חזרה לדף השער

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

עֹשה פלא

 

מעשה המורד

‏מעשה נורא שהיה בזמן מלך גדול של מלכות פרוסייא. שבימיו קם איש גיבור חיל ומרד במלך. ואסף וקבץ כל הבריונים והפריצים וכל מרי נפש סך אלף איש כולם אחוזי חרב. ואמר להם: "בואו עמי אחי ורעי ונקומה ונעלה אל עיר פלונית מערי הפרזות לכבוש אותה ולבוז ביזה."

ויאמרו לו: "הננו מוכנים לכל אשר תאמר אלינו. ואנחנו נקבל אותך לראש ולקצין עלינו."

ויקומו ויעלו אל עיר אחת ובטרם יקרב אליהם, קרא אליה לשלום ושלח לאמור למושל העיר ההוא הנתון בה מאת המלך: "תנח לי את העיר הזאת לישב בה אני ואנשי ותזמינו לנו כל צרכינו. ואם תרצו ותשמעו ותמסרו לי העיר בטובה הנה מה טוב. ואם תמאנו ומריתם את פי, הנני מוכן ללחום עמכם עד כלות אתכם."

והשיב לו המושל: "איני יכול למסור העיר בידך יען אני נתון בה מאת המלך לשומרה. ואם תרצה ללחום, הנני מוכן למלחמה. ויערכו מלחמה מערכת לקראת מערכה. ודרך רשעים צלחה וגבר האויב ואנשיו ויהרגו כל חיל המלך אשר היו שם, והמושל ברח וימלט לנפשו.

והמורד נכנס לעיר בחימה ובקצף גדול ושלל שללה ובזז ביזה. והגלה את כל אנשיה להיות לו לעבדים להוסיף על חילו. וישב בה איזה ימים ומינה מאנשיו שומרים בעיר ההיא. ויקם וילך הוא וחילו אל עיר אחרת פרוזה כמוה. ויעש כבראשונה לפתוח להם לשלום. והם לא הטו אוזנם. וילחם עמה ויכבשה וכן על זה הדרך היה הולך וכובש, עד אשר כבש ארבע או חמש מדינות. ועל ידי זח נתווסף לו חילו שעלו לסך עשרה אלפים וידם הולך וחזק מאר. ושמעו הולך ומתפשט בערים הקרובות. שמעו ערים ירגזון. והיה הולך וכובש יום יום עד שלא היה צריך עוד להלחם. ובטרם יקרב אל עיר להלחם עליה היו מקדימים לו שלום ומוסרים עצמם בידו, מיראתם פן יבוא עליהם בחימה שפוכה ויעשה בהם משפט חרון כלה ונחרצה.

‏ויהי היום, עלה על לבו לילך לכבוש עיר אחת שהיו בה הרבה יהודים. ויקרב אליה ויקרא אליה לשלום אל מושל העיר ההיא כדרכו.

ויענה המושל להמורד הנזכר בעזות גדולה וחירפו וגידפו באמור אליו: "בן המרדות. מי אתה ומי בית אביך אשר באת להלחם עמי ולכבוש עירי? ואתה מורד במלכות וכזאת וכזאת עשית" וכולי.

ויהי כשמוע המורד את דברי המושל וחמתו בערה בו. ויצו לכל עמו לאמור: "הזמינו עצמכם למלחמה ואזרו חיל להראות גבורתכם בעיר הזאת. ואם ננצחם ונכבוש את העיר, הרשות נתונה בידכם בבואכם אל העיר זמן ארבע שעות לשלול שללה ולבוז ביזה אנשים ונשים כלם ניתנו לעשות בהם כטוב בעיניכם."

 ויענו ויאמרו לו: "הננו ועלינו ונלחמנו כאשר תאמר אלינו."

ויתחזקו האנשים מאוד וילחמו עם חיל המלך שבעיר ההיא וינצחום ויהרגו רובם והנשארים הרה נסו. ויכנסו אל העיר בחצי היום בכוח גדול וביר חזקה להשמיד להרוג ולאבד ולבוז בז.

