היה מלך לפני שנים רבות אשר נהג להתערב בין נתיניו מידי פעם בפעם לבוש בגדים אזרחיים. יום אחד נכנס למסעדה אחת על מנת להינפש מטיול שערך בעיר. התיישב ליד שולחן ומולו ישב חייל, אחד משומרי ראשו. לא ידעו המלך ושאלו מה מעשיו בעיר המלוכה. השיב החייל כי הוא במשמרת הראש של המלך.

"גם אני מקורב לחצר." סיפר לו השליט, "הבה נשתה כוס בירה."

קרא למלצר והזמין בירה. לאחר השתייה אמר המלך לחייל: "אני מאד אוהב תרנגולות הודו, מאחר שאתה שומר בחצר המלכות הרי לא יקשה עליך לקחת מתרנגולות ההודו מלול החצר. הבא אחת למסעדה הזאת ונסעד את ליבנו."

תחילה סירב החייל כי פחד שייתפס בגניבה אך המלך לא הפסיק מלהפציר בו עד אשר הסכים להביא תרנגולת הודו למחרת היום. בערב נכנס החייל לאחד הלולים של המלך, חטף תרנגולת הודו שמנה וגדולה וביקש לצאת, אך בחוץ נשמעו קולות. בעל כורחו הקשיב לשיחה, אשר התנהלה בין קציני המלך הגבוהים ביותר.

"הבה נהרוג את המלך." אמר אחד הקצינים, "נשים רעל בכוס היין שלו ביום הולדתו. לאחר מותו יעלה אחד מאיתנו על כסא המלוכה."

יתר הקצינים הסכימו להצעת הראשון וכולם התפזרו בשקט כלעומת שבאו.

לאחר שלא נשמע עוד קול צעדי הקצינים יצא החייל מן הלול, החביא את תרנגולת ההודו תחת מעילו והלך אל המאפייה, שם טיגנו את העוף, קישטו אותו, הוסיפו אטריות וירקות שונים.

למחרת הלך החייל אל המסעדה לפגוש את המלך. המלך חיכה לו ומיד החל לאכול מן הארוחה הטעימה.

"מדוע אתה עצוב היום?" שאל את החייל כאשר ראה שהלה כמעט ולא טעם כלום.

"לא אוכל לומר לך." השיב החייל, "זה דבר אשר נוגע ישר למלך שלנו."

"אל תדאג, חברי, גלה לי את הסוד." הפציר בו המלך, "הרי גם אני עובד בחצר, אולי אף אוכל לעזור לך."

לאחר היסוסים רבים סיפר החייל על דבר מזימתם של הקצינים הגבוהים מקורבי המלך. צחק השליט ואמר: "אל תדאג. המלך חכם מאוד, הוא בוודאי יודע להגן על עצמו."

נרגע החייל מעט ושתה מן היין שהובא לשולחן ואכל מן התרנגולת הצלויה.

הגיע יום הולדתו של המלך וכמו בכל שנה, גם בשנה ההיא נערך נשף גדול מאד. ישב המלך, על ידו הקצין הראשון, ועל יד זה הקצין השלישי, וכך ישבו כל הקצינים לפי דרגותיהם. הובאו כוסות היין ובכוס המלך הושם הרעל.

לפני ששתו לחיי המלך, קם השליט ואמר: "הבה נחליף את הכוסות אני אתן את כוסי לקצין הראשון, הקצין הראשון ייתן את כוסו לקצין השני וכך נמשיך עד אשר אקבל אני את כוסו של הקצין האחרון." וכך עשו ושתו לחיי המלך, כולם מלבד הקצין הראשון. בראות המלך כי קצינו הראשון אינו שותה לחייו התכעס מאד ומחא בכפיו. כרגע זה נפתחו הדלתות ונכנסו שומרי ראשו של המלך והובילו את כל הקצינים הנוכחים לבית הסוהר.

