מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף מאמרים חזרה לתוכן העניינים מאמרים
נכוה באור: פרשת חייו ומותו של אלישע בן אבויה המכלול הסיפורי של סיפורי אלישע בתלמוד הירושלמי בפרקים הקודמים עסקתי בניתוח פרשני של הקטעים הנוגעים לחייו ומעשיו של אלישע בן אבויה ולצורך זה פרקתי את המכלולים השונים לקטעים ודנתי בהם בסדר כרונולוגי. בפרק זה ברצוני לדון במכלול העיקרי של סיפורי אלישע כפי שהוא מופיע בתלמוד הירושלמי במסכת חגיגה, ולהתייחס אליו כשלמות אחת. מיכה יוסף בן גריון (ברדיצ'בסקי), היה אחד הראשונים שעשה את ההבחנה הברורה בין הנוסח בירושלמי לעומת הנוסח בבבלי^1. לדעתו של בן גריון בירושלמי מתייחסים חטאיו של אלישע בן אבויה "לענייני החיים ואי-הצדק בהנהגת העולם המוחשי", בעוד שבבבלי מדובר ב"כפירות עיוניות בתור תוצאה מהכניסה לפרדס". עוד אבחנה מעניינת של בן גריון נוגעת להקשר הכולל שבו מופיעים מכלולי הסיפורים בשני התלמודים: המיקום שלהם במסכת חגיגה, בפרק "אין דורשין" ולא במסכת סנהדרין בפרק העוסק באלו שאין להם חלק לעולם הבא, מעיד לדעתו על כך שחטאו של אלישע עניינו "כחש עיוני". המכלול בתלמוד הירושלמי מורכב מכמה חטיבות: א. ספור כניסתם של ארבעה חכמים לפרדס. ב. סיפור פגישתו של רבי מאיר עם רבו לאחר התפקרותו של אלישע. ג. שלושה סיפורים על הסיבות להתפקרותו של אלישע בן אבויה. ד. סיפור מותו של אלישע בן אבויה. ה. שלושה סיפורים על אירועים שקרו לאחר מותו של אלישע בן אבויה. בחטיבה הראשונה, סיפור כניסתם של ארבעה חכמים לפרדס, מונה המספר את ארבעת הנכנסים בלי לומר לנו את שמותיהם: אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות אחד נכנס בשלום ויצא בשלום בהמשך הוא מפרט ואומר לנו מיהם אותם חכמים ודורש על כל אחד מהם פסוק מקראי: בן עזאי הציץ ונפגע. עליו הכתוב אומר: 'דבש מצאת אכול דייך". בן זומא הציץ ומת עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני יי' המותה לחסידיו". אחר הציץ וקיצץ בנטיעות... עליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגומר' ר' עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלום. עליו הכתוב אומר: "משכני אחריך נרוצה וגומר". שוב יש כאן מבנה סימטרי: המספר נוקב בשמו של כל אחד מהגיבורים, חוזר על מה שאירע לו ודורש פסוק מקראי על מעשיו. אלא שהמספר הופך את הסדר ומתחיל דווקא בבן עזאי שהיה השני ברשימת הפתיחה, עובר לבן זומא שהיה הראשון ברשימה, מכאן לאלישע בן אבויה הנזכר כאן בכינוייו אחר ומסיים ברבי עקיבא.^2 שיבוש הסימטריה אינו מתבטא רק בהיפוך הסדר לגבי שני הגיבורים הראשונים, אלא בעיקר בהרחבת של הסיפור על אלישע בן אבויה באמצעות שני סיפורים. תחילה הוא מסביר מיהו אחר, אחר כך מתאר את מעשיו – קיצוץ בנטיעות, תוך מתן דוגמא, ממשיך בדרישת פסוק מקראי על מעשיו, ואז מביא סיפור נוסף על התנהגותו. חטיבה ראשונה – ארבעה שנכנסו לפרדס פתיחה סיפורו של בן עזאי סיפורו של בן זומא סיפורו של אחר הוצאת תלמידי חכמים אל מחוץ לבית המדרש שיתוף פעולה עם האויב סיפורו של רבי עקיבא חטיבה שניה – המפגש בין רבי מאיר ואחר לאחר התפקרותו של אחר פתיחה תיאור המפגש בין רבי מאיר לאחר סיפור לידתו של אחר המשך תאור המפגש עם רבי מאיר חטיבה שלישית – סיפורים על הסיבות להתפקרותו של אחר בגלל בת קול ששמע בגלל המעשה בשילוח קן בגלל מעשי הרומאים בגלל מעשי אמו חטיבה רביעית – גסיסתו ומותו של אלישע בן אבויה חטיבה חמישית – מעשים שאירעו לאחר מותו של אלישע בן אבויה שריפת קברו תשובתו של רבי מאיר לשאלה את מי יבקר קודם בעולם הבא את רבו או את אביו המפגש בין רבי לבנותיו של אלישע בן אבויה כאשר אנו מתבוננים בכל חמש החטיבות האלה כמכלול אחד נפרשת לעינינו סגה אנושית גדולה, סיפורה של דמות טרגית יוצאת דופן, על רקע תקופה הרת גורל ורבת תהפוכות בהיסטוריה של העם היהודי. הסיפור פותח בפרשת ילדותו של הגיבור, בן למשפחת עשירים מתייוונת, אב רודף כבוד ואם יצרית, מבין השיטין עולה ומבצבצת מערכת יחסיו של אלישע הצעיר עם אביו ועם חבריו לספסל הלימודים – חכמים מפורסמים שלפחות אחד מהם, רבי עקיבא, הופך ברבות הימים לדמות מפתח בהיסטוריה של התקופה. האיש הצעיר קונה לו מקום של כבוד בקרב תלמידי חכמים; הוא מוכתר בתואר רב ותלמידים באים לשמוע את לקחו. ביניהם בולט תלמיד חכם בשם רבי מאיר שנאמנותו לרבו אינה יודעת גבולות. הגיבור שלנו אינו מסתפק בהשגיו. הוא מצטרף לחבורה יוצאת דופן המבקשת לפרוץ אל מעבר לגבולות העולם הידוע, יחד אתם הוא מתנסה בחוויות מיסטיות עמוקות מתוך רצון להגיע לקרבה מוחלטת לאל ולסודותיו. אנו שומעים על גורלם של ארבעת החברים, שרק אחד מהם יוצא מן ההתמודדות בשלום. אלישע אינו מת ואינו משתגע, אך החוויות שהוא עובר גורמות למפנה עמוק בחייו. כל הכעסים והניגודים שכלא עד עכשיו בתוכו מתפרצים החוצה. הוא שובר את קשריו עם חבריו בעולם התורה, בועט במוסכמות ובערכים שגדל עליהם והולך בדרך משלו. המשבר שהוא עובר הוא משבר של סמכות. כילד היה עליו להתמודד עם רצונו וסמכותו של אביו, כאדם צעיר הוא הכפיף עצמו למערכת חוקים והגבלות בתקוה להגיע להשגים רוחניים. עתה הוא כופר בכל סמכות שהיא. הוא מתבונן באדם הנהרג דווקא בעת שהוא מנסה לקיים מצווה שהגמול עליה הוא אריכות ימים ומסיק מכך שלתורת הגמול של שכר ועונש אין אחיזה בעולם המעשה. הוא חוזה במעשיהם האכזרים של הרומאים, בכשלון המרד של בר כוכבא ובגורלם האיום של תלמידי חכמים שהצטרפו אליו. הוא נכנס לעימות עם הממסד הדתי ומנסה לחלץ תלמידים צעירים מתוך כותלי בית המדרש. האם הוא רואה לנגד עיניו את עצמו בגילם ומנסה למנוע מהם את המשבר שעבר עליו ביחסו עם הוריו? האם הוא מבקש להצילם מזעמם של הרומאים המתנכלים לכל מי שמנסה ללמוד תורה? התשובות לא ברורות. המספר, בלשונו הלקונית משאיר שאלות רבות פתוחות. ובתוך כל אלה יש חוט אחד שאינו מתנתק. הקשר עם תלמידו האהוב, רבי מאיר, הנשאר נאמן לו גם ברגעיו הקשים ביותר כמו בדחנו של המלך ליר. רבי מאיר דורש בבית הכנסת בטבריה בשבת. הוא רואה את רבו עובר רכוב על סוס, מחלל שבת בפרהסיא. רבי מאיר מוחל על כבודו, מפסיק את דרשתו ורץ אחרי רבו כדי לשוחח אתו. מחוה זה של נאמנות מעורר משהו בנפשו