אגדות וסיפורי עם

על טבע העולם

פותר החלומות והגשם

בכפר נידח בקצה הממלכה היה פעם איכר שידע קרוא וכתוב. אדם כזה לא היה באותם ימים בגדר חזון נפרץ. אנשי הכפר חלקו לו כבוד רב; היו באים לשאול בעצתו וליהנות מזיו דבריו וממעין חכמתו ובין היתר נהגו גם להביא לפניו את חלומותיהם, והוא היה פותר אותם כמיטב יכולתו, אומר לאחד כך ולשני אחרת, עד שיצא שמעו בכל המחוז כפותר חלומות ואנשים היו באים אליו מכל כפרי הסביבה.

והנה אירע שהמלך של אותה מדינה חלם חלום. חלום מוזר מאוד; חלם שירד גשם. אבל לא סתם גשם, גשם של חרבות! חרב אחרי חרב נפלה משמים ונתקעה בקרקע עד כי כוסתה הקרקע ביער של חרבות מרטטות.

הקיץ המלך משנתו נרעש ונפחד, קרא אליו את כל חכמיו ויועציו וביקש לדעת מה פשר החלום.

התחילו היועצים לפרש את החלום. זה אומר כך וזה אומר אחרת, אך המלך לא היה מרוצה משום תשובה. לבסוף קם אחד היועצים ואמר: "המלך לעולם יחיה! שמעתי אומרים שאי שם בכפר נידח בקצה ממלכתך ישנו פותר חלומות ששמו יצא לתהילה. יצווה אדוני המלך להביאו לכאן ואולי הוא ידע להגיד לך את פשר החלום."

מצאה העצה חן בעיני המלך ומיד פקד להביא לפניו את פותר החלומות. באו שליחי המלך לכפר ניגשו אל האיכר ואמרו לו: "כך וכך אירע: המלך חלם חלום ואתה נקרא לפרש אותו. בעוד שלושה ימים עליך להתייצב לפניו. פקודה היא ואין להשיב!"

חוורו פניו של האיכר – איזו צרה נתרגשה על ראשו. וכי מה לו ולחלומותיהם של מלכים? מלך איננו איכר פשוט שאפשר לספר לו סיפורי בדים. מי הוא שיבוא ויגיד למלך פשר חלומו. אך מצוות המלך חזקה עליו; לא נותרה ברירה בידו והוא יצא לדרך. מכפר לכפר שירך את דרכו ובצהרי היום השלישי חלף ליד תילי חורבות ושם ישב לסעוד את לבו. לפתע הגיח מתוך החורבות נחש ענקי וזחל לעברו כשהוא שולח לעברו לשון אדומה ומשמיע קול רחש בקשקשיו. האיכר נבהל, שמט מידו את ארוחתו ורצה לנוס מן המקום, אבל הנחש פתח פיו ודיבר אליו בלשון בני אדם: "אל תירא ואל תחשוש! לא אפגע בך לרעה. אתה נקראת אל המלך לפרש את חלומו, לא כן?"

הנהן האיכר בראשו והנחש המשיך: "ובכן דע לך כי המלך חלם על גשם של חרבות שירד משמים. וזה פשר החלום: עידן של הרג ומלחמות עתיד לרדת על הארץ, אנשים ילחמו איש ברעהו, יתנכלו זה לזה, יהרגו וירצחו, כל דאלים גבר והחרב תמשול בארץ! ספר למלך את פשר החלום והוא יעשירך עושר רב. מחצית ממתנות המלך הבא אלי וזה יהיה שכרי על עזרתי לך."

"אינך יודע עד כמה אסיר תודה אני לך על עזרתך." אמר האיכר לנחש "אם אכן אמת בפיך וזה חלום המלך ופישרו לא אשכח לך את חסדך ואחלק אתך שווה בשווה את כל מתנות המלך."

נפרד האיכר מהנחש והמשיך בדרכו לעיר הבירה ועד מהרה הגיע לארמון ושם הובא לפני המלך. פנה אליו המלך ואמר: "דע לך שלפני שבוע ימים חלמתי חלום ופותר לו אין. אם תדע לפרש את חלומי אעשירך עושר רב! חלמתי ש..."

"אל תמשיך" קטע אותו האיכר "המלך לעולם יחיה, ראית בחלומך גשם של חרבות יורד מן השמים!"

"אכן צדקת!" השיב המלך "ספר לי מה פשר החלום ומה הוא מביא בכנפיו, כי כבר כמה ימים מטריד חלום זה את מנוחתי."

"כך וכך חלמת וזה פשר חלומך" השיב האיכר והוא סיפר למלך את המלים ששם הנחש בפיו.

המלך היה מרוצה מאוד מתשובתו של האיכר. הוא העניק לו שפע של מתנות – כסף וזהב ואבנים טובות ושילח אותו בכבוד לביתו.