למחרת ציווה המלך את מפקד שומרי ראשו לערוך מפקד ובהזדמנות זו לכבד את החייל אשר הציל את חייו באות הצטיינות ולהעלותו לדרגת גנרל. החייל לא נוכח במפקד אלא הלך לבית שימוש ובינתיים מסר את רובהו לחברו. כאשר יצא מן המקום ההוא באו לקראתו חבריו וכן קציניו וכולם הצדיעו לפניו, פנו אליו ב"אדוני הגנרל", התפלא החייל אך לבסוף התברר לו מה קרה. מיד גם נקרא אל המלך, רק אז הכיר את חברו מן המסעדה.

אמר לו המלך: "עשיתיך גנרל משום שאני בוטח בך, כי הצלת את חיי."

למלך הייתה אחות והיא אוהבת את הגנרל החדש.

"הבה נתחתן." הציעה לו יום אחד.

"לא," ענה לה הגנרל, "הביני, אתמול עוד הייתי חייל פשוט מן השורה, בין לילה שוב אהיה חייל פשוט ומה יהיה אז?"

הלכה הבחורה אל המלך אחיה והלשינה על הגנרל: "הגנרל החדש שלך הוא גס רוח וממש אדם מן הרחוב. התנפל עלי ורצה לאנוס אותי ותראה במו עינייך מי הוא הגנרל החדש שלך!" הלכה וציוותה את הגנרל שיבוא אל חדרה, שם נפלה על צווארו של הגנרל וחיבקתו. ברגע זה פתח המלך את דלת חדרה של אחותו וראה שהגנרל מחבק את אחותו. כעס מאד והורידו מיד מדרגתו ואף אסר עליו להיות חייל בצבאו בכלל.

עזב החייל את ארץ מולדתו ונכנס לחילו של מלך שכן, שם עשה חיל, עלה מדרגה לדרגה עד אשר היה לקצין גבוה. יום אחד פרצה מלחמה גדולה בין מלך ארץ מולדתו של החייל ובין המלך שבצבאו הוא שירת. אז ברח החייל בחזרה אל ארץ מולדתו, התנדב לשורות הצבא ובו נלחם כחייל פשוט. אך לא היה חייל פשוט זמן רב, שוב עלה מדרגה לדרגה עד אשר היה לאחר מקציני המטה הראשי. ועדיין המלחמה נמשכת. יום אחד עמדו הצבאות לפני קרב שהיה צריך להכריע את המלחמה. עמדו קציני המטה מסביב למפה וחשבו שעות רבות איך לנהל את המערכה הזו, על מנת סוף סוף לגמור את המלחמה ולזכות בה. הראה החייל שלנו באצבע על המפה ואמר: "התקיפו בדרך הזאת ושם תסתתרו ומשם תתנפלו על האויב ולנו יהיה הניצחון."

לפי עצתי נערכה המערכה וצבאות המלך ניצחו בקרב המכריע וזכו במלחמה.

עם שוב החיילים לעיר המלוכה, קרא המלך לאחד עשר קציניו ורצה לתת אות הצטיינות לקצינו הראשון, אך הקצין הראשון סירב לקבל את האות. הוא אינו מגיע לי אלא לקצין השני. אך גם הקצין השני סירב וטען כי הוא מגיע לקצין השלישי. אולם גם הקצין השלישי אמר שהאות מגיע לקצין הרביעי וכך המשיכו עד אשר ניתן האות אל האיש שהגיע לו: אל החייל. המלך לא הכיר את הגנרל שלו לשעבר כי בינתיים גידל זקן.

"חסר לי קצין משטרה." אמר לחייל "תמלא אתה את התפקיד הזה כי מלאה העיר גנבים."

בתור קצין משטרה פתח החייל ראשית כל את כל בתי הסוהר בעיר וכל הגנבים היו חופשיים. היתה התמרמרות גדולה ואמרו התושבים: "לפני שבא קצין המשטרה החדש מלאה העיר גנבים אבל מעתה יהיה פי כמה יותר גרוע. איש לא יתבייש יותר לגנוב מחברו."

