חזרה לדף הראשי

חזרה לאתר מס"ע

 

           

 

אגדתא דשמעון כיפא

מקור מצולם  (נוסחים א' ב' ו-ג')

 

נוסח א', בית המדרש חלק ה' עמוד ס.

הנוסח המקורי

ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין יהודים, כי כאשר ראה הנוצרי את יהודי הרג אותו והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלשים שנה. ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל מלעלות לרגל והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם מתחזקת והולכת ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשנים עשר מלכיות ויתנבאו בתוך המחנה נביאותיהם, ויטעו ישראל אחריהם, והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחיו ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל. ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד ויאמר איש אל רעהו אוי לנו כי חטאנו שבימינו נהיתה הרעה זאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו, ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים ויאמרו אנא ה' אלהי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אודות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארי' מעט. ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים. ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחר מן הזקנים ושמו שמעון כיפא והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהה להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם את העון, ויענו כלם ויאמרו נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה. וילך שמעון בן כיפא בתוך ההיכל ויכתוב את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם וילך אל עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו, ויאמר להם מה אות אתם מבקשים ממני, ויאמרו האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם אתה. ויאמר הביאו לי מצֹרע, ויביאו לו, וישם ידיו והנה נרפא. ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד, ויביאו לפניו, וישם ידיו עליו ויחי ויעמוד על רגליו.

ויראו האנשים האלו ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו. ויאמר להם שמעון כיפא אני שלוחו של ישו והוא צוה עלי ללכת אליכם. השבעו לי אם תעשו ככל אני מצוה אתכם, ויענו כלם ויאמרו כל אשר תצונו נעשה. ויאמר להם שמעון כיפא דעו כי ישו היה שונא של ישראל ותורתם כמו שנבא ישעיה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל כמו שנבא הושע כי אתם לא עמי, ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזכרון לדורי דורות.

ורוב ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם. ועתה הוא מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שני פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל נטה לו גם לחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנם, ואם תעשה כך תזכו לשבת עמו במחיצתו, והנה הוא מצוה עליכם שלא תחוגו את חג המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך, ובמקום חג הסכות תחוגו את יום לידתו וביום שמיני ללידתו תחוגו אשר נמול בו. ויענו כלם ויאמרו כל אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלנו, ויאמר אנכי אשב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ, ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי. ויאמרו כדבריך כן נעשה, ויבנו לו מגדל ויהי לו המגדל לדירה ויתנו לו חק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב בתוכו, ויעבוד את אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור, וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו. וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים וימת ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין מכוער ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר והוא שם של אבן שישב שם על האבן עד יום מותו.

נוסח ערוך

ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין יהודים, כי כאשר ראה הנוצרי את יהודי הרג אותו והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלשים שנה.

ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל מלעלות לרגל והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם מתחזקת והולכת.

 

ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשנים עשר מלכויות ויתנבאו בתוך המחנה נביאותיהם, ויטעו ישראל אחריהם, והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחיו. ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל.

 

ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד ויאמר איש אל רעהו: "אוי לנו כי חטאנו שבימינו נהיתה הרעה זאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו."

 

ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים ויאמרו: "אנא ה' אלוהי השמים, תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו, כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אודות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארים מעט. ובעוון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת. ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים."

 

 

ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחר מן הזקנים ושמו שמעון כיפא והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם: "שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהא להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם את העוון."

 

 

ויענו כולם ויאמרו: "נקבל עלינו העוון, אך כאשר דברת עשה."

וילך שמעון בן כיפא בתוך ההיכל ויכתוב את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם וילך אל עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר: "כל מי שיאמין בישו יבוא אלי כי אני שלוחו!"

ויאמר להם: "מה אות אתם מבקשים ממני?"

ויאמרו: "האותות אשר עשה ישו בחייו – עשה לנו גם אתה."

ויאמר: "הביאו לי מצורע."

ויביאו לו, וישם ידיו והנה נרפא.

ויאמר להם עוד: "הביאו לי מת אחד."

ויביאו לפניו, וישם ידיו עליו ויחי ויעמוד על רגליו.

ויראו האנשים האלו ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו: "באמת אתה שלוחו של ישו, כי הוא עשה לנו כך בחייו."

