|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
חזרה לדף הבית של הוראת הסיפור העממי הוראת הסיפור העממי בבית הספר היסודי סיפור חכמה –
דוגמאות מנותחות |
|
|
אני
מביא כאן דוגמא אחת לסיפור חכמה. הסיפור מובא בשתי גרסאות: גרסה כתובה וגרסה מבוצעת.
ההשוואה בין שתי הגרסאות מאפשרת לעמוד על מאפייני הסיפור שבעל-פה לעומת הסיפור
שבכתב. הסולטן
והדובדבן
א. גרסה כתובה הדובדבנים
היו חביבים מאוד על העם. לאחר החורף, עם תום עונת הצנוניות, החסות והמלפפונים,
היו הבריות מצפים בקוצר-רוח להבשלת הדובדבנים. אך למרבה הצער שמחת הפרי האהוב
הזה הייתה קצרת מועד: שנים שלושה שבועות ולא יותר, וכדי להתענג שוב על יופיו
וטוב טעמו נאלצו הבריות לחכות שנה תמימה. רבים שאלו את עצמם מדוע לא יהיו
הדובדבנים מצויים בכל עונות השנה. מספר התומכים ברעיון גדל מיום ליום עד שבאחד
הימים עברה הרינה בעם כי יש לפנות בעניין זה לסולטן,
כיון שזה האחרון, בתוקף מעמדו הרם, הוא בן בית אצל אלוהים ויכול להביא בפניו את
הדרישה לפרישת עונת הדובדבנים על פני כל השנה כולה. התנועה למען הדובדבן הגבירה
כוחה מיום ליום ושאלת הדובדבן הפכה לשאלה בעלת חשיבות עליונה. בשלב זה יצא הסולטן לבדוק את מצב העניינים. הוא סובב בשווקים וברחובות
ונוכח לדעת ששאלת הדובדבן היא שיחת היום בפי התושבים, ונראה כאילו צומחת והולכת
אי שביעות רצון מן הסולטן על שאינו מקדיש מספיק תשומת
לב לנושא כה חשוב ועל שאינו בא בדברים עם אלוהים על מנת להבטיח את מציאותו של
הדובדבן בכל עונות השנה. הסולטן התרשם עמוקות
וקרא אליו את הווזיר על מנת להתייעץ אתו בדבר המהלכים הנחוצים. אמר לו
הווזיר: "סולטן אפנדי, אם לדון לפי המרי ההולך וגובר בעם, לא אופתע
אם יום אחד יתפרצו ההמונים בהיסטריה לארמון ואולי אף יסכנו את חיי הוד מלכותך.
כדי שתחזית קודרת זו לא תתגשם הרשה לי להביא לפניך את הצעתי: אני מכיר יהודי בשם
שלמה הדומה דמיון מפתיע להוד מלכותך. על כל צרה שלא תבוא, כדאי היה לזמן אותו
לארמון וכשיגיעו לכאן נציגי העם להעלות את דרישותיהם בשאלת הדובדבן, יקבל היהודי
הזה את פניהם והכל יהיו סבורים שהסולטן
האמיתי עומד לפניהם." מצאה העצה חן
בעיני הסולטן ומיד הוצא צו להזעיק את שלמה. הלבישו
אותו בבגדי מלכות והושיבוהו באחד מאולמות הארמון. שלמה שידע את הלך הרוחות בנושא
הדובדבן, חשש מאוד בתחילה, אך החליט לחכות ולראות איך ייפול דבר ובינתיים, כל
זמן שהוא חוסה בצלו של הסולטן, לנצל את המצב ולהפיק
ממנו טובת הנאה לעצמו ולמקורביו. ראשית חוכמה
ביקש מן הווזיר לדאוג לסילוקו של הסנדלר מן הרחוב שבו הייתה הסנדלרייה שלו עצמו.
כיון שאותו סנדלר התחרה בו וקיפח את פרנסתו. אחר כך נזכר שפעם, כאשר החליק ברחוב
וכמעט נפל, שמע אשה אחת אומרת: "אוי ואבוי לי.
