לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

מהימן גדול היה רבי יחיאל ודלתותיהם של כל הבנקים היו פתוחות לפניו, והיה נוטל מבנק זה ונותן לזה, וחוזר ונוטל מזה ונותן לזה. כך נהג כל ימיו: נוטל ונותן, נוטל ונותן. לסוף שמט. נתכנסו אצלו מנהלי הבנקים ואמרו לו:

רבי יחיאל, היתכן? אדם חשוב כמותך?

נתכעס רבי יחיאל והחזיר להם:

רבותי, מה אני בעיניכם? שמא שמש או משרת אני לכם, שאהיה רץ עד זקנה ועד שיבה מבנק לבנק, כדי ליטול מזה וליתן לזה? דייכם, שטרחתי עד עתה; מעכשיו לכו וטלו בעצמכם זה מזה.