מסע מרכז סיפורי עם

מס"ע

מרכז סיפורי עם ופולקלור

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף יצירות ספרותיות

חזרה לכינוס הציפורים

יצירות ספרותיות

הציפורים נאספות

בָּרוּך בּוֹאֶךְ הַדּוּכִיפַת, הֲיִי נַא לַנוּ לְמַנְחָה.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶך בָּךְ נָתַן אֵמוּן מָלֵא וּבְשִׂמְחָה

עִמָּךְ שָׁלַח אִגְּרוֹת סְתָרִים הַרְחֵק עַד לְמַמְלֶכֶת שְׁבָא^{^[1]}

לְהַבִיאַן בְּלִי דִּחוּי אֶל הַמַּלְכָּה הַחֲבִיבָה.

כִּידִידָה נֵאֶמָנָה מִפִּיו לָמַדְתְ כֵּיצָד לִמְשׁוֹל

בְּמַזִּיקִים וּבְנֵי-שֵׁדִים וּלְהַחְזִיק אוֹתַם בַּשְּׁאוֹל.

הוּא לְשׁוֹנֵךְ יָדַע, וְאַת יָדַעַתְּ כֹּל צְפוּנוֹת לִבּוֹ,

עַל עֹז רוּחֵךְ וּמַעֲלָלֵךְ עַל קָדְקוֹדֵך הוּנַח כִּתְרוֹ.

פָּרוּשׁ נִלְבָּב בָּרוּך בּוֹאֶךָ, קוּם וּפְצַח בְּמַנְגִּינוֹת

וּבִצְּלִילִים צְלוּלִים הַפְלֵא אֶת כֹּל הַלְּבַבוֹת לִשְׁבּוֹת.

כְּמוֹ מֹשֶׁה אַתָּה חָזִיתָ לַהַב סְנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ

עַל הַר סִינַי, וּלְבָבְךָ לְשָׁם לָשׁוּב הוּא מְבַקֵּשׁ.

מִיָּד פַּרְעֹה הָאַכְזָרִית כָּמוֹהוּ גַּם אַתָּה נִמְלָט

וּבְפִסְגוֹת הָרֵי סִינַי תָּתוּר לָךְ בַּיִת וּמִקְלָט

וְשָׁם תָּבִין מִלִּים שֶׁאֵין שׁוּם פֶּה יָכֹל לְהַבִּיעָן

וְשׁוּם צִפּוֹרֶת בַּת-תְּמוּתָה לֹא תְּפָרֵשׁ אֶת מַשְׁמָעָן.

שָׁלוֹם לְךָ תּוּכִּי, עַל בַּד בְּגָן הָעֵדֶן מוֹשָׁבְךָ.

מַה הַדּוּרָה הִיא פְּלוּמַתְךָ – סִימָן מוּזָר נִתַּן בְּךָ:

עַל צַוָּארְךָ עֲנָק שֶׁל אֵשׁ זוֹהֶרֶת בִּנְגוֹהוֹת עַזִּים

וְאַף שֶׁאֵל חַסְדּוֹ נָטָה לִגְלִימָתְךָ, מִן הַמְּרוֹמִים

הַתָּו הַזֶּה הוּא גֵּיהִנּוֹם שֶׁמֶּחֻמוֹ תִּמְצָא מִפְלָט

בְּאִם תִּפְסַע כְּמוֹ אַבְרָהָם^{^[2]} וּמְשַׁלְהֶבֶת לֹא תֵּחַת.

מִלַּהַב אֵשׁ נִמְרוֹד בְּלִי פֶּגַע תִּמָּלֵט אִם תְּאַמֵּץ

אֶת לְבָבְךָ, וְרֹאשׁ נִמְרוֹד בִּמְחִי כָּנָף אַז תְּרוֹצֵץ

וְעֶת יִגְוַע בְּךָ הַפַּחַד מֵרִשְׁעַת נִמְרוֹד, תִּלְבַּשׁ

אֶת גְּלִימָתְךָ הַסַּסְגּוֹנִית וְהָעֲנָק כּוֹחוֹ יִתַּשׁ.

שָׁלוֹם לְךָ קוֹרֵא יָקָר – בְּגַאֲוָה אַתָּה טוֹפֵף

בֵּין מִדְרוֹנוֹת הַר הַחָכְמָה דּוֹאֶה אַתָּה וּמְעוֹפֵף.