ויאמר להם שמעון כיפא: "אני שלוחו של ישו והוא ציוה עלי ללכת אליכם. הישבעו לי אם תעשו ככל אני מצווה אתכם."

ויענו כולם ויאמרו: "כל אשר תצוונו נעשה."

ויאמר להם שמעון כיפא: "דעו כי ישו היה שונא של ישראל ותורתם כמו שניבא ישעיה 'חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי', ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל כמו שניבא הושע 'כי אתם לא עמי', ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזיכרון לדורי דורות.

 

 

 

ורוב עינוי הגדול שהיה סובל כל הייסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהינום. ועתה הוא מזהירכם ומצווה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי ואם יאמר יהודי לנוצרי: 'לך עמי פרסה', ילך עמו שני פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל נטה לו גם לחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהינום, ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו, והנה הוא מצווה עליכם שלא תחוגו את חג המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך, ובמקום חג הסכות תחוגו את יום לידתו וביום שמיני ללידתו תחוגו אשר נמול בו."

 

 

 

 

ויענו כולם ויאמרו: "כל אשר דברת נעשה, אך אם תישאר אצלנו."

ויאמר: "אנכי אשב ביניכם, אם תעשו לי כאשר ציוה עלי לבלתי לאכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ, ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי."

ויאמרו: "כדבריך כן נעשה."

ויבנו לו מגדל, ויהי לו המגדל לדירה ויתנו לו חוק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים, וישב בתוכו. ויעבוד את אלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל למען יהיה לו לזיכרון בכל דור ודור. וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו.

 

 

וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים וימת. ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין מכוער [צ.ל. מפואר?] ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר והוא שם של אבן שישב שם על האבן עד יום מותו.

 

הערתו של ילניק:

לפי עדות החכם שד"ל ז"ל בכרם המד ג' דף 202 ובספר קובץ מעשה ידי גאונים קדמונים דף 107 נמצא כתוב במחזור וויטרי כ"י בשם רבנו תם ששמעון כיפא יסד סדר של יום הכפורים חתן תהלה ובפירוש המחזור משנת ה' ס"א כי שמעון בן כיפא שקורין ק' פירו מרומי עשה השבח הזה (חתן תהלה) לאחר שתקן להם אמונת ישו ושם עצמו במגדול רומי כל ימיו בלחם צר ומים לחץ. וחכם גרעעץ כתב במכתב עתי (=עיתון) של הרב דוקטור פראנקל ע' דף 21 שר' הירץ טריוויש רשם בפירושו על תפלת נשמה: מצאתי כי שמעון בן כיפא יסדו, ושבפירוש סדור התפלה מנהג טריוויש כ"י נמצא גם כן: שמעתי מרבנו יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת עד מי ידמה לך.

 

 

נוסח ב', בית המדרש חלק ו' עמוד ט.

