עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

פרצה מגפה בעזים ואמר מלמד לאשתו:

כשתמות, אם ירצה השם, עזנו שלנו, ניתן את עורה נדבה לעניים.

בכתה האשה וקיללה אותו:

הלוואי ותיבש לשונך!

החזיר לה המלמד:

שטיא, למה את מקללת? הואיל ואנו מנדבים את עורה לעניים, הרי זו סגולה יפה שעזנו לא תמות...