עִם פְּסִיעָתְךָ צְחוֹקְךָ יִרְעַם וְיִתְגַּלְגֵּל בֵּין הֶהָרִים,

אוֹ אַז תַּקִּישׁ בְּכֹל אוֹנְךָ עַל שַׁעֲרוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

נַתֵּץ אֶת הַר גַּאֲוָתְךָ וְתִתְגַּלֶּה מִן הַשְּׁבָרִים

נָאקָה שֶׁאֶת בִּכְרָהּ תָּנִיק בֵּין גֵּאָיוֹת וַהֲרָרִים;

מֵעֲטִינֶיהָ יְפַכּוּ אַז מַעְיַנוֹת חָלָב וּדְבַשׁ.

יִשְׁתֶּה מֵהֶם כֹּל הַצָּמֵא וְכֹל אֲשֶׁר גְּרוֹנוֹ יָבַשׁ.

עַל נָאקָתְךָ רְכַב וְהִיא אוֹתְךָ מִכָּאן הַרְחֵק תִּקַּח

עַד עֵת פַּנֶיךָ יְקַדֵּם צָלִיח^{^[3]} כְּמוֹ פְּנֵי אָח נִשְׁכַּח.

שָׁלוֹם הַבַּז הַמְּצֻיָּן! עַד אָן^{^[4]} תַּתְמִיד קַנַּאי לִהְיוֹת

לְחֵרוּתְךָ בְּלִי לֵאוּת, בְּזַעַף וּבְאַכְזָרִיּוּת?

תִּלְכֹּד אוֹתְךָ הָאַהֲבָה וּתְהַדֵּק רְצוּעָתְךָ,

בָּהּ מְרֻצֶּה תִּהְיֶה לָעַד אִם אַךְ תַּכְנַע^{^[5]} לָהּ רוּחֲךָ.

כִּי זֶה אֲשֶׁר לְמַעֲנָהּ הוּא יְוַתֵּר עַל תְּבוּנָתוֹ,

בִּן רֶגַע לוֹ אַז יִתְגַּלֶּה הַנֶּצַח בְּכֹל שְׁלֵמוּתוֹ

נַתֵּץ אֶת כֶּבֶל טִבְעֲךָ בְּאֹמֶץ לֶב וּבִנְחִישׁוּת

וּבִמְנוּחָה שְׁכֹן בִּשְׁחוֹר מְעָרָתָהּ^{^[6]} שֶׁל הָאַחְדוּת.

רַנֵּן בִּסְגוֹר הָאֲפֵלָה, שָׁלֵו רָגוּעַ לֹא מֻפְרָע,

שָׁם יְלַוֶּךָ הַנָּבִיא וְיֶאֱרַח לַךְ לְחֶבְרָה.

בָּרוּך בּוֹאֶךָ פְרַנְקוֹלִין, אַתָּה שָׁמַעְתָּ דְּבַר הָאֵל

מִמִּצְווֹתָיו לֹא סָר לִבְּךָ וּלְחַסְדּוֹ הֵן תְּיַחֵל

כֵּיוָן שֶׁאַהֲבָה הִפְעִימָה נִשְׁמָתְךָ, מַהֵר לִשְׁאֹף

עַל מְעַרְבֹּלֶת הָעַצְמִי אֶת מָרוּתְךָ כַּאן לֶאֱכֹף

עָלָיו לִרְכֹּב כְּמוֹ יֵשׁוּעַ הָרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר

עַד כִּי לְשֵׂאתְךָ יֵאוֹת הוּא וּלְמָרוּתְךָ יָסוּר

אוֹ אַז אֶת הָעַצְמִי תִּשְׂרֹף וּתְטַהֵר אֶת נִשְׁמָתְךָ

וְרוּחוֹ שֶׁל הַמּוֹשִׁיעַ תַּהֲפֹךְ לְמַטְּרָתְךָ.

אִם נֵטֶל זֶה מִמְּךָ תָּסִיר, אֲזַי תָּרוּם וְתִתְעַלֶּה

הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה לְךָ בִּגְדֻלָּתָהּ הִיא תִּתְגַּלֶּה.