הנוסח המקורי

בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפא בשביל שהיה יושב על האבן שניבא עליו יחזקאל הנביא כי היא בנהר כבר, והיה הראש של משוררים, והיה יוצא קול לו מהאבן ושהיה לו חכמה רבה, ויקנאו בו להיות בישראל איש כזה. וידע ר"ש מהקנאה, מה עשה, עלה בזמן סכות על הר הזיתים ביום הו"ר והתחילו לדבר עם ר"ש, והוא היה נוצחם בכל החכמות, ולא היה להם יכולת להשיבו וחרדו ממנו. וכאשר ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו, לא נניח איש חכם כזה ביהודים ונקח אותו מהם, מפני שבזמן מועט יקלקל תורתנו. תיכף תפשוהו ואמרו לו, יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך ובידך יש יכולת להוסיף ולגרוע להסיר העשוי ולקיים. וה' נתן חן לפני ישו לקיים דתנו, וכל חכמינו הם היהודים, ובראותנו מעשיך אמרנו ראוי הוא לקיים דתנו ואנו בכל יום ויום מתרבים, והיהודים הולכים וחסרים, ואיש כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם, אלא תבא עמנו, שתורתנו מצות וחקים טובים ותנחילנו עוה"ב, ונשימך בראשנו ראש, ואין שיאמר מה תעשה. השיבם דבריכם טובים, אבל איני רוצה לעזוב דתי. אמרו לו, אם לא תבא לכתנו נהרוג אותך ואת כל היהודים עד שלא ישאר אחד מהם חי. אמר להם הכל בידי שמים וה' יעזרנו. התחילו להרוג את היהודים, ופחדו ורגזו, ובאו כלם בתחנונים לפני ר' שמעון ואומרים לו, עשה מה שהם אומרים והצילנו מידם, ועל נפשנו זה החטא, ותעשה בחכמתך הגדולה. והגוים היו גונבים וגוזלים היהודים ומוכרים אותם במטבע א' ושלשה יהודים בעד ג' מטבעות כי כן נמכר יש"ו. כשראה ר' שמעון זאת, אמר טוב שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא תאבד נפש אחת מישראל, מה עשה, אמר שיהיה עמהם, והנה הפא"פא והושק"בו של"א באו עמו, ואמר להם מה תרצו ממני, אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים איני רוצה לישב עמכם, אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה ס' פאולי בשם יש"ו שדבריו קיימים, זהו מה שתעשו לקבל מחדש ולקיים התנאים שאומר לכם שתניחו מלסקול ליהודים ולהניחם ליכנס בביתם נתעזבו [תועבות?] כשתרצו, וכן בבתי כנסיות שלנו תניחום, כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין בישו, כי אם לא תעשו כן יאמרו היהודים אתם רודפים אותם כדי שלא יראו פעולתם הבלים ושקרים. תיכף קבלו דברי ר' שמעון וגם הפא"פא של"א [ואמרו] כל מה שתצוה עלינו ותתקן עלינו נעשה, ונשאר אז קיים כי כל יהודי שירצה לכנס בתועבות שלהם שיוכל לכנס. עוד אמר להם, אני מצוה אתכם, ומקבל עלי לנדר כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום ששי, כי ביום ההוא נהרג יש"ו, ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמוח בשביל אהבת יש"ו, ואהיה מובדל מכל האנשים בבית לבדי, כדי שלא יטעו עיני ולקיים מה שכתוב מדבר שקר תרחק, ולהיות קבלת בחרם להיות נבדל מכל אדם לתקן להם חוקים ומשפטים ולגלות לכם סודות העולם, כדי שתדעו ותאמינו האמת. והנה אני מצוה לכם שתבנו מגדל גבוה לשבת אני כל ימי חיי, כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי, כי אין אני לוקח האמונה לרע, אלא אני יודע שזאת היא הדרך האמתית, וע"כ מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא בתורתכם באונס ובאסטו"מו אלא שיבא ברצונו הטוב, כי אם תעשו כן ותביאו היהודים לדתכם ותבינו להם שדתכם אינה טובה. ע"כ כל מי שרוצה לבא לדת יבא מרצונו. ואפילו שיאמר שיבא מרצונו עם כל זה לא נקבלהו עד שישב שלשים יום בבית אנשים טובים, והתינוק שאינו מתשע שנים לא תקבלוהו, כי התינוק אינו עושה דבריו בהשכל. ותיכף עשו הגוים מגדל גדול כדי שיהיה יושב בו, וזה היה הפא"פא הא' שהיה בעולם שהיונים קראוהו קלוי"אורי, וכל מה שהיה עושה היה במרמה גדולה, שלא לאכול מאכלם נבלות וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם. וישב שם במגדל לבדו ותקן הרבה דברים, והגוים קבלוהו עליהם בחרם, ובאותו הזמן עצמו שישב שם עשה פזמונים גדולים לישראל וכלם קיימים בשמו מזה הענין, וכתב דעו בית ישראל המאמינים בה' ובתורתו התמימה כי היא תורת אמת ונקראים נחלתו, אני שמעון כיפה הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות, כי אני יודע האמת והשקר, הנה תקבלו לי הפיוטים שעשיתי כדי שימחול לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשלומכם ולישועתכם. וקבלו הכתב בשמחת לבם ושלחוהו לריש גלותא, והראום הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכלם אמרו שהיו טובים ונעימים ושהיו ראוים לאמרם החזנים בתפלותיהם, ועוד עד היום נוהגים לאמרם כל שבת ושבת [הערתו של ילניק: רמז על תפלת "נשמת" שאומרים בכל שבת ושבת]. וזה שמעון כיפא הוא מה שקורין הגוים ס' פייטרא.