רק לא זה!" ובעבור טוב לבה מן הראוי שינתן לה סך של מאה דוקטים. אחר כך נזכר בעוד עניים ובעלי צדקה ולפי דרישתו
ניתנו להם סכומי כסף, למי מאה דוקטים ולמי מאתיים. לא עברו ימים
רבים ומשלחת של נציגי העם הגיעה לארמון וביקשה להתקבל אצל הסולטן
בכבודו ובעצמו. הביאו את
המשלחת לפני שלמה, וזה האחרון קיבל את פניה לפי כל כללי הטקס וביקש לשמוע את אשר
בפיה. "סולטן אפנדי, העם זועם מכיוון שאתה מלכנו, שיש לך שיג ושיח
עם האל הכל יכול, טרם התפנית לשוחח אתו בעניין
הדובדבן ולשכנעו לזמן לנו פרי אהוב זה במשך כל השנה כולה. דע לך שמלאה סאת
סבלנותנו, וכי אנו מוסמכים בשם העם כולו להודיעך כי אם תוך שבוע לא תינתן לנו
תשובה מספקת בעניין הדובדבן, יעלה העם על הארמון ולא יותיר ממנו אבן על
אבן!" שמע שלמה את
דבריהם והבטיח להם כי ישוחח עם אלוהים ויבקש ממנו להיענות לרצון העם. ביום המיועד
חזרה המשלחת והתייצבה לפני שלמה לשמוע את תשובתו. פנה אליהם שלמה בזו הלשון: "אזרחים
יקרים, הבאתי את בקשתכם לפני אלוהים והוא האזין לדברי בקשב רב. על פי ההבהרות
שמסר לי אלוהים בנידון, התחוור לי כי הדובדבן והרמדאן מוצאם באותו שורש עליון
והם קשורים זה בזה בקשר בל ינתק, משמע, אם מבקשים אתם שהדובדבן יהיה מצוי בכל
ימות השנה, אזי צום הרמדאן חייב אף הוא להתפרש על פני כל ימות השנה. עתה משיודעים אתם את סוד הדובדבן, חזרו אל העם ושאלו אותו מה
רצונו. אם רצון העם הוא לאכול דובדבנים במשך כל השנה, יהיה עליהם גם לשאת את עול
הרמדאן לאורך שנה תמימה בהתאם לדבר האלוהים שהובא בפניכם." כאשר שמעו העם מפי המשלחת
את סוד הדובדבן והעלו על לבם את נטל צום הרמדאן, העדיפו להניח למצב העניינים
להמשך כמות שהיה מימים ימימה וכך אירע שהדובדבן, על אף טעמו המשובח, ניתן להנות ממנו רק שנים שלושה שבועות בשנה, או במקרה הטוב, למשך
זמן שאינו עולה באורכו על אורכו של צום הרמדאן.
ב. גרסה מסופרת יום אחד
התחילה תסיסה בממלכת הסולטן. אנשים התחילו לדבר נגד הסולטן: שהסולטן לא בסדר; שהסולטן לא ממלא את חובתו לעמו כראוי. וכל כך למה?
פרי יש בעולם - יפה לעין, טעים לחך, מושלם בצורתו ובתבניתו - דובדבן שמו. אך דא עקא (זו צרה), רק התחלת ליהנות ממראהו הטוב ומטעמו המשובח והנה
חלף חודש וכבר אפסו הדובדבנים מן השוק וצריך לחזור ולחכות שנה שלמה עד שיופיעו
שוב בשווקים, ואיך זה שהסולטן ירום הודו, הוא שיש לו
מהלכים שם למעלה, לא נוקף אצבע, לא עושה דבר כדי שיהיו דובדבנים, לא רק חודש אחד
בשנה, אלא חודשיים, שלושה ואף יותר. התחילו אנשים
לדבר נגד הסולטן. דיבר אחד, דיברו שנים, דיברה העיר
כולה. הממלכה כולה גועשת ורועשת. מכל עבר מגיעים שליחים: "אדוננו הסולטן מרד מתרקם! מה לעשות?" כינס הסולטן את יועציו. זה אומר הא וזה אומר דא. בסוף קם איזה
יועץ זקן, אמר לו: "אדוני הסולטן יש לי איזו עצה
שיכולה להציל את חייך בשעת הדחק." אמר לו:
"דבר!" אמר לו: "אדוני הסולטן, ברחוב
היהודים יש איזה סנדלר יהודי בשם שלמה, והוא איך אומרים בערבית, בְּעִיד מִינַכְּ - רחוק ממך, לא
עליך - דומה לך שתי טיפות מים. עצתי לך: קח את הבן אדם, שים גלימת מלכות על כתפיו,
כתר בראשו. שהוא יהיה לסולטן תחתיך, יעני, כפיל. והיה
כי תקראנה מלחמה - חס וחלילה, יעלה העם על הארמון להשמיד להרוג ולאבד - שהוא
יהיה כפרתך, ואתה תנצל." "בסדר,
הביאו אותו לפני." יצאו הרצים
דחופים ומבוהלים. באו אליו: "אתה שלמה?"
"כן." "בוא אתנו אל הסולטן!"
"מה
חטאתי, מה עוויתי, מה פשעתי?" "שתוק! הסולטן רוצה אותך, אל תשאל שאלות!" מסכן, הולך
אתם. מביאים אותו לארמון, שמים גלימת מלכות על כתפיו, כתר על ראשו, אומרים לו:
"אתה סולטן!" "אני סולטן?"