שָׁלוֹם לְךָ זָמִיר יָקָר, הַרְעֵד בְּמֶתֶק מֵיתָרִים

וּשְׁפֹךְ אֶת שִׂיחַ כְּאֵבָם שֶׁל אוֹהֲבִים מְיֻסָּרִים.

בְּגַן הָאַהֲבָה רַנֵּן כְּמוֹ דָּוִד, וּבְרָכּוּת

שִׁיר נְכָאִים עָצוּב נַגֵּן עַד כִּי תִּקְצַר נַפְשָׁם לָמוּת.

וּכְדָוִד הַמְּשׁוֹרֵר לַוֵּה אֶת סֵבֶל הָאֻמְלָל

וְאֶל בַּיִת שַׁאֲנָן הַנְחֵה הָמוֹן מוּלַךְ שׁוֹלָל.

כְּמוֹ שִׁרְיוֹן הוּא הָעַצְמִי – לְדוֹנַג פִּלְדַּתוֹ הָמֵס

וְעִם קִנְאַת דָּוִד בַּקֹּדֶשׁ תְּחוֹלֵל אֶת זֶה הַנֵּס

וְעֵת יִמַּס בַּרְזֶל הָעֶשֶׁת וְיִהְיֶה לְשַׁעֲוָה

כְּמוֹ דָּוִד, מִן הָעַצְמִי אַז תִּפָּרֵד בְּאַהֲבָה.

שָׁלוֹם טַוָּס אֲשֶׁר הָיָה בְּגַן הָעֵדֶן^{^[7]} מוֹשָׁבְךָ;

נָחָשׁ עָרוּם וַחֲלַקְלַק הִדִּיחַ שָׁם אֶת נַפְשְׁךָ.

אֶל דֶּרֶךְ רֶשַׁע אֲדוֹנָיו שָׂטָן זֶה טִבְעֲךָ גָּרַר;

לִסְבֹּל גָּלוּת נִגְזַר עָלֶיךָ בְּאוֹתוֹ יוֹם מַר נִמְהָר.

אֶת לְבָבְךָ הַלֹּא מֻדְרָךְ הִשְׁחִיר בֶּן-בְּרִית שֶׁל הַשָּׂטָן;

לְחֲשֵׁכָה סְבוּכָה הָפַךְ הוּא אֶת צִלּוֹ שֶׁל הַבֻּסְתָּן.

נָחָשׁ זֶה, אִם לֹא תִּמְחֲצֵנוּ – אֵיכָכָה תּוּכַל לִהְיוֹת

עוֹלֵה לָרֶגֶל שֶׁיִּסְכֹּן לִפְתֹּר עִמָּנוּ תַּעֲלֻמוֹת?

הֲרֹס אֶת קֶסֶם כִּשּׁוּפוֹ הַמְּכֹעָר וְאָז אָדָם

יִתֵּן לְךָ לָשׁוּב לַגָּן וּבִבְרָכָה שָׁם תְּקֻדַּם.

שָׁלוֹם לְךָ פַּסְיוֹן שֶׁמַּבָּטוֹ לְכָל מָקוֹם יַחְדֹּר.

הַבֵּט וּצְפֵה אֶל הַמָּקוֹר – הַלֵּב אֲשֶׁר מוּצָף בְּאוֹר

הֵן בְּבוֹרְךָ הַמְּלֻכְלָךְ וְהֶחָשׁוּךְ אַתָּה אָסוּר

בִּשְּׁאוֹל קוֹדֶרֶת בְּלִי מוֹצַא כָּלוּא הִנְּךָ לְלֹא שְׁבִיב אוּר

כְּמוֹ יוֹסֵף^{^[8]} עֲלֵה מִבּוֹר וּנְחַל אֶת כֶּתֶר הַמְּלוּכָה

הַנֶּהֱדָר וְהַנִּפְלָא וּשְׁלּוֹט עִמּוֹ בַּמַּמְלָכָה.

שָׁלוֹם בּוֹאֶךְ יוֹנָה, שֶׁכֹּה שָׂמְחָה לָצֵאת אֶל הַמֶּרְחָב;

בְּעֶצֶב רַב חָזַרְתְּ לְכָאן, הַרְחֵק מֵעָב וְאוֹר כּוֹכָב.