נוסח ערוך

בעת הזאת היה בישראל אחד שנקרא שמעון כיפא בשביל שהיה יושב על האבן שניבא עליו יחזקאל הנביא כי היא בנהר כבר, והיה הראש של משוררים, והיה יוצא קול לו מהאבן ושהיה לו חכמה רבה.

 

ויקנאו בו להיות בישראל איש כזה. וידע ר' שמעון מהקנאה.

מה עשה? עלה בזמן סוכות על הר הזיתים ביום הושענא רבא, והתחילו לדבר עם ר' שמעון, והוא היה נוצחם בכל החכמות, ולא היה להם יכולת להשיבו וחרדו ממנו.

וכאשר ראו שהיתה חכמתו גדולה נתיעצו ואמרו: "לא נניח איש חכם כזה ביהודים וניקח אותו מהם, מפני שבזמן מועט יקלקל תורתנו."

תיכף תפשוהו ואמרו לו: "יודעים אנו כי אין בישראל חכם אחר כמוך ובידך יש יכולת להוסיף ולגרוע להסיר העשוי ולקיים. וה' נתן חן לפני ישו לקיים דתנו, וכל חכמינו הם היהודים, ובראותנו מעשיך אמרנו: ראוי הוא לקיים דתנו. ואנו בכל יום ויום מתרבים, והיהודים הולכים וחסרים, ואיש כמוך אין דרך נכונה שתהיה עמהם, אלא תבוא עמנו, שתורתנו מצוות וחוקים טובים ותנחילנו עולם הבא, ונשימך בראשנו ראש, ואין שיאמר מה תעשה."

 

 

 

השיבם: "דבריכם טובים, אבל איני רוצה לעזוב דתי."

אמרו לו: "אם לא תבוא לכתנו, נהרוג אותך ואת כל היהודים עד שלא יישאר אחד מהם חי!"

אמר להם: "הכל בידי שמים וה' יעזרנו."

התחילו להרוג את היהודים, ופחדו ורגזו, ובאו כולם בתחנונים לפני ר' שמעון ואומרים לו: "עשה מה שהם אומרים והצילנו מידם, ועל נפשנו זה החטא, ותעשה בחכמתך הגדולה."

 

והגויים היו גונבים וגוזלים היהודים ומוכרים אותם במטבע אחד ושלשה יהודים בעד ג' מטבעות כי כן נמכר יש"ו.

כשראה ר' שמעון זאת, אמר: "טוב שיאבד שמעון ומאה כמוהו ולא תאבד נפש אחת מישראל."

מה עשה? אמר שיהיה עמהם.

והנה הפא"פא והושק"בו של"א באו עמו, ואמר להם: "מה תרצו ממני? אם אתם תרצו ותשמידו ליהודים, איני רוצה לישב עמכם, אבל אם אתם תרצו לעשות מה שצוה ס' פאולי בשם יש"ו שדבריו קיימים, זהו מה שתעשו לקבל מחדש ולקיים התנאים שאומר לכם, שתניחו מלסקול ליהודים ולהניחם ליכנס בביתם ותעזבו[?] כשתרצו, וכן בבתי כנסיות שלנו תניחום, כדי שיוכלו גם הם לבוא להאמין בישו. כי אם לא תעשו כן, יאמרו היהודים: אתם רודפים אותם כדי שלא יראו פעולתם הבלים ושקרים."

 

 

 

תיכף קבלו דברי ר' שמעון וגם הפא"פא של"א, ואמרו: "כל מה שתצווה עלינו ותתקן עלינו נעשה."

ונשאר אז קיים כי כל יהודי שירצה ליכנס בתועבות שלהם שיוכל ליכנס.

