המלך אסף לארמונו תינוק שמצא במדבר וגידל אותו. האסופי הפיקח ששמו היה חנון יצא עם המלך לצייד, ואחרי שהמלך מת, הוא הואשם כי לא השגיח עליו כראוי וגורש על ידי הנסיך מהארמון. בדרכו, קנה מזקן שפגש שלוש חוכמות: להסתפק במועט, לא לבגוד במי שנתן בו אמון, ולא להחמיץ שעת שמחה. במעט הכסף שנותר לו הפך לכותב בקשות בשער המלך, וכיוון שהסתפק במועט גילה אותו המלך ולקח אותו כסופר לארמונו. יום אחד ראה את עבד המלך נואף עם הפילגש וזו, שפחדה להיתפס, האשימה אותו, את חנון, בניאוף. המלך הכועס שלח בידיו אגרת והורה לנמען להוציאו להורג ולשלוח לו את ראשו. בדרך, התעכב כעצת הזקן בשמחת חתונה, ובמקומו, נשלח העבד הנואף שהיה שם גם כן לשאת את האגרת. ראש העבד נכרת וכאשר ראה זאת המלך הבין כי יד אלוהים בדבר, והזמין את חנון למסור לו דין וחשבון על קורותיו ודן את הפילגש למוות.