הֲלוּם יָגוֹן לִבְּךָ יַחְלֹק חֶשְׁכַת בֵּית-כֶּלֶא צַר אָפֵל,

בְּכֶרֶס דָּג, עִם הַנָּבִיא יוֹנָה^{^[9]}, הַרְחֵק מֵחֶסֶד אֵל.

הֵן הָעַצְמִי אֶת פִּיו פָּעַר, בָּלַע אוֹתָךְ לְתַאֲבוֹן.

עַד אָן תּוֹסִיפִי זְדוֹן לִבּוֹ הָרַע לָשֵׂאת בִּדְאָבוֹן?

רֹאשׁוֹ כִּרְתִי, הִתְעוֹפְפִי, חַפְּשִׂי הַסַּהַר בַּמָּרוֹם,

הַמְרִיאִי עַד קַצְווֹת רָקִיעַ – יָם, מִזְרָח, צָפוֹן, דָּרוֹם.

בִּרְחִי מִן הַמִּפְלָץ הַלָּז, מַלְּטִי נַפְשֵׁךְ וְגַם הֲיִי

כָּאן לִידִידַת יוֹנָה בְּמֶרְחָבָיו שֶׁל יָם עָמֹק פִּלְאִי.

תּוֹר הָדוּר בָּרוּך בּוֹאֶךָ, בְּהֶמְיָה רַכָּה תָּרֹן;

עַל רֹאשְׁךָ פְּנִינִים הִרְעִיפוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּרוֹם.

אַךְ בְּעוֹד סְבִיב צַוָּארְךָ כָּרוּךְ חִשּׁוּק נֶאֱמָנוּת

בִּכְּפִיּוּת טוֹבָה תִּנְהַג וְאֵין בְּךָ מְהֵימָנוּת.

בָּעֹנֶג מְדֻשָּׁן שָׁקוּעַ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ,

שְׂבִיעוּת רָצוֹן עַצְמִית אוֹפֶפֶת נַפְשְׁךָ, וְלֹא תֵּבוֹשׁ.

עַל אַהֲבָה עַצְמִית וַתֵּר, חַפֵּשׂ וְתוּר בְּרֹב צְנִיעוּת

אֶת הַשְּׁבִיל אֲשֶׁר מוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל הַמְּצִיאוּת.

יֶדַע שָׁם מוֹרְךָ יִהְיֶה, וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא^{^[10]},

מֵי מַעְיָן זַכִּים מִמְּקוֹר חַיֵּי הַנֶּצַח לָךְ יָבִיא.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ נֵץ גֵּאֶה, בָּרוֹם עַד מַה הִגְבַּהְתָּ עוּף,

אֲבָל לְכָאן אַתָּה חוֹזֵר נִכְנָע וְקַד בְּרֹאשׁ שָׁפוּף.

בְּדָם, בְּסֵבֶל וּבְמַכְאוֹב חַיָּב אַתָּה לְהִתְנַסּוֹת,

הַרְכֵּן רֹאשְׁךָ – זוֹ עֲצָתִי. אִם לָהּ תַּסְכִּים, תָּיטִיב עֲשׂוֹת.

מַה כָּאן הִנְּךָ? רַק נְבֵלָה, בָּשָׂר רָקוּב וּמְזֹהָם!

מֵרְאוֹת אֱמֶת אוֹתְךָ מוֹנַעַת רֶשֶׁת חֶלֶד מְגֻשָּׁם.

הַגְבַּהּ נָא עוּף אֶל עָל וּמֵרֹאשְׁךָ אֶת הַבַּרְדָּס הָסֵר;

עוֹלָם הַזֶּה, עוֹלָם הַבָּא – מִשְּׁנֵיהֶם שָׁם תִּשְׁתַּחְרֵר.

הַפְנֵה לָהֶם אֶת עָרְפְּךָ וּנְחַת בְּעֹז וּבְבִטְחָה

עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל זוּלְגַּרְנִין^{^[11]} אֲשֶׁר מוּשֶׁטֶת בִּבְרָכָה.

בָּרוּך בּוֹאֶךְ חוֹחִית קְטַנָּה, עֲלֵי רֹאשְׁךָ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ;

אוֹת הִיא וְסִימָן חִיצוֹן לִיקוֹד תְּשׁוּקָה שֶׁבָּךְ גּוֹעֵשׁ.