של אלישע. אותה אהבת אב שחיפש אותה לשוא בילדותו מתגלמת עתה ביחסו שלו לתלמידו. הוא אינו נענה לנסיונותיו הגלויים של תלמידו להחזירו אל עולם ההלכה. הוא חש שהדרך חסומה, אך הוא מכבד ומוקיר את אהבתו ונאמנותו של תלמידו ונזהר שלא להחטיא אותו. (לקראת סיום הסיפור רומז לנו המספר על הקשר בין דמות האב לדמות הרב בעת שהוא מספר לנו על הדילמה שמציבים החכמים לרבי מאיר: כבודו של מי קודם, של האב או של הרב?) והסיפור הולך ונמשך. אלישע הוא שכיב מרע, ורבי מאיר עושה נסיון אחרון להחזירו בתשובה. את דמעותיו של אלישע הוא מפרש לא כרחמים עצמיים על גורלו, אלא כעדות לכך שברגע מותו חזר בו אלישע מדרכו הרעה. הסגה הגדולה שהחלה באש התורה, האש המלחכת את הר סיני ומציתה בלב אביו של אלישע את הרצון לחפכו לתלמיד חכם, מסתיימת באש זרה, אש הגיהינום המלחכת את קברו של אלישע. רבי מאיר התלמיד הנאמן נחלץ לעזרת רבו, מסנגר עליו לאחר מותו ומאמציו נושאים פרי – האש כבה. החורבן הכלכלי הולך בד בבד עם החורבן המדיני; בתחילת הסיפור מתואר אביו של אלישע כאחד מעשירי ירושלים. בסיום הסיפור באות בנותיו של אלישע לבקש צדקה מרבי יהודה הנשיא. רבי ממאן להענות להן, אך הן מסנגרות על אלישע ותורתו ומאמציהן נושאים פרי – רבי מקציב להן דמי מחייה. יש קו מקשר בין התנהגותו של רבי מאיר להתנהגותו של רבי. ככלות הכל, רומז לנו המספר, המפתח להצלת קיומו של העם הוא התורה. אלישע בן אבויה באחד הציטוטים המעטים המובאים בשמו במסכת אבות דרבי נתן, מדגיש את החשיבות של לימוד תורה בגיל צעיר ואת ערכה של התורה כמי שמגנה על נפשו של האדם: אלישע בן אבויה אומר: הלמד תורה בנערותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח על גבי אבנים אפילו כל הגשמים יורדין אין מזיקין אותו. והלמד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לסיד שהוא טוח על גבי לבנים (בין) [כיון] שטיפה של מים הוא [יורד עליו] פושר והולך לו. משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדו שמור את הצפור לבני. אמר המלך לעבדו: אם משמר אתה את הצפור נפשך אתה משמר. ואם מאבד אתה את הצפור נפשך אתה מאבד. שמר את הצפור. אותו העבד על מה שישמור הוא אומר: נפשו הוא משמר. על מה שיאבד הוא אומר: נפשו הוא מאבד. כך הקב"ה אומר לישראל: בני, אם אתם משמרים את התורה, נפשכם אתם משמרים, ואם אתם מאבדים את התורה, נפשכם אתם מאבדים. כך כל המשמר דבר אחד מן התורה נפשו הוא משמר. וכל המאבד דבר אחד מן התורה נפשו הוא מאבד, שנאמר: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו'" (דברים ד' ט'): (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לה ד"ה). ______________________________ 1. נורית בארי מצטטת בעבודתה מתוך המאמר "אחר – איזה ליקוטים" שכתב בן גריון עוד ב1907 ופירסם ב'הגורן' בשנת 1912. אני מסתמך כאן על הציטוטים שלה מאחר והמאמר עצמו איננו ברשותי. 2. בתוספתא, דווקא בן עזאי הוא שהציץ ומת ובן זומא הוא זה שהציץ ונפגע. בהתאם לכך מוסבים שני הפסוקים עליהם בצורה הפוכה והסימטריה נשמרת במלואה. לפרק הסיכום לפרק הקודם