו בעגלה והרופא עמו להשתדל ברפואתו. ויבואו אל העיר ויביאוהו אל בית המלך והרופא השתדל לרפאותו כמאמר המלך. ובמשך חודש אחד ריפא אותו ויביאהו ויעמידהו לפני המלך.

וישמח המלך מאד לקראתו וישאלהו להגיד לו ויאמר לו: "מי אתה ומאיזה עם אתה?"

ויען האיש ויאמר למלך: "אדוני, איש עברי אנכי."

ויאמר לו המלך: "מי הביאך עד הלום שאין במקומנו שום אחד מבני עמך."

ויען ויאמר לו: "אדוני המלך, אל יאשימני כי איש עני אנכי. ושמעתי שבכאן היתה מלחמה ואנשי חיל לרוב. אמרתי אל לבי לבקש אופן פרנסת בני ביתי. וקניתי מהקרן אשר היה בידי מסחורות העוברים לבני החיל. ובאתי עייף ויגע דרך כמה ימים למקום המלחמה למכור ולהרוויח מעט להחיות את נפשי ואת נפשות בני ביתי. ויהי כאשר באתי למקום המלחמה ומכרתי מקצת סחורותי והרווחתי מה שהזמין ה' לקראתי וכשנגמרה המלחמה, קמתי ואספתי כל אשר לי לחזור לביתי. ובהיותי בדרך פגעו אותי אנשי החיל סבוני גם סבבוני הכוני פצעוני ולקחו כל ממוני."

ויאמר לו המלך: "וכמה היה לך קרן?"

ויאמר לו: "אלף זהובים."

אמר לו: "וכמה הרווחת והיית יכול להרוויח בנשאר בידך?"

אמר לו: "כפל."

תכף ציווה המלך לעבדיו ליתן לו כל הסך שאמר בפיו קרן וריווח מבית גנזיו ושלח אותו לשלום למקומו. והאיש הישראלי הנזכר התנפל לפני המלך וינשק רגליו ויברן אותו וכו' והלך לדרכו.

ולא עברו ימים רבים, לילה אחת והמלך ישן על מטתו, ויחלום וירא והנה איש עומד לנגדו.

ויען אותו האיש ויאמר לו: "חזור בך ושוב אל ארץ אבותיך ואל מולדתך. ושוב ליהדותך ולדתך והטהר מטומאת גילולך אשר נטמאת בהם."

ויחרד המלך חרדה גדולה בשומעו הדבר הזה, בחושבו שהוא דבר הנמנע כי איך יכול להיות להניח דתו שנתגדל בה ולהיות ישראל.

ויהי בבוקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטומיו והכוהנים הגלחים החכמים. ויספר להם את חלומו.

ויענו ויאמרו לו: "אל תירא ואל תחת כי חלומות שווא ידברו. ואנחנו נתפלל עליך ונוסיף לך טומאה על טומאתך כדי שתנצל מאלו החלומות והחזיונות."

וכן עשו והביאו לו הקטרתם שמקטירים לעבודה זרה ויקטירו לפניו. והזו עליו מהמים הטמאים וילכו.

ויהי בלילה השני ויישן ויחלום שנית והנה אותו האיש עומד לנגדו. ויאמר לו: "מה זה עשית כי לא די לך הטומאה שהיית בה, אלא שעוד הוספת טומאה על טומאתך. לכן הנני חוזר ואומר לך שתזדרז ותמהר לשוב בתשובה שלימה ולהיטהר מגילולך."

וייקץ משנתו בבהלה גדולה ותכף שלח לקרוא לחרטומיו וכומריו. ויספר להם את כל אשר קרהו בחלומו גם בלילה ההוא. והם חזרו ועשו לו כבראשונה ביתר שאת ויתר עז. ואמרו לו: "עתה תהיה בטוח ושכבת וערבה שנתך."

