מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

סיפורי עם

סיפורי עם ישראליים חדשים

שיטת השעון

צ'יזבט

רשם כפי ששמע מפי חברים באוהל בקורס קשר בבה"ד 7 בשנת 1964 (וגם הוסיף קצת משלו, עיבד וסיגנן), עבדכם הנאמן, יואל שלום פרץ

 

     זהו סיפור עצוב שקרה לאחד מחברי הטובים. אקרא לו מוישל'ה כי אני לא רוצה לחשוף פה שמות אמיתיים.

     מוישל'ה היה בן למשפחה טובה, חילוני, חופשי בדעותיו, אבל ציוני טוב, בחור לעניין. באחד הימים פגש באסתרק'ה (שם בדוי), בחורה מבית טוב, צנועה וישרת הליכות, דתיה, אבל לא שחורה, "שִידוך" לעניין. האהבה פרחה. הם יצאו יחד כבר כמה חודשים ומדי פעם היה מוישל'ה אומר לה: "אסתרק'ה, מה בדבר..."

     "שמע, מוישל'ה" אמרה לו, "אתה יודע, אני באה מבית דתי. לפני החתונה בשום פנים ואופן. אחרי החתונה אתן לך כמה שאתה רוצה, לפי שיטת השעון, אבל לפני כן – נדה! שום דבר!"

     "בחייך, אנחנו כבר לא ילדים ועד שנתחתן עוד ייקח זמן, צריך לארגן דירה, להזמין אולם. תהיי קצת יותר ליברלית, תרשי לעצמך..."

     שום דבר! "אחרי החתונה תקבל לפי שיטת השעון, כמה שאתה רוצה, ביום, בלילה – אבל לפני כן אני לא מסכימה!"

     הדברים המשיכו להתגלגל ברוח זו עד שיום אחד פרץ ריב נוראי ביניהם והם נפרדו.

     עכשיו, מה אני אגיד לכם, מוישל'ה שלנו היה די מצוברח. הוא אהב אותה מאוד וצר היה לו שכך התגלגלו הדברים, אבל היה משהו שהציק לו יותר מכל: לפי שיטת השעון, לפי שיטת השעון – למה היא התכוונה, לעזאזל?

     זה הפך אצלו לאובססיה. הוא מוכרח לדעת מה זה שיטת השעון. היה חולם על זה בלילה והוזה בהקיץ: לפי שיטת השעון, לפי שיטת השעון...

     הבן אדם לא אוכל ולא שותה, נהיה רזה כמו מקל, פנים נפולים, גב כפוף וכל הזמן חושב לעצמו: "שיטת השעון, לפי שיטת השעון... מה זה לפי שיטת השעון?"

     יום אחד נקרה על דרכו אחד מחבריו הטובים: "מה העניינים, מוישל'ה? שמעתי שנפרדתם..."

     מפה לשם הוציא ממנו את הסיפור. בסוף מוישל'ה שואל אותו: "תגיד, יש לך מושג מה זה לפי שיטת השעון? למה היא התכוונה.

     "וואלה, מה אגיד לך, פעם ראשונה שאני שומע על זה, אבל אני לא בר סמכא בעניין, אני בחור שמרני וסולידי. אבל מה, יש לאשתי יש חברה טובה, חברת ילדות, חברה בלב ונפש, והיא הבחורה הזאת, איך אומרים – בת העולם הגדול, מבינה עניין, לא ביישנית. מה שאני מציע זה שאזמין אותה אלינו ואתה תגיע גם כן ותוך כדי שיחה תשאל אותה דוגרי, ישר ולעניין, והיא בודאי תשמח להבהיר לך את העניין.

     לקצר סיפור ארוך. החבר ואשתו הזמינו אותה ואותו. הם בילו ערב נהדר. קפה ועוגות ו- Small talk וברגע הנכון פונה אליה מוישל'ה ושואל אותה: "אפשר להציג לך איזו שאלה אינטימית, משהו שמציק לי כבר הרבה זמן?"

     "בבקשה, למה לא. אתה בין ידידים."

     "תגידי לי בבקשה מה זה לפי שיטת השעון?"