הולך האיכר בדרך שמח וטוב לב וחושב לעצמו: כל כך הרבה דברים אוכל לעשות עם העושר הזה שחלק לי המלך, והנחש – מה לו ולפנינים ויהלומים? מה יעשה שוכן עפר עם כסף וזהב. מוטב שאפטר ממנו ואקח את הכל לעצמי! אמר ועשה. כאשר הגיע לעיי החורבות והנחש יצא מחורו לקדם את פניו, הרים האיכר אבן גדולה והשליכה בכל כוחו על ראשו של הנחש בכוונה לרוצץ את מוחו. אך הנחש היה זריז ממנו. ברגע האחרון עלה בידו להתחמק מן המכה. הוא החליק אל תוך חורו ושוב לא נראה לעין, והאיכר שב לביתו עם כל עושרו ושם קנה בתים וקרקעות וצבר רכוש רב.

שבע שנים עברו עליו בנעימים, אך לא לעולם חוסן: שוב חלם המלך חלום. חלם שירד גשם מן השמים. אך לא סתם גשם; גשם של זנבות שועלים ניתך ממרומים. זנב אחר זנב התנופף ברוח וצנח על הקרקע עד כי כוסתה הקרקע פרווה סמיכה של זנבות שועלים. ניעור המלך משנתו נרעש ונפחד: מה פשר החלום המוזר? מיד שלח לקרוא לפותר החלומות מן הכפר ועד מהרה הגיעו שליחי המלך אל האיכר ופקדו עליו לבוא ולהתייצב לפני המלך.

אבדתי, חשב האיכר לעצמו, הן פה תהיה קבורתי. מה אגיד למלך ואיך ארצה את פניו ומה תשובה תהיה בפי? הסכלתי עשה להתנכל לנחש ולהמיתו. הן הוא היחיד אשר יכול להושיעני בצרתי זו.

אך את הנעשה אין להשיב. חזקה עליו מצוות המלך והוא יצא לדרך. בצהרי היום השלישי הגיע האיכר אל עיי החורבות. הסתכל סביבו ותר אחרי הנחש. אולי יצליח לפייסו ולרצותו וישמע מפיו את פשר החלום. ובאמת אחרי ששוטט רגעים אחדים בין החורבות מצא את הנחש שרוע על משטח סלע מתחמם להנאתו בשמש.

"מה הביאך אלי ומה חפצך ממני?" שאל אותו הנחש.

"חטאתי לפניך" השיב האיכר "יצרי גבר עלי וכמעט והרגתיך ועל כך אני מצטער מעומק לבי. נואלתי עשה ואני מתחנן לפניך שתסלח לעווני ותסייע לי בצרתי ולא תשלחני מעל פניך."

תחילה לא רצה הנחש להקשיב לו ולא הסכים להתפייס, אך האיכר הרבה להתחנן ולבקש עד שלבסוף נענה לו הנחש ואמר לו: "דע לך כי המלך ראה בחלומו גשם יורד מן השמים. לא מים ניתכו ממרומים כי אם מטר של זנבות שועלים! וזה פשר החלום: תקופה של נכלים וערמומיות עתידה לרדת על הארץ. אנשים ינהגו זה בזה כשועלים – ישקרו וירמו, יבטיחו ולא יקיימו. השקר ישלוט בארץ והחנפנים והרמאים ירימו ראש. ספר זאת למלך והוא יגמול לך בעושר וכבוד. מחצית ממתנותיו תיתן לי וזה יהיה שכרי!"

"אסיר תודה אהיה לך לנצח" אמר לו האיכר "ולעולם לא אשכח את חסדך עמי. לא מחצית אתן לך כי אם את כל מתנות המלך!"

נפרד האיכר מן הנחש והמשיך בדרכו לעיר הבירה. וכשהגיע לשם הבהילוהו לפני המלך והוא חזר בפני המלך על הדברים ששם הנחש בפיו. שמע המלך את דבריו ותשובתו של האיכר מצאה חן בעיניו. הוא פתח בפניו את אוצרותיו וגמל לו ביד רחבה והאיכר יצא לשוב לביתו עמוס מתנות כסף וזהב ואבני חן שהעניק לו המלך.

הולך האיכר בדרך שמח וטוב לב וחושב לעצמו: כל כך הרבה דברים אוכל לעשות עם העושר הזה שחלק לי המלך, והנחש – מה לו ולפנינים ויהלומים? מה יעשה שוכן עפר עם כסף וזהב? מה לי ולו – הזהב זהבי והכסף כספי. אחזור אל הכפר בדרך אחרת, והנחש, אחת היא לי מה יעשה. אשכיח אותו מלבי.

אמר ועשה. חזר לכפר בדרך אחרת ולא בא לפגישה שקבע עם הנחש. שבע שנים חלפו עליו בנעימים. הוא הפך לעשיר הכפר, הקיף עצמו בעבדים ומשרתים והנחש נשכח מלבו.

אך הנה הגיע יום והמלך שב וחלם חלום. חלם שירד גשם. אבל לא סתם גשם; מטר של מקלות רועים ניתך מן השמים וכיסה את הקרקע! הקיץ המלך משנתו נרעש ונפחד ומיד פקד להביא לפניו את פותר החלומות מן הכפר. יצאו השליחים לדרך ופקדו עליו להתייצב לפני המלך.