ועם כל זה לא רצה לחזור לשכב בלילה ההוא. ויהי בלילה השלישי וילך לשכב על מיטתו. ויהי הוא טרם ישכב עודנו ניעור נים ולא נים טיר ולא טיר שבההוא פחדא הוה יתיב, ונראה אליו האיש אשר ראה בחלום ומראהו כמלאך האלהים ויקם אותו ממיטתו ויביאהו אל פתח ביתו. ויעירהו כאיש אשר יעור משנתו ויאמר לו: "שים אל לבך וזכור בדעתך את אשר היית מראשיתך. שאתה זרע קודש בן רבי נתנאל החסיד, ולך ולאחיך היה נושא על כתפיו ומוליך אל בית הספר."

וכן על זה הדרך הזכירו כל מה שעבר עליו. "ועד עתה הייתי בא אליך בחלום בחזיון לילה. וכראותי שאתה היית מהביל העניין ומשליך אותו במקרה בלתי טהור ולא די שלא הקשבת למצוותי להיטהר מזוהמתך אלא אדרבא הוספת טומאה על טומאתך, לכן עתה באתי אליך בהקיץ בגלוי ואומר אליך: אם שמוע תשמע בקולי והאזנת למצוותי ושמרת ועשית ככל אשר אנכי מצווך – הנה מה טוב, ואם לאו – דע לך שאחנק אותך."

ויהי כשומעו את כל הדברים האלה אחזתו רעדה ויירא מאד לנפשו ויזכור ראשיתו דבר מדכרו ליה מדכר. ויען המלך ויאמר לו: "אדוני, הודיעני מה כל החרדה אשר חרדת עלי להכריחני לשוב אל מקומי ולארצי."

ויען אותו האיש ויאמר לו: "ואין אתה מכיר אותי מי אני?"

ויאמר: "לא, אדוני."

ויאמר לו: "אנכי המלאך אשר נבראתי מהמצווה אשר עשית עם אותו היהודי המוכה שמצאת בחזרתך מהמלחמה אשר החיית אותו והשלמת לו כל חסרונו וגניבתו וכו'. ולפי שנבראתי על ידך בעודך ברשעתך וטומאתך, אינם מקבלים אותי במחיצה העליונה כשאר המלאכים הנבראים ממצוות הנעשות על ידי איש טהור וקדוש. ואני שט תחת אויר הרקיע גולה ונידח, ואני בצער גדול עד שתשוב בתשובה שלימה ויקבלוני."

ויען המלך ויאמר לו: "הנני מוכן ומזומן לקבל עלי עול מלכות שמים ועול יראת שמים, אבל קשה לי הדבר להינצל מפח יקוש אשר נלכדתי בו, יען שאשתי ערלה ואיני יכול לברוח זולתה. ואולי לא תאבה האשה ללכת אחרי."

ויען המלאך ויאמר לו: "על הדבר הזה אל תירא שאני אשלח אותה אצלך ושהיא תבקש ממך להתגייר ולבוא עמך."

וילך המלאך מאצלו ונכנס לחדר אשר אשתו שוכבת, והקיצה משנתה ונתגלה אליה. והיא אחזתה רעדה וכיסתה פניה בראותה המראה הגדולה הזאת.

ויאמר לה: "תדעי שאני מלאך האלהים. ובאתי אליך להודיעך שבעלך הוא איש ישראל. ורוצה לשוב לדתו ולארץ מולדתו. ואם את מעכבת בידו מללכת עמו, דעי לך שאני הורג אותך."

ותען האשה ברתת וחלחלה: "אדוני, כל אשר תאמר אלי אעשה."

ויאמר לה: "אם כן, איפוא, זאת עשי. עתה קומי לכי אצל בעלך ותאמרי לו כדברים האלה."

ותכף ותקם האשה ותלך אל חדר בעלה ותמצאהו יושב על הארץ בקרן זווית והמלאך נעלם.

ויאמר לה המלך: "מה זה ועל מה זה באת אלי עתה?"