     ההיא שומעת את זה, מסמיקה, נהיית לבנה כולה, מחליפה צבעים, חוטפת קריזה מתחילה לצעוק עליו: "בן יונה, איך אתה מעיז, אתה לא מתבייש? להציג לי שאלה כזאת. מה אתה חושב שאני, יצאנית?"

     פונה אל החברים שלו: "זה החבר שלכם. עם אנשים כאלה אתם מקיימים יחסי ידידות. אני לא מאמינה. אתם צריכים להתבייש בעצמכם! חשבתי שאתם אנשים הגונים ובני תרבות! אני בבית הזה, רגלי לא תדרוך עוד" ובכעס רב קמה, יוצאת משם וטורקת את הדלת כשהיא משאירה מאחוריה שלושה אנשים המומים.

     מוישלה מתנצל. מרגיש ממש רע. החבר אומר לו: "מוישל'ה, אני לא יודע ולא מבין מה קרה, אבל הרסת ידידות של עשרים שנה. ואנחנו מה זה היינו בקרבת נפש לבחורה הזו. צא מכאן ואל תחזור. אני אראה אם עוד אפשר לתקן את המעוות..."

     ומוישל'ה יוצא וידיו על ראשו. משתגע! ההיא אסתרק'ה בחורה דתית מבית טוב הייתה מדברת על זה כל כך בפשטות, כל כך בטבעיות – לפי שיטת השעון. אתן לך לפי שיטת השעון! ופה מישהו מקבל קריזה רק מלשמוע את השאלה. מה זה, לעזאזל, לפי שיטת השעון?

     והסיפור נמשך ונמשך. זה הופך לו כל כך לאובססיה שהוא מוכרח לדעת בכל מחיר מה זה לפי שיטת השעון. בעצת ידיד נוסף הוא מגיע לבית מלון פלוני (שלא אנקוב בשמו) ופוגש שם נערת טלפון, נערת צמרת, כמו שאומרים, ואחרי שמפן וקוויאר ולפני שהם נכנסים למיטה הוא מציג לה את השאלה, ואותה נערת זוהר (בינינו אנחנו יודעים בדיוק מה המקצוע שלה) לשמע השאלה משירה מעליה את כל מעטה המתיקות והחיוכים, נותנת לו סטירת לחי וזורקת אותו עם נאצות וקללות שכל המלון שומע: "איך אתה מעז! בן נעוות המרדות! מה אני בעיניך? זונה? מופקרת? אשה ללא כבוד? מי מסר לך בכלל את המספר שלי? שלא אראה את הפרצוף שלך יותר לעולמים!" וכן הלאה וכן הלאה.

     ומוישל'ה שלנו – משתגע! איך זה יכול להיות? ההיא אסתרק'ה דיברה על זה כל כך  בפשטות, כל כך בטבעיות – לפי שיטת השעון. אתן לך לפי שיטת השעון! וזאת אומנם נערת זוהר, נערת צמרת, אבל בינינו – סתם יצאנית, שכבר ראתה דברים וחוותה חוויות. איך זה יכול להיות שהיא מתייחסת לעניין כאילו עולמה חרב עליה? ומה זה, לעזאזל, לפי שיטת השעון לפי שיטת השעון, לפי שיטת השעון?

     בשלב הבא לפי עצת חבר נוסף הוא מנסה את מזלו בשדרות חן בתל-אביב, מוצא מישהי שנראית סביר – לא יותר מדי ליפסטיק ועם אמצעי מניעה ותעודה שהיא חפה מאיידס והפעם הוא משנה את האסטרטגיה – קודם עושה מה שעושה ואז מציג לה את השאלה: "מה זה לפי שיטת השעון?" וההיא – שומו שמים, איזו תגובה! איזו סערת רגשות! בחיים לא היית מאמין שזו תהיה התגובה: "מנוול! סוטה! חולה! טינופת! חלאה! למה אתה חושב אותי?! אז מה אם אני זונה – זה נותן לך לגיטימציה לכל דבר?! מניאק! לא צריכה את הכסף שלך!" זורקת לו את השטר בפרצוף, יורקת עליו, ומוישל'ה שלנו, מה אגיד לכם? המום, מה זה המום! יוצא מדעתו! איך זה יכול להיות? ההיא אסתרק'ה דיברה על זה כל כך  בפשטות, כל כך בטבעיות – לפי שיטת השעון. אתן לך לפי שיטת השעון! ופה זונה פשוטה ומגיבה ככה?