פעמים שיחק לי מזלי וניצלתי, חשב האיכר לעצמו, ועתה הגיע יומי. מה שזרעתי אני קוצר ואת פרי מעללי אני אוכל. איך אבוא לפני המלך בידיים ריקות ומה אגיד לו? כמו אילם אעמוד לפניו והוא לבטח יצווה להסיר את ראשי או לתלותני בכיכר השוק!

אך פקודתו של המלך חזקה עליו והוא יצא לדרך. ביום השלישי הגיע האיכר לקרבת תל החורבות. התבונן סביבו ותר אחרי הנחש, אך הלה לא נראה לעין. החל האיכר לחפש בכל חור ונקיק כשהוא קורא לנחש בקול. לפתע נשמע רחש קשקשים והנחש הגיח מחורו שלח לעומתו את לשונו האדומה ואמר: "בן בליעל שכמותך. מה לך ולי ומה לך מטריד את מנוחתי. איך אתה מעז לקרוא לי לעזרה אחרי כל מה שעוללת לי! הסתלק מכאן לפני שאכישך ואביא עליך מות ייסורים!"

אך האיכר נפל על פניו אפים ארצה לפני הנחש ושעה ארוכה דיבר אליו במלים נרגשות היוצאות מן הלב. שפך דמעות כמים וכה הרבה להתחנן לפניו ולבקש על נפשו עד שהנחש נעתר לו וסלח לו על עוונו ואמר לו: "דע לך כי המלך ראה בחלומו גשם יורד מן השמים. לא מים ניתכו ממרומים כי אם מקלות רועים! וזה פשר החלום: תקופה של צדק ומשפט תרד על הארץ. אנשים ינהגו איש ברעהו ביושר וברחמים. איש לא יונה ואיש לא ישקר. האמת תשלוט בארץ ושלום ושלווה ישררו בממלכה! ספר זאת למלך והוא יגמול לך מכל טוב. מחצית ממתנות המלך תביא אלי וזה יהיה שכרי."

"אין מלים בפי להביע בפניך את רחשי תודתי." אמר האיכר, "לולא עמדת לי בצרתי הייתי מאבד את חיי ועובר מן העולם. כל עושרי ותפארתי לך הם. לעולם לא אשכח את חסדך אתי."

המשיך האיכר בדרכו והגיע לעיר הבירה ושם בא לפני המלך וסיפר לו את פשר חלומו, והמלך שרחב לבו לשמע הבשורות הטובות, הכפיל את מתנותיו והעניק לו עושר רב מאוצרותיו ושילח אותו בכבוד רב לדרכו.

הולך האיכר בדרך שמח וטוב לב וחושב לעצמו: כל כך הרבה דברים אוכל לעשות עם העושר הזה שחלק לי המלך, והנחש – מה לו ולפנינים ויהלומים? מה יעשה שוכן עפר עם כסף וזהב? אך זהו ענינו שלו. אני חב לו את חיי ואת כל רכושי ואין דבר בעולם שלא אהיה מוכן לעשות למענו. והוא המשיך בדרכו ובא לפני הנחש, שטח בפניו את כל האוצרות שקיבל מן המלך ואמר לו: "מיטיבי ואהובי. לעולם לא אוכל לגמול לך על החסד שעשית עמדי! כל עושרי שלך הוא. קבל ממני את האוצרות הללו לאות ידידות ודע לך שבשובי לכפרי אמכור את כל רכושי ואביא לך את התמורה. יהיה זה אך תשלום מעט על כל מה שעשית אתה למעני."

הביט הנחש באיכר, פתח את פיו ואמר: "הוי אדם חלש ורפה כוח. כאשר שבת לכאן מאת המלך בפעם הראשונה והשלכת עלי אבן לרוצץ את ראשי, כלום עשית זאת מרצונך? אתה היית רק ראי של תקופתך: תקופה של הרג ורצח, שנאה ומלחמה ירדה על הארץ ואתה לא היית שונה מן היתר. גם אתה הפכת לרוצח! בפעם השנייה הפרת את הבטחתך ומנעת ממני את חלקי באוצר. לא מרצונך עשית זאת. תקופה של נכלים וערמומיות, שקר ורמאות ירדה על הארץ ואתה לא נהגת באופן שונה מן האחרים. זו הייתה התקופה ואתה היית חלק ממנה. הבטחת ולא קיימת את הבטחתך! והנה אתה בא אלי עכשיו ומנגינה חדשה בפיך. אמת וצדק דובבות שפתיך וכולך חדור יושר והכרת תודה. ושוב אין אתה אלא ראי של תקופתך. האמת והצדק מושלים בארץ ואתה אינך שונה מאחרים. אין לי חפץ באנשים שכל ימיהם רק נישאים עם הזרם ואין להם רצון משלהם. לך לך לשלום עם כספך וזהבך. את האוצר האמיתי לא תוכל להעניק לי כי אין הוא בידיך!"

הסיפור הבא

הסיפור הקודם

לאתר האינטרנט של מרכז מס"ע