ותען ותאמר לו: "ותאמר לי אתה למה אתה יושב על הארץ בקרן זווית ואינך שוכב על מיטתך?"

ויאמר לה: "אמרי לי את סיבת ביאתך ואחר כך אני אגיד לך."

ותוסף ותאמר לו: "אמור לי אתה בתחילה למה אתה יושב כאן ואחר כך אני אומר לך למה באתי אליך."

סוף דבר עד שגילו זה לזה כל העניין ונתרצו שניהם בדבר. ותאמר לו: "באשר תלך אלך ולא אפרד ממך. עמך עמי ואלהיך אלהי."

ונשארו מבוהלים והנם חושבים כיצד יעשו לעבוד את ה' ולברוח מהם.

ובעודם נושאים ונותנים בזה העניין והנה המלאך חזר ונגלה אליהם. ויאמר להם: "אל תחושו ואל תדאגו על הדבר הזה, שאני אראה לכם את הדרך אשר תלכו בה ואת המעשה אשר תעשון. ואבשר אתכם שבעת הזאת שקבלתם על עצמכם לשוב אל ה' ולעבודתו ולתורתו, הכניסוני במדרגה התחתונה של המלאכים. מעתה איעצך שליום מחר לא תקום מהמיטה. ותעשה עצמך כחולה עד שיבואו אצלך כל השרים. ותאמר להם שאתה דואג ומיצר על שנתמעטו אוצרות המלכות מרוב הוצאות המלחמות. והם יאמרו אליך: הבה לנו עצה ואנו מוכנים לעשות כרצונך ולקיים גזרותיך. ואתה תאמר להם שעצתך היא למכור המסים וארנוניות של איזה עיירות לכמה שנים במוקדם כדי להטיל מלאי לאוצרות המלך להיות הכסף מוכן לעת הצורך כדרך כל המלכים. כי לא תדע מה ילד יום."

וכן עשה כאשר יעץ אותו המלאך. ולמחרתו נתעכב על מיטתו ויבואו אצלו כל השרים והסגנים לבקרו. והגיד להם צערו ואנחתו בראותו בית גנזיו אתיא ריקם ריקם ויתום הכסף ובא עד קצו. והיה כי תקראנה מלחמה בפתע פתאום, אנה נפנה לעזרה.

ויענו לו כל שריו ועבדיו: "אתה הוא מלכנו ולך עינינו. הב לן עצה ותושייה מה לעשות ואנחנו נחלץ חושים לקיים שפיר גזרתך."

ויאמר להם: "אין רצוני להכביד על שום אחד מבני מלכותי, לא להכביד עליהם המס ולא ללוות מהם. כי אם עצתי היא למכור המסים וארנוניות הנהוגות מאיזה כפרים ועיירות למשך עשרה שנים במוקדם. ובזה יהיה די לנו לקבץ סך עצום להיותו בבית גנזי למשמרת לעת מצוא ואיש על מקומו יהיה בשלום."

ויאמרו לו שריו וגדוליו: "טוב הדבר אשר דיברת לעשות."

ותכף כתבו לכל המקומות להודיעם מי ירצה לקנות המסים וארנוניות של עשר שנים מכפר פלוני ומעיר פלונית וכו'. וכן היה, שמכרו מה שמכרו וקבצו הון רב ויתנום אל בית גנזי המלך.

ואחר עבור איזה ימים חזר ונגלה אליו המלאך ויאמר לו: "הט אוזנך לי לכל אשר אני מצווך היום. עתה, שכבר אספת הון רב תחת ידך, אמור אל אנשיך שאתה צריך לילך אל עיר אחת של גנות ופרדסים הקרובה אליך אתה ואשתך ומשרתיך כדי להפיג מעט דאגת מיתת אחיך. ובודאי שהם לא ימנעוך ויאמרו לך שתעשה כרצונך. ובחרת שלשה סוסים המובחרים אשר באורוותיך ותשא עליהם כל הממון שבבית גנזיך באומרך שהוא מזון וצידה לדרכך. ובצאתכם מן העיר, הנני מוכן יוצא לקראתך. ותמצאני במקום פלוני עומד לנגדך ואני אהרוג את העבד משרתך והלכתי עמכם והוריתי לכם את הדרך אשר תלכו בה ואוליך אתכם קוממיות."