בַּלֶּהָבוֹת הַבְּהִירוֹת אַתְּ תִּבְעֲרִי בְּלִי מוֹרָא;

עִצְמִי עֵינַיִךְ, הִמָּלְטִי מִמַּדּוּחֵי עוֹלָם נוֹרָא,

וְאִם עֵת תִּשָּׂרְפִי בָּאֵשׁ תִּגְדַּל מְאוֹד נִכְאָבוּתֵך

זִכְרִי כִּי אֱלֹהִים לָךְ גְּמוּל יִתֵּן עַל כֹּל תְּלָאָתֵךְ

וְכַאֲשֶׁר סוֹדוֹת אֱלֹהַּ חֲבוּיִים לָךְ יִתְגַּלּוּ –

הַקְדִּישִׁי לוֹ אֶת כֹּל חַיַּיִךְ עַד אֲשֶׁר יִשְׁתַּכְלְלוּ

וּבִשְׁלֵמוּת מְצִיאוּתוֹ בַּסּוֹף תַּמְרִיאִי לַגְּבָהִים,

עִמּוֹ נַפְשֵׁךְ אָז תִּתְאַחֵד וְיִהְיֶה רַק אֱלֹהִים.

[1] על פי האגדה היהודית שהתגלגלה גם לאסלאם, הייתה הדוכיפת שליחה של המלך שלמה והוא העביר באמצעותה אגרות למלכת שבא. באגדה המוסלמית מופיעה הדוכיפת גם כמי שקיבלה מן המלך שלמה את היכולת לשלוט בעולם השדים.

[2] על פי האגדה היהודית שהתגלגלה גם לאגדה המוסלמית, נמרוד השליך את אברהם לאש באמצעות כף קלע, אך אברהם לא נשרף כיוון שמלאכים משמים הצנו את האש.

[3] צליח הוא גלגול של שלח, בנו של ארפכשד ונכדו של שם (בראשית פרק י' פסוק כ"ד). באגדה המוסלמית הוא מופיע כנביא שפעל באזור פטרה ולבקשת המלך הנבטי הוציא מן הסלע נאקה עם בכר שינק ממנה. סליח ביקש מן המלך ונתיניו שלא לפגוע לרעה בנאקה, אך הם התנכלו לה ובעקבות זאת הביא עליהם אללה שואה.

[4] על פי איוב פרק ח' פסוק ב': "עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ"

[5] על פי תהלים פרק ק"ז פסוק י"ב " וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם"

[6] הכוונה היא למערה בה הסתתר הנביא מוחמד בשעת סכנה יחד עם אבו בקר ומלווים נוספים בהר טהור. בשירה המיסטית הפכה אפיזודה זו לסמל של פרישה מן העולם.

[7] על פי האגדה המוסלמית סייע הטווס לשטן להיכנס לגן העדן ועל כן הוא גורש משם.

[8] מחזור האגדות על יוסף נכנס גם לאסלאם והוא מופיע בסורה השתים-עשרה של הקוראן. בגרסה המוסלמית, אשת פוטיפר מחזיקה את יוסף בבור שנמצא בביתה ומעלה אותו משם כדי להראות לחברותיה את יופיו.

[9] בעברית מתקשרת הציפור יונה עם הנביא יונה. בפרסית אין זה כך, אך מן הסתם הכיר עטאר את מקור השם יונס (יונה הנביא) וגם קשר את היונה עם סיפור נוח.

[10] במקור הפרסי מופיע שמו של חזר, גלגול של השם הערבי חדר שפירושו ירוק. אל חדר הוא שמו של אליהו הנביא בערבית והוא נתפס כנביא הגשם והמים (ומכאן שמו 'הירוק') וכן גם כמי שנחון בחיי נצח.

[11] זולגרנין הוא שמו של אלכסנדר מוקדון בקוראן. פירוש השם: בעל שתי הקרנים. אלכסנדר נתפס באיסלאם כדמות בעלת יכולות מיסטיות. שתי הקרניים שעל ראשו (כמו הקרניים שעל ראש משה בתפיסה הנוצרית) מסמלות כאן את שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא. יתכן ואשנה את התרגום של שורה זו ל: "על כפו של אלכסנדר המושטת בברכה".