עוד אמר להם: "אני מצווה אתכם, ומקבל עלי לנדר כי בכל חיי לא אוכל בשר ביום ששי, כי ביום ההוא נהרג יש"ו, ולא אשתה יין כל ימי כדי שלא לשמוח בשביל אהבת יש"ו, ואהיה מובדל מכל האנשים בבית לבדי, כדי שלא יטעו עיני ולקיים מה שכתוב 'מדבר שקר תרחק' [שמות, כג, ז], ולהיות קבלת בחרם להיות נבדל מכל אדם לתקן להם חוקים ומשפטים ולגלות לכם סודות העולם, כדי שתדעו ותאמינו האמת. והנה אני מצווה לכם שתבנו מגדל גבוה לשבת אני כל ימי חיי, כדי שלא תנזקוני ותבלבלוני מעבודתי וחכמתי, כי אין אני לוקח האמונה לרע, אלא אני יודע שזאת היא הדרך האמתית, ועל כן מכאן ולהבא לא תאנסו שום אדם לבא בתורתכם באונס ובאסטו"מו, אלא שיבוא ברצונו הטוב, כי אם תעשו כן ותביאו היהודים לדתכם ותבינו להם שדתכם אינה טובה. על כן כל מי שרוצה לבא לדת יבוא מרצונו. ואפילו שיאמר שיבוא מרצונו, עם כל זה לא נקבלהו עד שישב שלשים יום בבית אנשים טובים. והתינוק שאינו מתשע שנים לא תקבלוהו, כי התינוק אינו עושה דבריו בהשכל."

 

 

 

 

 

 

ותיכף עשו הגויים מגדל גדול כדי שיהיה יושב בו, וזה היה הפא"פא הראשון שהיה בעולם שהיוונים קראוהו קלוי"אורי. וכל מה שהיה עושה היה במרמה גדולה, שלא לאכול מאכלם נבלות וטרפות ושלא להשתחוות לצלמיהם. וישב שם במגדל לבדו ותיקן הרבה דברים, והגויים קבלוהו עליהם בחרם, ובאותו הזמן עצמו שישב שם עשה פזמונים גדולים לישראל וכולם קיימים בשמו מזה העניין, וכתב: "דעו בית ישראל המאמינים בה' ובתורתו התמימה כי היא תורת אמת ונקראים נחלתו, אני שמעון כיפה הסובל באהבתו כל הצרות רעות ורבות, כי אני יודע האמת והשקר, הנה תקבלו לי הפיוטים שעשיתי כדי שימחול לי ולכם, כי כל מה שעשיתי עשיתי בשלומכם ולישועתכם."

 

 

 

 

וקיבלו הכתב בשמחת לבם ושלחוהו לריש גלותא, והראום הפיוטים לראשי ישיבות ולסנהדרין, וכולם אמרו שהיו טובים ונעימים ושהיו ראויים לאומרם החזנים בתפילותיהם, ועוד עד היום נוהגים לאומרם כל שבת ושבת.

 

 

 

וזה שמעון כיפא הוא מה שקורין הגויים ס' פייטרא.

 

 

הפרקים הנוספים שהעתיק ילניק מכתב היד שהיה בידו

 

הנוסח המקורי

אמר אהרן יעללינעק: הנוסחא השנית של אגדתא דשמעון כיפה לקוחה מס' תולדות יש"ו כ"י אשר קניתי, משונה מאוד מאותו שנדפס ע"י שני חכמים נוצרים ודומה למעשה יש"ו הנמצא בתוך כ"י די רוס"י קובץ 96 ונחלק לכ"א פרקים, וליוקר הענין כמו שהראיתי בהקדמה אעתיק כאן עוד מפרק ט"ז עד פרק י"ט ארבעה פרקים הקודמים לאגדתא דשמעון כיפה.

 

פרק ט"ז

ובחרו [חכמי ישראל] ביניהם חכם אחד שנקרא אליהו ואמרו לו כולנו גזרנו יחד עליך שתהא מושיענו כי אתה יודע את כל הצרות והרעות שעברו עלינו מזמן יש"ו ועד עתה ואין לנו מנוחה מתלמידיו ע"כ כל ישראל גוזרים עליך שתבקש אומן לתשועתנו וצריך שתרמה אותם והוציאם מתורת ישראל. וכן גם אתה תהיה עמם בפה ולא בלב ואנו מקבלים עלינו בחרם לקבל עלינו כל עוונותיך לפני ה' כל ענין זה, ואתה צריך שתלך לבית המקדש ותלמוד השם המפורש כמו שעשה יש"ו כדי שתוכל לעשות כל הנסים שתרצה כדי שיאמינו בך. וכן נתרצה לעשות ועשה.