וכן עשה לא הפיל דבר מכל אשר ציווה אותו המלאך. והיה כצאתו את העיר וימצא את המלאך אל המקום אשר אמר לו. ותכף הרג את העבד וייקח אותם ואת סוסיהם ויאמר להם: "עצמו עיניכם!"

ולקח אותם ויניחם כהרף עין בפתח שער עיר אביו. ויאמר לו: "הנה דודך אחי אביך הוא רב עכשיו, שאביך ואמן ככר נפטרו לבית עולמם. ובכן תלך אצל דודך ותתוודע לו וספר לו כל המאורע והמים הזדונים אשר עברו עליך. והוא ישמח לקראתך והוא ידריכך בדרך הישר והטוב."

וייפרד המלאך מעמם ואמר לו: "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך והתחזק ביהדותך ומצוותיך לעבוד את ה' אלהיך וה' יהיה בעזרך ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל."

ונכנסו לעיר הוא ואשתו וכל רכושו. וישאל על בית הרב דודו וילך אצלו. ויתוודע לו בסוד גדול ויספר לו את כל הקורות אותו. וישמח דודו לקראתו שמחה גדולה. וייפול על צווארו וינשקהו ויבכו. ויורהו הרב דודו את הדרך דרכה של תורה ושל תשובה אשר ילך בה לתיקון נפשו. וגם לאשתו הטבילה וגיירה כדת וכהלכה. וקנה בית דירה ונתיישב בביתו הוא ואשתו ועושרו תחת ידו וברשותו אוכלים מן המזומן דבר יום ביומו. ויחשוב בלבו מה לעשות בעושר ההוא כדי לאכול מהריווח ולא יכלה הקרן. ויאמר להרב דודו: "בקש סרסור נאמן ותשלחהו אצלי."

וכן עשה מר דודו וישלח לו איש ציר נאמן. ויאמר לו: "שאלה אחת אני מבקש ממך. שכל סחורה שפלה ונבזית שאין לה קונים תקנה אותה לי ואני אשלם שכרך יותר מהראוי."

ויאמר לו הסרסור: "טוב, אדוני, אנכי אעשה כדברך."

וכן היה עושה הסרסור הנזכר, והאיש הזה חזר בתשובה שלימה ועשה כל התיקונים אשר הורהו מר דודו ולמד תורה ודעת ויראת ה', ולא היה יוצא מפתח ביתו החוצה כלל. כי אם הסרסור הנזכר על ידו היה קרבה ועל ידו היה מוכר ועל ידו היה הכל וכל צרכי ביתו. ויהי ה' אתו ויהי האיש מצליח.

