בין ישראל לעמים

יהודים ישבו בחבורה והסיחו צערם זה לזה:

כל יום ויום גזירתו גדולה משל חברו. עכשיו נגזרה גזירה חדשה: אין אדם מישראל רשאי להישאר במקומו מחוץ-לתחום, אלא אם כן הוא יושב שם עוד מלפני שנת השמונים. [7]

היה שם פיקח אחד, נענה ואמר:

אדרבה, צדקה עשה הקדוש ברוך-הוא עמנו, שנגזרה גזירה זו: עכשיו יביא כל אדם מישראל תעודה מקויימת, שהוא יושב במקומו מחוץ-לתחום מלפני שנת השמונים [8]. אילו נגזרה גזירה, שבפנים-המדינה רשאים לדור רק יהודים מעוברים, היו מתעברים כולם בין-לילה, ולמחר היו מביאים תעודות-עיבּור מקויימות מטעם כל הערכאות של המלכות...

[7] חוק זה הוחק ברוסיה בשלישי באפריל 1880 על-ידי מאקוב, ששימש אז מיניסטר לענייני-הפנים.

[8] צדק אותו פיקח: אלפי יהודים הסתייעו בחוק של מאקוב ו"נמצאו" יושבים מחוץ-לתחום מלפני שנת השמונים. וכשהרגישה המלכות הרשעה בטובה שהגיעה ליהודים מאת "חוזרו של מאקוב", עמדה וביטלה אותו.