מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף מספרים מספרי-סיפורים מקצועיים
בתיה חרמון אני ילידת ירושלים. גדלתי והתחנכתי בשכונה היהודית-ספרדית, "אוהל משה" הממוקמת לא הרחק משוק "מחנה יהודה" ושם ספגתי את הריחות, הצלילים והאווירה הירושלמית, יסודות שעומדים במרכז אומנות הסיפור שלי. הורי עלו מבבל. אבי, עזרא ביבי, היה בעל קול ערב ונהג לעבור לפני התיבה בבית הכנסת "אוהל רחל" של עדת הבבלים. אמי, רחל לבית באקאל עלתה אף היא מבבל, שם שימשה כתופרת צמרת של אחד מבני המלוכה בבגדד.
את הכשרתי כמספרת רכשתי בקורס המספרים של בית אריאלה. נוסף על כך אני בוגרת האקדמיה למוסיקה על שם רובין. השתלמתי גם בתיאטרון חזותי בירושלים ושיחקתי בתיאטרון הקהילתי ברמת אשכול. בנוסף לעבודתי כמספרת, אני כותבת שירה, מלחינה, מנגנת ושרה.
הרפרטואר שלי מורכב רובו ככולו מסיפורים שחיברתי בעצמי. סיפורים אלה חובקים דמויות ירושלמיות מיוחדות ואירועים יוצאי דופן שבהם התנסו. מאזינים שלי טוענים שהסיפורים שלי פוגעים בהם "בבטן הרכה" ואני חושבת שאני יודעת למה... מופעים סיפורים מאחורי הוילון – מבחר סיפורים ירושלמיים ספוגים בהומור ומופרים דרך דמותה של נעימה החכמה, הפשוטה והמפוקחת. עד קצה הרחוב – סיפורי אהבה קצרים, מרתקים ומשופעים בהומור של הסופרת עופרה אליגון. מסיפורים אלה ניבט האיש הקטן בשעות החסד והשמחה שלו. אהבה וירושלים – סיפורי אהבה וסיפורים ירושלמיים של סופרים ירושלמיים בלבד. אני מופיעה בכל הארץ לפני קהלים מגוונים. מספר הטלפון ליצירת קשר: 0522-298293 דוא"ל: batiaher@bezeqint.net
משוגעות בירושלים {פורטונה לוקה} כתבה: בתיה חרמון בכל בוקר בירושלים ברחוב הנביאים צר השוליים, צועדת זקנה טרופת עיניים, הלוך ושוב כשעתיים. שערה ארוך, אפור, אסוף בצמה לאחור, פניה חרושי קמטים, עמוקים, גדולים, עיניה קטנות ובהירות, מתרוצצות מצד לצד – תועות. בכל בוקר בירושלים, ברחוב הנביאים צר השוליים, היא מניפה אגרופיה, אל השמים, לאלוהיה, מטיחה בהם קללות, אוי לאוזניים שכך שומעות. יום אחד היא צועקת, עד גרון ניחר – כואבת! יום אחר היא שותקת, ות'קללות לכל – לוחשת. בכל בוקר בירושלים, ברחוב הנביאים צר השוליים, ממול בנעלי עקב טופפת, אשה צעירה צוחקת, שיער קצר, שובב, משקפים כהים על אף, מנפנפת בידיים, פה פעור מלוא שיניים. בכל בוקר בירושלים, ברחוב הנביאים צר השוליים, כך אני עוברת, כשלצדי זו הכועסת, וממולי זו הצוחקת. יום שבו אני כועסת, לצועקת – נפשי חוברת, יום שבו אני אוהבת, לצוחקת – ידי מושטת. כך בבוקר בירושלים, ברחוב הנביאים צר השוליים, הולכות שלושתנו, חוט של קשר בינותינו, הוא מוכר וגם נסתר, לא תדעו עליו דבר. 24.05.06 מכתב תודה על הופעתי בפני מתנדבי נט"ל נָט"ל במצבי לחץ וטראומה על רקע לאומי לכבוד 1 מרץ 2006 גב' בתיה חרמון גבעת זאב ירושלים שלום רב, ברצוננו להודות לך על הופעתך המרתקת בפני מתנדבי הקו הפתוח של נט"ל, שנערכה בתאריך 17.2.06 במלון בלמונט, בקיבוץ צובה. מהרגע הראשון כבשת אותנו בנועם הליכותייך ובדרך המיוחדת בה את מספרת את הסיפורים. ישבנו מרותקים, לעתים נרגשים, לעתים צוחקים – לא הרגשנו את הזמן החולף. השילוב בין הסיפור, מוסר ההשכל, ההומור והשירה המרגשת הינו ייחודי לך ושימח אותנו מאוד. אנו מקווים להזמינך להופיע בפנינו שוב, ומאמינים שרבים אחרים יזכו גם הם להנות מהופעתך. בברכה ובתודה, סיגל חיימוב וכל מתנדבי הקו הפתוח כתובתנו: נט"ל – המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה על רקע לאומי ת.ד. 4170 תל-אביב 81041