קצין המשטרה בינתיים בנה בית קטן בתוך חורשה גדולה ויפה. בבית היה מקום אך ורק לאיש אחד והבית הזה היה צריך להיות בית סוהר. מבית הסוהר הקודם עשה בית חולים. יום אחד הביאו לפניו גנב אשר גנב תרנגולת. נאסר האיש והושם בבית הסוהר הקטן. שם ניתן לו אוכל טוב וימיו עברו בנחת. אך כעבור זמן, שוב הובא גנב לפני קצין המשטרה, איש אשר גנב ארנק כסף. בבית הקטן לא היה מקום יותר. מה עשה הקצין? ציווה להרוג את הגנב הראשון על מנת שיהיה מקום לגנב השני. מאחר שראו האנשים שאין אף פעם שני גנבים בבית הקטן כי אין מקום בו ועל מנת שיהיה מקום לשני על הראשון למות, פחדו מאוד לגנוב ומאז כמעט ופסקו הגנבות בכלל וכל אחד הרגיש עצמו בטוח ואף השאיר את דלת ביתו פתוחה בלילות.

ראה המלך שקצין המשטרה שלו אהוב מאד על העם ומכובד מאד בעיני כל, פחד שמא יעשו את הקצין אחד מלך וידיחו אותו מכיסאו. מה עשה? לילה אחד פתח את חדר השינה שלו, ירה באקדחו והרג אחד משומרי ראשו. למחרת קרא לקצין המשטרה, כעס עליו וצעק: "איזה קצין משטרה אתה, אפילו בחצר שלי אין האנשים בטוחים. אחד משומרי ראשי נהרג בלילה. אם לא תמצא לי את הרוצח תוך חמישה עשר יום, ראשך ייכרת מעלייך."

הלך קצין המשטרה מעם פני המלך והחל בחקירת התושבים בעיר. אך איש לא ידע ואיש לא הכיר את הרוצח. כעבור שבוע ימים חקר את עובדי החצר. ביניהם היו שני צעירים, משרתת נאה ומשרת אשר אהבו זה את זו, אך לא יכלו להתחתן כי לא היה להם בית ולא היה להם כסף. ערב ערב הלכה המשרת הקטנה והשקתה את הפרחים בגנו של המלך.

ידע קצין המשטרה על זוג הנאהבים האומלל ותוך כדי חקירתו את אנשי החצר גם הגיע אל הנערה הצעירה ושאל אותה: "האם ראית או שמעת דבר מה מוזר לפני כמה לילות?"

"כן." השיבה הנערה "נהרג לעיני חייל משומרי ראשו של המלך."

"ומי הרג אותו?" המשיך הקצין לשאול.

"קשה לומר לך אדוני הקצין."

"הביטי נערתי, לי את יכולה לגלות את הסוד." הפציר בה הקצין, "מלבד זאת שאת תהיי גם עשירה אם לא תסרבי לומר לי את האמת. הרי אני קצין המשטרה."

בטחה בו הנערה ואמרה: "המלך הרג את שומרו."

הלך קצין המשטרה ולקח את תמונת המלך אל פסל אשר עשה פסלי שיש. ביקש ממנו לעשות פסל בדמות המלך.

אמר לו הפסל: "הרי ידוע לך, אסור לי לעשות כדבר הזה. אסור לגעת במלך ועל אחת כמה וכמה אסור לעשות פסל בדמותו."

"לא ייוודע הדבר לאיש." הבטיח הקצין, "עשה כמו שציוויתי עליך ולא יאונה לך כל רע."

לא שקט הפסל, אך משום שקצין המשטרה אמר לו לעשות את הפסל החל לעשות כדבריו. לאחר מכן הלך הקצין אל הנפח והזמין אצלו שרשרת כבדה וארוכה מאד. "עליך לגמור את השרשרת תוך שלושה ימים כי היא נחוצה לי ביותר." פקד על הנפח ויצא אל הרחוב.

למחרת נקרא אל המלך הקצין כי בינתיים עברו חמישה עשר ימים.