ויהי היום, בעיר ההיא היה איש עני תם ושאינו יודע לשאול ממש שכל בני העיר היו שוחקים ומתלוצצים עליו והוא כאבן דומם. והיה ביום ההוא קם התם הנזכר וילך אל הרחוב במקום שוק היהודים הסוחרים הגדולים. וישב לו במקום מיוחד באם הדרך מקום שהיו עוברים משם כל הסוחרים. וכשהיה עובר כל אחד ואחד מהסוחרים, היה קורא אותם ואומר להם: "פלוני תבוא אצלי. למה עשית עבירה פלונית ביום פלוני עם אשה פלונית במקום פלוני, ולמה עשית עוון פלוני ביום פלוני, ותמול בלילה עשית כך וכך" וכן על זה הדרך היה מגלה לו כל עונותיו אשר עשה במסתרים ובמחשכים מיום היותו לאיש עד אותו היום. ומגלה לו כל מצפוני לבו והיה גוער בו ומנזף אותו וכו', עד שאותו האיש הסוחר לא היה לו פנים להשיב לו ולא מצח להרים ראש, שהכל היה דבר אמת וצדק, והיה מתבזה לפני העם שהיה מגלה להם קלונו וחרפתו והיה נשבר גאון עוזו ולא היה מוצא ידיו ורגליו מקום לברוח מפניו. וכן היה עושה לכל העובר על הפקודים מדי יום ביומו לגלות לו כל מעשיו מעודו עד היום ההוא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר. עד שכל אחד ואחד היו מתחבאים ונסתרים ממנו ויראים מלעבור לפניו ותמהים על המראה הגדולה הזאת. איש בזוי תם ופתי כזה אשר לא היה יודע בין ימינו לשמאלו כבד פה וכבד לשון שלא היה יכול לדבר ואפילו חצי דבר, בפתע פתאום נהפך לאיש אחר נביא וחוזה ולשונו חרב חדה. ומזה נמשך התעוררות גדולה לכל בני העיר לשוב בתשובה שלימה מכוח גערותיו ומוסריו שהיה עושה זה האיש לכל אחד ואחד בפני קהל ועדה. וכל אחד היה חושב: אם אעשה עוון זה, למחר כשאעבור לפניו, מגלה חרפתי. ובזה היה שב לאחוריו מיראתו. וכל בני העיר שידעו מחזרת בן ר' נתנאל הנזכר למעלה וממה שעבר עליו בהיותו ערל וטמא ועובד עבודה זרה וכו', ובראותם גודל הצלחתו שהיה מצליח בכל עסקיו היו מתקנאים ושונאים אותו. ובראותם שהיה נחבא אל הכלים ולא היה יוצא מפתח ביתו כלל, אמרו: ודאי אין לו מצח להרים ראש לראות פני אדם מגודל עונותיו שהוא מלא עונות ופשעים חמורים. ומרוב שנאתם עמו ויתייעצו אנשי בליעל מהסוחרים המתקנאים ממנו לבקש המצאה להכריחו שיצא לחוץ ולהעבירו לפני האיש התם הנזכר כדי שיגלה חרפתו ובושתו מעונותיו כדי לשמוח עליו שנאה מחמת קנאה.

ויקראו אל סרסורו הנזכר למעלה ויאמרו לו: "שאלה אחת קטנה אנו שואלים ממך. שתבקש אופן להכריח להגביר שלך שיצא החוצה אל העין ולהעבירו לפני האיש הזה. ואנחנו נשלם שכרך בטוב כך וכך זהובים."

והשוחד מעוור. והודה לדבריהם ויאמר: "כן אעשה."

וילך הסרסור אצלו כמנהגו ויאמר לו: "אדוני, מצאתי סחורה יקרת הערך סך גדול. ועתה היא בזול הרבה מסיבת שהעיר מלאה ממנה שבאה ממנה ככל המקומות. ובעבור מעט זמן תוכל להרוויח בה כפלים. ויש במקום אחד מיוחד סך גדול ממנה. והלכתי אצל בעליה לקנותה בשבילך ולא רצה בעליה למכור על פי, כי אם עד שיבוא הקונה בעצמו לפניו דווקא. ובכן אם רצונך לקנות זאת הסחורה, צריך שתבוא עמי אצל הסוחר."

והשיב לו הגביר הנזכר: "אין רצוני לצאת החוצה לילך אצל שום אדם. ואתה תחזור אצלו לבדך ותשתדל לרצותו שאל יטריחני לילך אצלו."

והסרסור הנזכר עשה עצמו כאילו הלך ונשתהה מעט וחזר. ואמר לו: "כבר נלאיתי לפייסו לסוחר שיגמור המקנה על ידי ולא רצה להאמין בי עד שיראה פניך ויעשה הקונטראקט עמך דווקא."

