חזרה לדף סיפורים, שירים ותרגומים של יואל פרץ

חזרה לדף הראשי של אתר מס"ע

הָאֲגַם

מֵעוֹלָם לֹא פָּתַחְתִּי עַצְמִי לְפָנַיִךְ עַד תֹּם,

מֵעוֹלָם לֹא פָּתַחְתִּי עַצְמִי לְפָנַי, אֲהוּבָה.

רְאִי מַה צְלוּלִים הֵם מֵי הָאֲגַם –

קַרְקָעִיתוֹ חוֹל זָהֹב

זָרוּעַ צְדָפִים לְבָנִים.

אֲדָווֹת קְטַנּוֹת עַל פָּנָיו תְּרַצֵּדְנָה

וְרוּחַ קַלָּה בּוֹ קְמָטִים זְעִירִים תַּחְרֹשׁ.

עֲדַת דְּגִיגִים חָגָה בַּעֲצַלְתַּיִם

וּבְרִבּוֹא בּוּעוֹת רוֹנְנִים הַמַּיִם.

הֲתִזְכְּרִי?

יָמִים עֲצֵלִים שֶׁל קַיִץ, שִׁפְעַת פְּרָחִים צְהֻבִּים

וְאָבָק הַדְּרָכִים.

מֶתֶק תְּאֵנָה וְצִלָּהּ בְּיוֹם שָׁרָב –

לֹא אָצָה לָנוּ הַדֶּרֶךְ, לֹא אָצָה כְּלָל.

יָדַעְנוּ, מֵעֵבֶר לָהָר

יֵשׁ מַבּוּעַ קָטָן, צִמְאוֹנֵנוּ יַרְוֶה;

מִמֶּנּוּ פֶּלֶג מְהַסֵּס מוֹשֵׁךְ מֵימָיו

מְגַשֵּׁשׁ דַּרְכּוֹ בַּמּוֹרָד,

מְדַלֵּג עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים,

מִתְפַּצֵּל לְאֶלֶף זְרָמִים דְּקִיקִים,

חוֹתֵר וְעוֹבֵר בַּנְּקִיקִים

עַד בּוֹאוֹ אֶל הָאֲגַם.

הַקְשִׁיבִי,

פָּרַשׂ הַלַּיִל אֶת צִלּוֹ עַל הָאֲגַם

וּבַּדְּמָמָה,

כְּמוֹ לֵב פּוֹעֵם נִשְׁמַע

מַשַּׁק הַמַּיִם בְּחוֹפָיו.

מֵיתָרִים חִוְּרִים שֶׁל אוֹר יָרֵחַ

פּוֹרְטִים עַל פְּנֵי חֶלְקַת הַמַּיִם.

עָמֹק הוּא הַכְּאֵב

בַּמִּסְתָּרִים יִשְׁכֹּן הָעֶצֶב,

מַכֶּה לַשָּׁוְא חוֹפִים בִּלְתִּי נִרְאִים

וּמִתְחַבֵּט אֶל סֶלַע לְבָבִי.

בֵּן שָׁנָה הָיָה הַיֶּלֶד

כַּפּוֹת רַגְלָיו הַזְּעִירוֹת טָבְעוּ בַּחוֹל

בְּעַיִן מִשְׁתָּאָה הִבִּיט בַּמַּיִם

גָּמַע גְּמִיעוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת וּנְהָרָה.

מַטְבְּעוֹת חַמָּה רִקְּדוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

מְרַקְּדִים הֵם עַד הַיּוֹם בִּלְבָבִי.

מֵי הַפֶּלֶג בִּדְמָמָה

זוֹרְמִים אֶל הָאֲגַם,

נִבְלָעִים בְּמֶרְחֲבֵי הַמַּיִם

וְאֵינָם.

הַבִּיטִי מַה תְּכֻלִּים הֵם הַשָּׁמַיִם,

מַה מָתוֹק הָאוֹר.

אַךְ אֶתְמוֹל עָזַבְנוּ אֶת חוֹפֵי הַפֶּלֶא.

שָׁנָה אַחַר שָׁנָה

יַצְהִיבוּ סַבְיוֹנִים

וְנוּרִיּוֹת אָבִיב,

מַאֲדִימוֹת תִּפְרַחְנָה.

בְּלִי מֵשִׂים נִקְלַעְנוּ

לְגֵיא הַשִּׁכְחָה,

לֹא תַּמּוּ נְעוּרֵינוּ,

רַק רְדוּמִים הֵם

בִּנְקִיק נִסְתָּר.

יוֹם יָבוֹא וְרוּחַ

מְלַטֶּפֶת

בָּם תִּגַּע.

מִתַּרְדֵּמַת קְסָמִים יָקִיצוּ

כִּנְסִיכָה בְּאַגָּדָה

סַבְיוֹן צָהֹב וְנוּרִיּוֹת מַאֲדִימוֹת.

אִמְרִי,

עַל מַה חָמְרוּ מֵי הָאֲגַם

מַדּוּעַ לֹא שׁוֹקְטִים הַמַּיִם,

כֹּה אָפֹר הַחוֹף?

רוּחַ אַחֶרֶת

הָיְתָה עַמּוֹ הַיּוֹם.

רֹגֶז מַעֲכִיר מֵימָיו

וּמוּעָקָה בְּמַעֲמַקָּיו.

עֵת לְכָל דָּבָר

וּזְמַן לְכָל חֵפֶץ

תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

אַל תֹּאמְרִי דָּבָר,

רַק שְׁבִי פֹּה לְצִדִּי שׁוֹקֶטֶת

וּרְאִי:

רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה הַיּוֹם עִמִּי.

חוֹפָמִי קָטָן צוֹעֵד מַעֲדַנּוֹת

עַל קַו הַמַּיִם

וְהָאֲגַם כֻּלּוֹ לוֹ בָּבוּאָה.

9/2/97

יואל פרץ