וכל היהודים שבעיר ההיא, אנשים ונשים וטף, כלם נקבצו תוך בית הכנסת בתענית וצעקה גדולה ויעזבו את אוהליהם ואת בתיהם ואת כל רכושם להימלט על נפשם בבית-הכנסת.

והמורד הנזכר כשומעו שהיהודים באותה העיר – ה' השומע לעמו ישראל בעת צרה נתן בלבו לעשות חסד עם היהודים, ביודעו שהיהודים אין בהם אשמה בהיותם משועבדים למלך ואין בידם שום כוח. ולזה תכף בהיכנסו לעיר שאל על היהודים איה מקומם כדי לעמוד עליהם לשומרה. ולא יתן המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף.

ויאמרו לו: "הנה כולם מקובצים תוך בית-הכנסת ועזבו את אדוניהם ואת כל אשר להם."

וישמח שמחח גדולה ‏ויאמר: "טוב הדבר."

ויבוא ויעמוד הוא בעצמו בפתח בית-הכנסת וחרבו שלופה בידו. ולא הניח שום משחית להתקרב אליהם עד שעבר הזמן שקצב להם ארבע שעות שהיו מחצי היום והלאה. וכשעבר הזמן הנזכר, כל אחד הלך למקומו ונחה שקטה הארץ, והלך הוא אל מכון שבתו כמלך במלכותו.

וישלח ויקרא לגדולי היהודים ויאמר להם: "לכו כולכם שובו איש לאהליך ישראל. איש על מקומו יבא בשלום ולא תגורו מפני איש, כי זר לא יקרב אליכם. ולמחר או למחרתו תבואו ותגידו לי על דבר אמת מה שנגנב מבתיכם ואני אשלם לכם."

ויענו ויאמרו לו "יחי אדוננו אשר הצלת את נפשנו ממות ישלם ה' פעלך."

ולמחרתו הלכו אצלו ואיש פנקסו בידו מכל אשר נגנב מביתם ושילם להם הכל במושלם ‏מבית גנזיו.

ויהי מימים, ונשמע קולו אל המלך של פרוסייא שבסוף תחום מלכותו קם המורד הנזכר ומרד במלכותו והלך וכבש כמה מדינות ושלל שללם ובזז ביזם, והרג מכת חרב והרג ואבדן מחיל המלך ושריו וכולי. ויקצוף מאד וחמתו בערה בו. ושלח עליו עם כבד ויד חזקה לכבוש אותו. וילכו וילחמו עמו ועם כל חיל אנשי בליעל ויהרגו לפי חרב. ויתפשו את המורד חי ויהרגוהו וינתחוהו לנתחיו וכולי.

‏והנה בעיר הנזכרת לעיל שהיו בה יהודים שנלחם עליה המורד הנזכר ויכבשה, והמורד הנזכר עמד בפרץ לשמור את היהודים וכולי, ושילם להם כל מה שנגנב מהם בזמן השלל כנזכר לעיל, היה בה חסיד אחד שונא מתנות והיה מתפרנס הוא ובני ביתו מיגיעו שהיה לו כמו סך חמשה אלפים גרושים קרן והיה נושא ונותן בהם. דהיינו שהיה הולך לעיר אחרת רחוקה דרך ים ללונדרא וכיוצא. והיה קונה מהקרן שלו ממיני סחורות העוברים בעירו וחוזר לעירו ויושב בחנותו ומוכר מעט מעט כפי ההזדמן והיה מניח הקרן לבדו ומהרי ומהרווח היה מתפרנס הוא ובני ביתו והיה ככלותו למכור מה שבידו היה חוזר והולך לאותו מקום וכיוצא וקונה מהקרן שלו ממה שהיה צריך לו וחוזר. וכן על זה הדרך דרכו כל הימים.

