תמימים וערמומים

זקן עם-הארץ סח את צערו לפני מכרו:

כל ימיו הוא מבקש לדעת, מה עושה הקהל ביום-כיפור בשעת כורעים, ואין מגיד לו.

אמר לו מכרו:

אף-על-פי שסוד גדול הוא, אגלהו לך. ערב יום-כיפור מצניעים לחמניות בתיק של הטלית, ולמחר, בשעת כורעים, אוכלים אותן. שמח הזקן, שנתגלה לו סוד גדול זה, ושמר אותו בלבו. וכשהגיע יום-כיפור כרע יחד עם כל הקהל – ובאשר כרע שם שכב. התחילו טורדים אותו:

רבי יהודי! סבא! קומה, למה תשכב?

הפך הזקן פניו כלפי טורדיו, נענה ואמר:

טוב ויפה לכם, ששיניכם בפיכם, ואתם זריזים לאכול. אני אין לי בפי אלא שן אחת...