ועם כל זה לא רצה לילך ושלחו שני פעמים. והסרסור עשה כבראשונה והלך וחזר פעמים שלוש עד שפיתהו ויוכל לו והוציאו מביתו לילך עמו. ויעבירהו לפני האיש ההוא החוזה ומגלה צפונות וכל הסוחרים עומדים כנגדו לראות מה יקרה לו ומה יעשה לו.

ויהי כראות האיש התם ההוא את הגביר הנזכר בן ר' נתנאל מרחוק, ויקם וירץ לקראתו והגביר הנזכר היה מתרחק ומתבייש מליקרב אצלו איש כזה לבוש בלויי הסחבות. ויתפשהו בבגדו ויאמר לו: "אנא תלך ואין כל מאומה, לא סחורה ולא שום דבר אלא הכל שקר ומרמה. חזור לביתך שיש לי סוד לדבר עמך."

ויתמהו האנשים מאד שמלבד שלא ביזהו על עונותיו כאשר היה עם לבבם, אלא אדרבה דיבר עמו בכבוד גדול. ונהפכה שמחתם לתוגה כי לא נעשה מחשבותם.

וילכו שניהם יחדיו הגביר הנזכר והתם ויבואו אל ביתו. ויאמר לו הגביר להתם: "מה אתה רוצה ממני? אם צריך אתה למעות, אני נותן לך ולך לשלום."

השיב לו התם: "אינני רוצה ממך כלום, כי אם שתכנס עמי בחדר הפנימית שיש לי מה לדבר עמן בסוד נכמס שלא ישמע שום אדם."

ויכנסו שניהם לפנים והדלת סגר אחריו. והאיש התם נפל על צואריו ויחבקהו וינשקהו להגביר הנזכר ויבך עליו בכי גדול ברוב יגון ואנחה.

ויתמה האיש הגביר הנזכר מאד מאד. ויאמר לו: "דבר, מה הוא צערך ועל מה אתה בוכה?"

ויען התם בבכייה ויאמר לו: "ואין אתה מכיר אותי?"

ויענהו ויאמר: "לא."

חזר ואמר לו התם: "אמת נכון הדבר שאין אתה מכיר צורתי? אבל אין יתכן שלא תהיה זוכר ומכיר את קולי. תן דעתך בטוב ותזכור ממני."

סוף דבר לא זכר ממנו כלל ‏ולא הכירו.

‏באותה שעה נתוודע אליו ויאמר לו: "אני אחיך אשר הרגוני במלחמה פלונית כשהיינו אני ואתה במקום פלוני. ואשריך מה טוב חלקך שזכית לחזור ולחסות תחת כנפי השכינה בחיים חייתך. ואוי לי שנשארתי נע ונד בארץ ונפשי משוטטת בעולם באין מנוחה עד עתה שנתנו לי רשות ליכנס באיש הזה לתקן הרשעים להחזירם למוטב. כדי להיות לי מעט תרופה למחלתי. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך כרע כאח לי תשתדל לעשות לי תיקון לנפשי. והוא שתעשה שלושה, לילות לימודים ותקבץ כל חכמי העיר בחורים וזקנים וכל תינוקות של בית רבן וילמדו כל הלילה כמו תיקון כדת בקדושה ובטהרה ויכוונו לתיקון נפשי. ותשלם כל אחד לפי ערכו בתורה צדקה לעילוי נשמתי. והגם שידעתי שצריך לזה הוצאה רבה, נאמן ה' לשלם לך כפלים ויברכך ה' בכל מעשה ידך."

וכשמוע אחיו הגביר את כל דבריו ויזכור כי בשר המה, נתעורר בבכייה גדולה ויאמר לו: "כן אעשה."