‏ויהי היום לתקופת הימים שנגמרה לו סחורתו, אסף וקבץ את כל הקרן שלו וקם ונסע בספינה לילך אל העיר הידועה לו לקנות סחורות הצריכות לו כמנהגו להתפרנס מהם הוא ובני ביתו. ובהיותו בלב ים באמצע הדרך, וה' הטיל רוח סערה בים, ונשברה הספינה ונטבעו כל בני הספינה וכל אשר בה. ולא נשאר כי אם זה החסיד לבדו, שה' הפליא חסדו עמו שנשאר הוא על לוח  אחד מן הספינה שט על פני המים ערום ועריה. והלך על אותו הלוח שני ימים רעב וצמא עד שהשליכו ליבשה אל מדבר חרב ושמם. והתחיל לילך ערום ויחף לבקש איזה עשבים להחיות את נפשו ולא מצא. ואחר עבור שלשה ימים והוא הולך בדרך זה, וישא עיניו וירא מרחוק פלטין אחד גדול. וישמח ויאמר בלבו: בודאי יש ישוב אנשים בכאן וירחמו עלי להחיות את נפשי.

וילך בלי כוח לאט לאט עד הגיעו אל הפלטין הנזכר. וימצא פתח פתוח ונכנס לתוכו וירא והנה הפלטין הנזכר מלא וגדוש מכל טוב עושר גדול. והשולחנות ערוכות מלאות מכל מיני מאכלים ומעדני מלכים מבושלים ומתוקנים ופת לחם וגלוסקאות יפים. ותרנגולות ואווזים מבושלים שלמים אין חסר דבר. ויעל עוד מדרגה למעלה וירא כל העליות גם כן מליאות מכל טוב. ובכללם סאל"ה [=אולם] אחת גדולה ובה שולחן מלכים ערוכה בכל ומלאה מכל טוב. וסיבב הכל, עליות ותחתיות וראה כלם כסדר הזה. והתאווה תאווה לאכול איזה דבר להשיב את נפשו ונתיירא ליגע בהם בחושבו ודאי שלא לחנם הוכנו פה ולכל זה יש בעלים ובפרט שכולם שלמים מסומנים. ושמא בפתע פתאום יבואו בעליהם וימצאו החסרון ויהרגוני. שכנראה שזהו סדר שולחן מלכים. ויחפש בכל הפלטין למצוא איזה דבר לאכול שלא יהיה ניכר חסרונו, עד שמצא בקרן זווית ארגז אחד קטן ויפתחה וימצא בתוכו קערה אחת עם תרנגולת אחת מבושלת ומתוקנת. ועוד קערה אחת של אורז מבושל ולחם אחד שלם וצלוחית מליאה מים.

אז אמר בלבו: הא ודאי זה ראוי לי וזה חלקי חלק איש אחד. אני בלאו הכי הנני מת ברעב, לפחות אוכל ואשתה ואחיה לפי שעה. ואחר כך יהיה מה שיהיה – מן השמים ירחמו.

ולקח הצלוחית של מים וירחץ ידיו ובירך על נטילת-ידיים והמוציא. ויקח הלחם והתרנגולת ואכל ושתה והחזיר הקערה של תרנגולת ריקנית למקומה. ולקח קערת האורז והלך ואכל. וכשחזר להביא קערת האורז ריקנית למקומה, וימצא התרנגולת שלמה במקומה והלחם שלם. ויתמה על הדבר הזה ויאמר בלבו: אין לך טוב מזה הדבר שאוכל ואשבע ולא יחסר. וילך וישכב באשר מצא וערבה שנתו. ויהי בבוקר קם החסיד והתפלל תפלתו וחזר לארגז ההוא ולקח הלחם והתרנגולת ואכל סעודתו והשיב הקערה ריקנית למקומה. ולקח האורז לגמור אכילתו והחזיר הקערה לאיתנה ומצא התרנגולת שלמה והלחם שלם כבראשונה.