"כן". "ואני
יכול לעשות מה שאני רוצה?" "מה אתה
רוצה לעשות?" אומר:
"תראו, לפני יומיים הלכתי ברחוב, מעדה רגלי. איזה אשה
טובת לב הושיטה לי יד ברגע האחרון. אני רוצה להודות לה על טוב לבה - לתת לה
חמישים דינר. אני יכול?" "אתה סולטן! תיתן צו ויתנו לה." נתן צו ונתנו
לה. אחר כך הוא נזכר: "יש לי בן דוד, מסכן, לא הולך לו בחיים. אני רוצה לתת
לו איזה דחיפה, ארבע מאות דינר זהב. הולך?" "אתה סולטן. תיתן צו ויתנו לו." בקיצור,
התחיל לחלק מתנות לכל הקרובים והידידים - לזה מאה, לזה מאתיים, לזה ארבע מאות.
פתאום הוא נזכר: "יש ברחוב אצלנו איזה סנדלר – פתח סנדלרייה מתחרה בדיוק
מול הסנדלרייה שלי. אני יכול לסגור לו את הסנדלרייה?" "אתה סולטן. תיתן צו ויסגרו לו." נתן צו וסגרו לו את
הסנדלרייה. כעבור כמה
ימים מודיעים לו: "באה משלחת מטעם העם בעניין הדובדבן."
"שיכנסו." באים לפניו
משתחווים אפים ארצה: "אדוננו הסולטן, אתה יודע
יש בעיה עם הדובדבנים. העם כועס העם מתמרמר, רוצים דובדבנים לא רק חודש בשנה,
ואתה לא עושה דבר..." הוא שומע,
שומע. בסוף אומר להם: "תבואו בעוד שבוע, נראה מה אפשר לעשות." כעבור שבוע
שוב מגיעה המשלחת: "אדוננו הסולטן המצב הולך
ומחמיר, איננו יכולים לעצור בעד ההמונים המתפרצים!" אומר להם:
"תנוח דעתכם, הכל בסדר. דיברתי עם מי שצריך
לדבר, סידרתי הכל. אתם רוצים דובדבנים חודשיים?
שלושה? כל השנה? - תקבלו." "כל
השנה? אדוננו הסולטן, הרי זה דבר נפלא! אנו הולכים
לבשר את הבשורה לעם!" אומר להם:
"רגע, חכו רגע, סְטַנֶה שְׁווֹיֶה - יש בעיה
קטנה!" "בעיה?
מה הבעיה?"
"תראו" הוא אומר להם, "מתברר שהדובדבן והרמדאן, צום
הרמדאן, קשורים יחד בשורשם העליון קשר בל ינתק - אי אפשר להפריד ביניהם. אתם
רוצים דובדבנים חודשיים? בסדר, אבל תצטרכו גם לצום חודשיים. אתם רוצים דובדבנים
כל השנה? הולך, אבל אז תצטרכו לצום כל השנה. עכשיו מה שתחליטו, זה מה
שיהיה." ישבו החכמים
על המדוכה, חשבו, חשבו, חזרו אליו אמרו לו: "אדוננו הסולטן,
חודש רמדאן זה עד פה (המספר מראה בכף ידו על הצוואר) שיישאר המצב בעינו!" מאז ועד היום
יש חודש אחד דובדבן וחודש אחד רמדאן, כי החיים, רבותי, אם לא הבנתם את זה עד
היום, זו עסקת חבילה!" ________________ הגרסה הכתובה נלקחה מתורך תרגומי לספרו של יצחק מוסקונה, "סיפורי ספרד: סיפורי-עם ואנקדוטות מאוצר
הפולקלור של יהודי ספרד", הוצאת מעריב, תל-אביב, 1985. הגרסה המסופרת היא
שקלוט מהקלטה שלי במופע סיפורים. שאלות מנחות
קראו את שני
הנוסחים הסיפור ונסו להבין את מורכבות מבנהו. מה בין הגרסה
הכתובה לגרסה המסופרת? מה מבנה הזמן
בסיפור? מה ניתן לומר
על התנועה של הסיפור במרחב? איך מעוצב
הצמד הבינארי סולטן – סנדלר ומה משמעותו? איך יוצר
המספר את המתח הסיפורי? איך גורם
המספר לקהל שומעיו להזדהות אתו? מה הם
היסודות הקומיים בסיפור? מהו המסר
החברתי? מה ניתן
להגיד על שפת הסיפור? חומר רקע לקריאה והעשרה:
עלי יסיף,
סיפור העם העברי, הפרק העוסק בנובלת חכמה.
יצחק מוסקונה,
"סיפורי ספרד: סיפורי-עם ואנקדוטות מאוצר הפולקלור של יהודי ספרד",
סיפורי עם תורכיים.
|
|