     וכמו בכל סיפורי העם יש גם את הפעם השלישית. הוא מדרדר והולך וכשהוא לא יכול יותר הוא פונה לחוף תל ברוך, מוצא שם את הכי מטונפת, הכי זקנה, הכי מפודרת ומפורכסת, נותן לה חמש מאות שקל ואומר לה: "תעני לי רק על שאלה אחת. לא רוצה ממך שום דבר נוסף. תגידי לי מה זה לפי שיטת השעון"

     ההיא שומעת את זה נותנת צרחה שמזעזעת את כל החוף, מעיפה לו שתי סטירות לחי: בהמה! סוטה! מניאק!" מקללת אותו באבי אביו:

"שפודים בקיבתך מלפנים ומאחור,

בקבר חיזבאללה תקבר, השחור,

הלוואי ותמות ותאכל רסיסים

ועורך יפשטו מעליך, פסים!

גמל בלי דבשת,

חמור בן פרה!

יתוש! עלוקה! ומדוזה צרועה!

טינופת מסרחת בלבן חמוץ

שתהיה ממועך, מרוסק וקצוץ,

שתחלה בקדחת, בטיפוס, שלשול,

ושבעה חזירים יבשלוך בישול!..".

קללות שלא מהעולם הזה. "לא צריכה את הכסף שלך. אני אומנם זונה ואשה חסרת חינוך אבל לשפל כזה כמו שאתה התדרדרת אליו לא אגיע לעולם! (לא משנה שאת הכסף עצמו היא לא טורחת להחזיר לו).

     ומוישל'ה שלנו, מה אגיד לכם? המום, מה זה המום! יוצא מדעתו! איך זה יכול להיות? ההיא אסתרק'ה, בחורה דתייה צנועה וחסודה, דיברה על זה כל כך בפשטות, כל כך בטבעיות – לפי שיטת השעון. אתן לך לפי שיטת השעון! ופה זונה מתחתית המדרגה, וזאת התגובה. מה קורה כאן?

     הוא מסתובב ברחובות תל-אביב כמו משוגע עד ארבע לפנות בוקר ואז גומלת בלבו ההחלטה. הוא ישא את אסתרק'ה לאישה ויפענח את הסוד! אומר ועושה! בחמש בבוקר מתייצב בבית של ההורים שלה, שולף אותם מהמיטה: "אני רוצה לדבר עם אסתרק'ה. חייב!"

     "השתגעת? חמש בבוקר! יצאת מדעתך?"

     אבל בינתיים גם אסתרק'ה מתעוררת ויוצאת אליו.

     "אסתרק'ה, אני לא יכול לחיות בלעדיך. אני רוצה להתחתן. סליחה על הכל. היה ריב נוראי, אבל בואי נשכח ונתחיל דף חדש..."

     והיא, מה אגיד לכם, "מוישל'ה, תן לי לחשוב. אתה לא יכול לבוא ככה, ואני שומעת עליך דברים איומים, מסתובב עם נשים שאני לא רוצה לנקוב בשמם וטה טה טי וטה טה טה..."

     אבל מצד שני היא חושבת לעצמה: "בסך הכל אני מתה עליו, והשנים, איך אומרים, לא מיטיבות אתי, ומחזרים כמוהו זה לא סחורה מצויה וגם לי כבר די בא וטה טה טי וטה טה טה..."

     ובסופו של דבר היא אומרת כן.

     אוכלים ארוחת בוקר, נרגעים, מתחילים לדבר על הסידורים.

     מוישל'ה אומר: "אני רוצה להתחתן מחר! נלך לרבנות, בלי כל הקישקושיאדה ונעשה את זה!"

     "מוישל'ה בחייך, זה בלתי אפשרי. אני רוצה חתונה כמו שצריך עם רבע עוף ומלצרים עם נרות ומרש החתונה. אתה יודע מה זה היום להשיג אולם ולארגן?"