‏ויהי בחצי היום בעודו יושב באכסדרא שליו ושקט, וישא עיניו וירא והנה קול צהלת סוסים רבים וחיל גדול והם מתקרבים ובאים אל הפלטין ההוא. ויירא מאד לנפשו ויבקש מקום להסתר מהם. ויחביא עצמו תחת מדרגה אחת בקרו זווית כדי שלא יראוהו. ויבואו כל החיל  הנזכר והפרשים רוכבים על סוסיהם ובתוכם איש אחד ‏תוארו כתואר המלכים ועטרה על ראשו ולבוש בעדיי מלכים. וימהרו ויורידו אותו מעל מרכבתו ויושיבוהו על כסא מלכותו. וכלם עומדים לפניו מימינו ומשמאלו. ויאכלו וישתו כלם בשמחה רבה וקול מצהלות. ואחר כך התחילו לבוא לפני המלך בעלי דינים להתדיין לפניו. והמלך יושב על המשפט עם כל שריו וסגניו. והיה דן לכל אחד כפי הראוי לו משפט ישר אמת לאמיתו; הראוי לענוש תעניש, ואשר להרג להרג. וליתן אסירים בכושרות [על פי תהלים,פרק סח: "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת"]. וכל העניין הזה הוא המשך ארבע שעות בדיוק.

וכשעברו ארבע השעות הנזכרות אחר חצי היום, מרדו כולם על המלך וקמו עליו ויורידוהו מכיסאו בארץ בחרפה ובוז ויהרגוהו וינתחוהו לנתחים וישליכו אותם לארבע רוחות העולם. וקמו והלכו כולם.

וכאשר הלכו כלם, ביקש לצאת החוצה החסיד הנזכר וארכובותיו דא לדא נקשן [=זו לזו נוקשות] מרוב הפחד והחלחלה, האחרונה יותר מהראשונה בראותו הקמת העם בחימה שפוכה עד שהרגו למלכם. ומתיירא פן ירגישו בו ויעשו בו גם כן משפט. וכשעבר חצי שעה וראה כי נחה שקטה הארץ ואין קול נשמע, ויצא החוצה והלך וסב כל הפלטין לראות אם נשאר בו שום אדם וראה שלא נשאר מהם איש וגם ראה האוהלים כאשר המה. והשולחנות מסודרות וערוכות ממולאות מכל המעדנים וכולי, כאשר היו בראשונה אין חסר דבר. ויוסף להתפלא הפלא ופלא. וחזר והלך אל ארגזו ולקח פתו ומאכלו, ואכל ושתה כמנהגו והחזיר הכל לאיתנו. ובלילה הלך וישכב וישן.

ובבקר קם משנתו והתפלל תפלתו וחזר לארגזו ואכל ושתה מנתו. וכשהגיע חצי היום והקול נשמע קול המולה. וחזרו כל החיל הגדול עם סוסיהם ואותו המלך עמהם. ותכף חזר החסיד הנזכר ויברח וימלט אל מקומו הנזכר.

ויבואו כולם אל הפלטין ויורידו המלך מעל מרכבתו ביקר וגדולה וכבוד וכולי, ויאכלו וישתו וישמחו ואחר כך ישב המלך על כסא המשפט ודן את הדין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב. ובעבור זמן ארבע שעות ממלכותו, חזרו וקמו עליו ויפילוהו מכיסאו לארץ ויהרגוהו וינתחוהו וכולי, והלכו להם. וחזר החסיד ויצא לחוץ וילך אל ארגזו ויעש כמעשהו מתמול שלשום. וכן על זה הדרך מדי יום ביומו.

כך היה המעשה של החיל והמלך הנזכר וגם החסיד הנזכר עושה כמנהגו הטוב. ויהי כי ארכו לו שם הימים, אמר בלבו החסיד הנזכר: עד מתי יהיה זה לי למוקש להיות חבוש במקום שמם כזה, ארץ אשר לא עבר בה איש, ואשתי ובני ועוללי יהיו עטופים ברעב. ואני לא אדע אנה אפנה לעזרה ואיזה דרך אלך בה.

