בין ישראל לעמים

מלך קשה היה ניקולי הראשון והרבה גזירות רעות גזר על היהודים שבמדינות מלכותו. אבל גם הנחה מועטת עשה להם: יהודים סוחרים ממדריגה ראשונה ושנייה הותרו לשבת לשם עסקי מסחרם חודשים אחדים בשנה בערי הבירה וגם בקצת ערים אחרות מחוץ לתחום היהודי.

מאותם הימים נשתמר באוצרה של הבדיחה היהודית ויכוח קצר של שני יהודים:

ראשון: מעז יצא, אם ירצה השם, מתוק. עד עכשיו לא היתה לשום אדם מישראל דריסת-הרגל בערי-הבירה; עכשיו כיוון שהותרו יהודים סוחרים לשבת בהן חודשים אחדים בשנה, עתידים כל ישראל שייעשו סוחרים וישבו כל השנה. קיימא לן: "תשבו כעין תדורו"...

שני: ואני, אילו לשון-המדינה, שגורה בפי, הייתי הולך לניקולי ואומר לו: "להווי ידוע למעלתך, שמלך טיפש אתה. פטרבורג שלך מהי? בית-כיסא, במחילת כבודך. ושמא שמעת מימיך, שיהיו קובעים הלכה, כמה ישהה אדם בבית-הכיסא? כיון שעשה צרכיו, מיד הוא מסתלק והולך לו"...