אכלנים ושתיינים

אמר לו מוזג לברודס:

אם לעצתי תשמע, אתה מניח כל המשקאות שבעולם, ואין אתה שותה אלא משקה חדש, שבא לי מן המטרופולין – תמד של דבש, מובחר שבמובחר.

סירב ברודס:

איני מודה בתמד של דבש, ואפילו במובחר שבמובחר.

אמר לו המוזג:

מה טעם יש לך בדבר?

החזיר לו ברודס:

תמד זה, אילו הדבורה מביאה לו את המים, והערל מביא לו את הדבש, אפשר שהייתי מודה בו; עכשיו, שהדבורה מביאה לו את הדבש והערל מביא לו את המים, – מה רשות יש לו ליטול את השם "משקה"?