 

פרק י"ז

ותכף הלך לאנטיוכיא ששמה היו הפריצים ושלח שיאספו. ואסף כל הפריצים שהיו בשאר המקומות ואמר להם אחי בני יש"ו תדעו שאני תלמידו של יש"ו והוא אדוני ושלחני אליכם להורותכם הדרך אשר תלכו בה והמעשה אשר תעשו. ותכף שמחו ויתאספו ויאמרו תנה לנו אות או מופת שאתה תלמידו. אמר להם הביאו לי אדם מת ואחינו ועוד עור וארפאנו ועוד אדם פסח וארפאנו וילך על רגליו ובכל מה שתרצו לנסותי תנסוני ותמצאו דברי אמיתיים. וכן עשה בפניהם בכח שם המפורש. אז אמרו כולם זהו אלוהינו שיושיענו ונקוה לו ויקדו וישתחוו לו. אח"כ שאלו אותו אנה הוא יש"ו אמר להם הוא בשמים עם אביו. עוד אשר שמעו מה אמר יש"ו שצוני לומר לכם ואחד מכם לא ימרוד בדברו ויקימהו שיהיה עמו למגן. וזה הוא מה שמצוה אתכם יש"ו. קודם מזכיר אתכם מה שעשו לו היהודים כי בשביל זה שלחו אביו שבשמים להושיעכם וסבל הכל בעדכם וע"כ מצוה לכם שתסבלו גם אתם כל מה שמצוה אתכם יש"ו כי הוא אויב היהודים ונבדל מהם ואומר לכם שתעשו גם כן אתם ושתרחיקו מהם מכל הדברים כי הוא תועבה לכם באמרו הפסוק של חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי והתחיל לצוותכם שלא תשמרו את השבת שלהם ולא מועדיהם. תכף נשאו הפריצים ידיהם והודו ליש"ו. עוד מצוה אתכם יש"ו שתעשו תורה אחת כמוהו ושתשימוהו על שני עצים שתי וערב והוא באמצע וג"כ תעשו צורה מהמכות שנתנו לו ואיך יצא הדם ממנו והיתדות שתקעו בו בזרועותיו וברגליו כדי שיהיה לזכרון כל מה שנעשה ליש"ו שסבל המכות וקבל היסורין הכל לאהבתכם ולא יצא לנקום, לכן תסבלו גם אתם לאהבתו ולא תעשו רע ונזק להיהודים לא בגופם ולא בממונם, ומי שיעבור על זה יהיה מנודה בעוה"ז ולא יהיה לו חלק לעולם הבא בגן עדן והוא רוצה לנקום נקמתו כדי שלא תלכו לגיהנם. עוד מצוה עליכם שכל מי שישפוך דם של ישראל ישפך דמו, וגם צוה שתעשו תפלותיכם בהבדל ושתתחתנו זה עם זה ולא תתחתנו בהם. ומי שישכב עם יהודית אחת נפשו תלך לגיהנם. גם מצוה לכם מפני שהיהודים עושים את יום השבת שאתם תעשו פעולתכם ביום ההוא ותשמרו לעשות מלאכה ביום א' מהשבוע ולא תנוחו ביום השבת כי יש"ו מואס בם ותשמרו יום א' כי ביום ההוא יש"ו עלה מקברו ועלה לשמים. גם מצוה אתכם כי כל בהמה חיה ועוף לכולם תשפכו הדם ותאכלום ככתוב כעשב השדה נתתי לכם את כל לאכלה.גם מזהיר אתכם באופן אהבה וצווי שאם יהודי אחד יאמר לך עמי מיל א' להקל מעלי הדרך שתלכו עמו ב' מילין ושתשלחהו לשלום כי כן יש"ו רוצה. עוד מצוה שתקראו להיהודים עברים מפני שהם מעבר הנהר ואתם תקראו גוים כפסוק גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא וכו' ותשימו בלב כי אם היהודים יכופו אתכם לא תשלמו רעה תחת רעה. עוד מצוה אתכם כי אם יהודי יכה אתכם באגרוף בצד ימין שתתנו לו הצד שמאל כדי שיעשה רצונו ותאמרו שתקבלו לאהבת יש"ו ולא תתנו ליהודים לא מעט ולא הרבה שום צער. עוד מצוה כי אם יהודי יעלב אתכם שלא תענוהו רק תאמרו גאותך מגביהך ותניחוהו שילך כי על כן קבל המיתה יש"ו בעדכם ויהיה לכם מדת ענוה. עוד מזהיר אתכם ואומר לכם כי אם יהיה לכם רצון להיות לכם חלק עם יש"ו בעוה"ב כל הרעות שירצו לעשות לכם היהודים שתקבלו הכל עליכם באזהרה וברצון טוב שיגמול לכם שכר טוב בעולם הבא. עוד מזהיר אתכם שתבחרו מכם שיהיו עמכם זקנים להישירכם הדרך שתלכו בה. ענו כולם ואמרו כאשר שמענו כן נעשה. אחר שגמר לדבר עמם אמר להם יש"ו צוני שאבדל מכם ומכל אדם ואשב בדד ולא אוכל בשר ולא אשתה יין כי אם לחם ומים ופירות כדי שאמצא טהור כאשר ירצה לדבר עמי. תכף שקטו כל הפריצים ולא עשו יותר רע ליהודים.