ויתעצב אל לבו ויתמרמר בקרבו. וה' העיר את רוחו והסכים בדעתו ואמר אין טוב כי אם לגלות עצמי למחר לפני המלך בזמן מלכותו. יען אני רואה שהוא מלך רחמן איש חסד ודן דין אמת לאמיתו. ואתנפל לפני רגליו ואספר לו המאורע שעבר עלי. אולי הוא ימציא לי תרופה להשיב את שבותי לארץ מולדתי ולהחיות ‏נפשות בני ביתי. וכן עשה.

‏ויהי ממחרת בהגיע תור לבוא המלך עם חילו הנזכר, ויתחבא החסיד ‏כמנהגו עד כלותם לאכול ולשתות. וכאשר ישב המלך על כסא מלכותו ועטרת זהב גדולה בראשו וכלם עומדים לפניו מימינו ומשמאלו והתחילו בעלי דינים לבוא לפניו וכולי כנזכר למעלה, יצא החסיד והתנפל לפני רגליו ויספר לו את כל הקורות אותו ויבך ויתחנן לו לרחם עליו.

וכשמוע המלך את כל דבריו, ענה המלך ואמר להחסיד: "ואין אתה מכיר אותי?"

השיב החסיד ואמר לו: "יחי אדוני המלך לעולם! מהיכן אני יכול להכירו?"

ויאמר לו המלך: "ספר לי מה היה בעירך זה כך וכך שנים ממלחמות וכיוצא."

ויען החסיד ויאמר לו: "זכורני מכך וכך שנים שקם איש אחד גיבור חיל ומרד במלך ואסף כל איש רע ובליעל והלך וכבש כמה מדינות. מהם במלחמה מהם בשלום מפחדם ומיראתם ממנו. ומכללם בא אל עירנו וכבשה על ידי מלחמה. ואחר כך שלח המלך חיל גדול וילחמו אתו ויתפשו אותו ויהרגוהו."

חזר ואמר לו המלך: "ספר נא לי מה עשה המורד הנזכר בעירך עם היהודים?"

ענה ואמר לו: "האמת אגיד שעשה חסד גדול עם היהודים. שכשכבש העיר במלחמתו ונתן רשות לכל חילו להרוג ולאבד ולשלול שלל ולבוז בז זמן ארבע שעות, תכף בהיכנסו לעיר וידע שהיו בה יהודים, שאל עליהם איזהו מקומם וזירתם. ואמרו לו שכולם אנשים ונשים וטף ברחו לנפשם ונתקבצו בבית הכנסת שלהם לזעוק זעקתם ולהתפלל תפלתם. וישמח האיש המורד הנזכר שמחה גדולה. ויבוא ויעמוד הוא בעצמו על פתח בית הכנסת וחרבו שלופה בידו ולא נתן המשחית לבוא אליהם. ועמד שם כל זמן הארבע שעות שניתן רשות למשחית לחבל ולא זז ממקומו. ואחר עבור זעם וכל אחד הלך למקומו לשלום והוא נתיישב על כסא מלכותו, שלח לקרוא לכל היהודים ואמר להם שיביאו לו רשימה מכל אשר נגנב מביתם בזמן הגזירה באמת ובאמונה. וכן עשו, ושילם להם הכל מבית גנזיו עד סוף פרוטה אחרונה."

ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה החסיד הנזכר, אמר לו המלך: "ובכן אין אתה מכירני זכור תזכור בטוב."

חזר החסיד ואמר לו: "אדוני המלך איני מכירך ואיני זוכר עוד כלל יען מעולם לא יצאתי מביתי לראות מלכים ושריהם ולעולם אני עסוק בלימודי ובסחורתי לפרנס בני ביתי. רק מזמן לזמן שאני הולך לעיר פלונית לקנות סחורות הצריכות לי כפי הקרן שלי וחוזר לביתי. וכשאגמור למוכרם אני חוזר. וכן על זה הדרך ולא עוד."

