לאתר מס"ע

לרשימת הסיפורים


ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר

1342

גנבים וגזלנים

רב הזמין עגלה בשביל לנסוע לעיירה סמוכה. בדרך סמוּך לפונדק, פקע אופן של העגלה ואמר העגלון לרב:

רבי, היכּבד והיכּנס לפונדק עד שאתקן את האופן.

ירד הרב מן העגלה ונכנס לפונדק. עד שהספיק להוציא מקטרתו מכיסו ולהציתהּ קרבה עגלה אחרת לפונדק, ועגלונהּ שלה נכנס גם הוא לתוך הבית. לא היו רגעים מועטים ונשמע מבחוץ קול עגלונו של הרב:

רבי, היכּבד וצא; הכל מתוקן לנסיעה.

מיד יצא הרב, עלה לעגלה והיא זזה ממקומה. אמר הרב לעגלונו:

מה זה מיהרת לתקן?

החזיר העגלון:

כי הקרה ה' לפני לייבּם[4] אופן של אותו עגלון, והכל עלה יפה.

לא הבין הרב ושאל:

מה פירוש לייבּם?

השיב העגלון:

פּירוּשׁ: לטחתי אופן של אותו עגלון, והרי אנו נוסעים.

שוב לא הבין הרב וחזר ושאל:

מה פירוש לטחת?

תמה העגלון:

רבי, כל היום וכל הלילה אתה עוסק בתורה, ולשון פשוטה של בני-אדם אין אתה יודע. כיון שאותו עגלון נכנס לפונדק, מיד גררתי אופן אחד שלו – וברוך-השם, נתמלא חסרוני.

נשא הרב עיניו לשמים, נענה ואמר:

ישראל קדושים הם. יש מייבּם, יש לוֹטח ויש גוֹרר, אבל חס וחלילה, אין איש ישראל גונב...

[4] "יבם", "לטוח" (סירוס במקום "לקוח"), "גרר" – כולם לשון גניבה.

לסיפור הבא

לסיפור הקודם