ותכף שלח וקבץ כל חכמי העיר למקטנם ועד גדולם. וכל המלמדים עם תלמידיהם. ועשו בביתו שלשה לילות שלמים סדר ולימוד גדול כל הלילה. ואיש התם ההוא שנתלבש בו רוח אחיו ישב עמהם. והיה אומר קדיש הוא בעצמו אחר כל לימוד. ובכל לילה באשמורת הבוקר היו עושים לו השכבה לשם אחיו המת ברוב תחינה, וחלק להם ממון עצום לצדקה לעילוי נשמתו. ונתן להחכמים גדולים חמשה זהובים לכל אחד בכל לילה. ולמשכילים שלושה זהובים לכל אחד ולמלמדים שני זהובים. ולהבחורים התלמידים זהוב אחד לגולגולת. ואחר זה חזר האיש ההוא לתמותו הראשונה. ויהי כאיש אשר יעור משנתו אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו. ויהי בלילה שלאחריו בא לו בחלום להגביר הנזכר אחיו המת. ואמר לו: "תנוח נפשך בגן-עדן כמו שנתת לי מנוחה."

והאיש אחיו הנזכר שמח שמחה גדולה ונשאר בשלוה כל ימיו. מתמיד ביהדותו ומצוותיו ורודף צדקה וחסד ומחזיק ביד לומדי התורה. ובכל יום היה הולך וגדל ברבות הטובה עד זקנה ושיבה:

‏כן יזכנו האל לחזור בתשובה שלימה ולעסוק בתורתו ומצוותיו תמיד כל ימי חיינו. אמן, כן יהי רצון.

 

‏למדנו מהמעשה הנורא הזה כמה צריך האדם להשגיח בעינא ‏פקיחא על בניו להדריכם בדרך ישרה ולעשות להט משמרת למשמרתם. פן יטו מן הדרך הישרה ויצאו לתרבות רעה. ושלא להדריכם בגעגועים כפי תאוותם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. שהרי החסיד ר' נתנאל הנזכר עם כל יהדותו וחסידותו ושהיה מטריח עצמו לעת זקנתו לישא את בניו על כתיפיו להוליכם אל בית הספר, עם כל זה בעבור שכשגדלו מעט שמע לקולם והסיר עין השגחתו מעליהם והרגילם בגעגועים והיה נותן מעות בידם לעשות בהם כרצונם, היה מה שהיה ונתאבל עליהם כל ימי חייו. ולולא זכותו שהגן והתפלל עליהם כשהלך לבית עולמו עד שמן השמים גלגלו הדבר שיזדמן אותו האיש המוכה במלחמה. וה' העיר את רוחו ועשה מה שעשה. ונברא המלאך מאותה מצווה. והוא היה גרם המעלות להציל משחת נפשו וכו'. וגם להציל את נפש אחיו אחרי מותו בגיותו כמבואר ולמדנו כמה כוחה של צדקה ובפרט המקיים נפש אחת מישראל. שאפילו שעשאה בהיותו עובד עבודה זרה נברא ממנה מלאך אחד. והוא השתדל להוציאו מטומאתו ולהחזירו לחיי עולם הבא. ולמדנו שהעושה מצווה שלא כתקנה או שלא בקדושה ובטהרה, המלאך הנברא ממנה אז אינו שלם כפי חסרון המצווה במעשה או במחשבה זרה או אם האיש העושה אותה הוא טמא מעבירות שבידו, אותו מלאך אין לו כח וקדושה לעמוד במחיצה העליונה. ויגדל צערו ויהפך לו לאדם העושהו מטוב לרע ובמקום סניגור יהיה קטיגור כמבואר. ואגב להודיע שדברי רבותינו ז"ל כולם אמת וצדק אין בהם נפתל ועקש. שכל דבריהם ברוח הקדש. כמו שכתוב בפרקי אבות העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד וכו'. וגם למדנו שכשהאדם מת בלא תשובה אין לו מנוחה ונפשו משוטטת בעולם ושעל ידי הלימודים והצדקה שעשה אחיו לעילוי נשמתו, מציל את נפשו מגיהנם. ויש לו מנוחה.