ויען המלך ויאמר לו: "אני הוא אותו המורד ואני מת ולא חי. ובזכות שעשיתי עמכם אותו ארבע שעות, נותנים לי כנגדם בכל יום ארבע שעות מלוכה גדולה כמו שעיניך רואות בשכר הזמן שעמדתי להציל אתכם ואחר כך הורגים אותי ומחזירים אותי לגיהינום להענישני על מפעלי הרעים. וכן על זה הדרך בכל יום תמיד מחיים אותי וממיתים אותי.

ועתה תאמר לי על נאמנותך איזה סך קרן היה עמך ותעשה חשבון כמה היית יכול להרוויח בהם בזה הזמן מיום שיצאת מביתך ועד עתה בנאמנות גמורה."

וכן עשה החסיד הנזכר והגיד לו הקרן שהיה לו וכל שאר חפציו שנאבדו ממנו בים. וכל הריווח שהיה יכול להרוויח בזה הזמן.

תכף ויצו המלך למשרתיו לשלם לו מבית גנזיו הכל כאשר אמר החסיד הנזכר. ויקרא לכל עבדיו ויאמר להם: "מי בכם יכול להביאו לאיש הזה לביתו בזמן מועט?"

ויען אחד ויאמר: "אני אוליכהו בשנה אחת."

ויען השני ואמר: "אני אוליכהו בחצי שנה."

וכן על זה הדרך היה כל אחר מראה גבורתו שיוליכהו בפחות זמן מחברו. עד שבא אחד ואמר: "אדוני המלך, אני אוליכהו ביום אחד."

ויאמר המלך: "טוב הדבר."

ויצו עליו ויאמר לו: "קחנו ובואה והוליכהו לאיש הזה לביתו לחיים טובים ולשלום בלתי שום צער כלל ועיקר."

וכשמוע החסיד את דבריו ויפול לפניו ארצה ונשק ידיו ורגליו ויברכהו.

והאיש ההוא לקח את החסיד הנזכר ואת כל רכושו וירכב אותו על כתפיו ויאמר לו: "סגור עיניך."

ויסגור עיניו ויוליכהו ביום אחד ויניחהו על פתח עירו שלם ‏בגופו ובממונו וכל אשר לו. עד כאן המעשה.

 

‏המורם מהמעשה הזה: לידע ולהודיע כמה גדולה מצות צדקה וגמילות חסדים והמקיים נפש אחת מישראל. ולהודיענו שהקב"ה אינו מקפח שכר שום ברייה, חס וחלילה, אלא נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו בין לטוב בין למוטב. שהרי אפילו לרשע הזה גוי עובד עבודה-זרה ובליעל, עם כל זאת בעבור החסד שעשה עם היהודים להציל ממות נפשם ולהשיב להם את ממונם, שילם לו מדה כנגד מדה שתאוותו היה למלוך. שהיה מלך ארבע שעות בכל יום תמיד כל ימי עולם במעלה גדולה כנגד ארבע שעות הנזכרות – זמן ההצלה. ולמדנו שהקב"ה מעניש לרשעים אפילו מאומות-העולם. בראותנו גודל עונשו להמיתו בכל יום תמיד מיתה חדשה בחרפה ובושה וכולי. ולמדנו שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים ולכל הבוטחים בו בראותנו כמה עמדה לו צדקתו של זה החסיד. שניצול מלטבוע בים שכולם נטבעו והוא לבדו נשאר. זה הזמין לו מאכלו והחזיר לו כל ממונו. בעבור שהיה בטחונו בה' תמיד ונהנה דווקא מיגיעו.

ה' יזכנו לעסוק בתורתו ומצוותיו ולהיות ביטחוננו בו תמיד כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו. אמן כן יהי רצון.