"היום עלייך למות כי לא מצאת את הרוצח." הודיע לו השליט כאשר רק נכנס לחדר.

"אדוני המלך," התחנן הקצין, "תן לי עוד שלושה ימים כי נדמה לי שמצאתי את הרוצח. אני עוד רוצה להיות בטוח בו ואזי אסגירו לידייך."

הסכים המלך והשהה את גזר דין המוות לעוד שלושה ימים.

כעבור שלושה ימים גמר הפסל את פסל המלך והנפח גמר את השרשרת. הביא הקצין את הפסל ואת השרשרת לתוך החדר הפנימי ביותר של בית הסוהר הקטן, קשר את הפסל עם השרשרת ולבסוף כיסהו במסך. לאחר מכן יצא החוצה אל הרחוב וסגר את כל שלוש הדלתות של בית הסוהר על מנעול ובריח, אזי שם פעמיו והלך את ארמון המלך.

"אדוני המלך," הודיע קצין המשטרה לשליט, "הנה מצאתי את הרוצח. הרי הוא סגור ומסוגר בתוך בית הסוהר הישן."

קם המלך מיד מכיסאו והלך עם הקצין אל בית הסוהר הישן.

התפלא המלך: "מדוע סגרת ונעלת את כל הדלתות? האם הרוצח מסוכן כל כך?"

"מסוכן מאד, אדוני המלך." השיב הקצין.

כאשר הגיעו אל החדר הפנימי הסיר הקצין את המסך מעל הפסל והצביע עליו: "זהו הרוצח!"

ראה המלך את פסלו וביד אקדח מכוון אליו. הבין את חוכמתו הגדולה של קצין המשטרה שלו ולא הזכיר עוד את דין המוות אלא עשהו לסגנו בכל ענייני המדינה.

יום אחד טיילו המלך וסגנו בגינת הארמון. אמר המלך: "הנך משרת אותי בנאמנות. כאות הוקרה מבקש אני להשיא את אחותי לך לאישה."

אזי סיפר הסגן את כל פרשת חייו למלך: "הייתי החייל הפשוט שפעם את חייך הציל, ועשיתני לגנרל. לאחר שגירשת אותי מעל פניך שירתי מלך אשר נלחם נגדך. עם פרוץ המלחמה ברחתי משם כי לא רציתי ללחום נגד ארץ מולדתי. ולבסוף אגלה לך עכשיו, בטרם הפכתי לסגנך והייתי איש צבא, רצתה אחותך להתחתן איתי כאשר הייתי גנרל ומשום שלא רציתי בה הלשינה עלי לפניך. לא התקפתי אותה ולא פגעתי בכבודה." ראה המלך כי דברי אמת בפי סגנו, קרא לאחותו וציווה להכניסה לבית הסוהר לכל ימי חייה.

מלך מחופש משדל חייל לגנוב בלילה. החייל שומע בלילה שיחת קושרים על המלך ומספר על כך לחברו (המלך המחופש). נתפסים הקושרים והחייל עולה לדרגת גנרל. אחות המלך מתאהבת בו אך הוא דוחה אותה. היא מעלילה עליו וכתוצאה מכך מגרשים אותו. הולך למלך שכן ואצל זה הוא עולה מהר בדרגה ונותן עצות כיצד להילחם באויב. צבאו מנצח. הוא נעשה קצין משטרה. משחרר את כל הגנבים ומשאיר רק חדר אחד עבור אסירים בכלא. שיטתו: כאשר מובא לפניו גנב הוא הורג את זה היושב בחדר, כדי שיישאר תמיד עם גנב אחד. הגנבות בעיר נפסקות. המלך מפחד שכבודו של קצין המשטרה יעלה בעיני העם יותר מכבודו הוא. המלך הורג את שומרו ומאשים את קצין המשטרה כי אינו שומר טוב. משרתת מגלה את הרוצח. הקצין מכין פסל של המלך (הוא אינו יכול לאסור את השליט). הוא מראה את ה"אסיר" למלך (שם את הפסל בכלא). הקצין נעשה סגן המלך.