     והוא בשלו: "מחר אנחנו מתחתנים!"

     בסוף הם מתפשרים: שבוע! חפּ לפּ, מארגנים אולם, מסדרים עניינים, דוחפים פה, דוחפים שם, ויש! מעמידים חופה. שבע ברכות, נשיקות ריקודים. והחתן, מוישל'ה שותה כוסית ועוד כוסית, חצי שיכור, כל הזמן ממלמל לעצמו "לפי שיטת השעון, לפי שיטת השעון!" וחצי שעה אחר כך – האורחים עוד לא הגיעו למנה האחרונה – הוא עולה על אחד השולחנות ומכריז: "חבר'ה החתונה נגמרה! אני רוצה את אשתי!"

     מרגיעים אותו. אסתרק'ה באה בדמעות: "מה אתה עושה לי מוישל'ה? היום המאושר בחיי וככה אתה מתנהג! איך אתה יכול לעשות לי את זה וטה טה טי וטה טה טה."

     מוישל'ה קצת מתפכח, נרגע, אבל האורחים מריחים שמשהו קצת צולע וחצי שעה אחר כך כבר מתרוקן האולם והכל באמת נגמר.

     חבר'ה לא אלאה אתכם, כי השעה מאוחרת ואתם במתח, אפילו שהעיניים שלכם כבר נעצמות – הם מגיעים למלון עם המכונית והבלונים. הדלת נסגרת מאחוריהם. סוויטה יפיפייה, שיש ושטיחים וברזים מוזהבים וסקוז'י. והיא עוד מתייפחת והוא מרגיע אותה: "כל החיים לפנינו, אל תבכי, אסתרק'ה, באמת הייתי קצת לא בסדר." והיבבות הופכות לגניחות ובסוף משתרר שקט והדמעות מתייבשות והיא מחייכת אליו.

     "ועכשיו, בואי נעשה את זה. אני רוצה שתתני לי לפי שיטת השעון! והוא מזנק עליה, ככה מפיל אותה על מיטת האפיריון כמו בסרטים הוליוודיים.

     "רגע, מוישל'ה אי אפשר ככה! אני חייבת להתקלח. אני מה זה מזיעה. והיא נכנסת והזמן עובר, עשר דקות, רבע שעה ואז היא קוראת לו.

     "נו, גמרת?"

     "לא, רק בוא לסבן לי את הגב!" והוא בא ומסבן, ועוד חמש דקות ועוד רבע שעה והנה היא יוצאת בכתונת לילה מהממת, נשכבת על המטה עם חיוך מאוזן לאוזן. ומוישל'ה מזנק עליה...

     "רגע, מוישל'ה, אתה לא מתקלח? איך אני יכולה להיכנס אתך למיטה ככה? תתקלח ותקבל ממני לפי שיטת השעון, כמה שאתה רוצה..."

     "טוב בסדר!"

     והוא תופס את המגבת ביד אחת ואת הסבון ביד השנייה ומזנק לתוך האמבטיה.

       עכשיו, בנקודה הזו יש שתי גרסאות ואתם יכולים לבחור: גרסה אחת אומרת (וזאת הגרסה המועדפת עלי) שאיך שהוא קופץ לאמבטיה, הוא מחליק ושובר את המפרקת ומאז לא יודעים מה זה "לפי שיטת השעון".

     גרסה שנייה אומרת שהוא יצא מן המקלחת בשלום והגיע למיטה ואז היא מבקשת ממנו את השעון שלו, שעון כזה של פעם, לא דיגיטלי, והיא מתחילה למתוח את הקפיץ ולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוח...

     "מה את עושה? את תשברי את הקפיץ!"

     אבל היא מותחת ומותחת ומותחת ומותחת – כמו שאני מותח אתכם...

 

     ידידי, אני הצלחתי למתוח את הצ'יזבאט על שלוש שעות ולחבר'ה יצא עשן מהאוזניים, אבל גם חצי שעה לפנינה כזאת זה לא רע, אז שיהיה בהצלחה...