 

פרק י"ח

והלך אליהו זה לטבריה וכל הפריצים שהיו מאמינים ליש"ו וצוה להודיע כרוז כי השלוש מאות ועשרה תלמידים יבאו ויתחברו עמו ובאו כולם ואמרו מי אתה ואמר להם אני שליח יש"ו ושלחני אליכם לאמר לכם מה שמצוה. אמרו תנה לנו מופת ואמר להם מה אות תרצו שאעשה לכם. אמרו כשתעשה אות נאמין בך. אמר להם הביאו מצורע א' פסח א' עור א' ואני ארפאהו. תכף עשו כן והוא עשה כל חפצם ונפלו על פניהם ואמרו ודאי אנו מאמינים שאתה שלוחו של יש"ו כי גם הוא היה עושה כמוך ועליך נוכל לומר שלוחו של אדם כמותו. אז אמר אליהו לתלמידים יש"ו הוא עומד עם אביו שבשמים ורצונו להנקם מאויביו היהודים כי כן גזר דוד במזמור נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך. באותה שעה ברכו אותו התלמידים והוא אמר להם המצות הנאמרות למעלה וחזר לאמרן בפניהם וקבלו עליהם ואמר העיקר שיש"ו רוצה מכם שתבדלו מן היהודים בתורה בלשון בחבורה בשבתות ובמועדים ותעשו בתים לתפלותיכם וענו כולם ואמרו כאשר אמרת כן נעשה. ומשם והלאה נבדלו מהיהודים ועשו כל מה שגזר עליהם ושאלו שמו ואמר ס' פאוולו, והתלמידים נבדלו זה מזה ונבדלו הרשעים מהיות יהודים ושקט העולם ועשו בית לס' פאוולו כדי שישב בו אשר לא יתגאל במאכל ומשתה.

פרק יט

והיה אחר זה קם פעם שנית מלכות פרס והיה בזמן הזה גוי אחד שנקרא ניסטור (ר"ל נוסי או פראטי) והתחיל לפלפל עם החכמים בהרבה דברים. ובא לארץ ישראל ומצא לטועים שהיו שקטים בהרבה דברים והיו עושים התקנות של ס' פאוולו. אמר להם ס' פאוולו מטעה אתכם שאומר לכם שלא תמולו כי מן הדין צריך שתמול כי יש"ו היה מהול. עוד אתם כופרים שתאמרו כי יש"ו היה אלוה והוא היה ילוד אשה ובן אדם אבל שרה עליו רוח הקדש כמו הנביאים. וזה ניסטור היה הראשון שעשה מריבה עם הנוצרים כי השיא כל הנשים ואמר להן ס' פאוולו צוה לבעליהן שיקחו כל הנשים שירצו ואתן תשארנה כשפחות. אבל אני רוצה שלא יוכלו ליקח כי אם אשה אחת שתהיינה מכובדות מבעליהן וכן נאהב ניסטור מהנשים. תכף צוה ששום אדם [לא] יקח יותר מאשה אחת בעונש חרם ונדוי ואבוד העוה"ב. ונפל חלוקים בין ניסטור וס' פאוולו. ע"כ הגוים אינם עושים תפלות בבית תפלות של ניסטור וכן אנשי ניסטור בבית תפלות של ס' פאוולו. וניסטור הלך לבבל במקום שנקרא חציצ"ה וכולם מפלפלים לפניו ונשארו הנשים עם ניסטור. והיה איש גבור ואמרו לו הנשים מה תרצה ממנו. אמר איני רוצה מכם כי אם שתקרבנה קרבן מלחם ויין ושתביאינה לפני בחציצ"ה. ואחר שהביאה כל אשה קרבנה כשעלה להעלות הקרבן הכוהו הנשים מכות גדולות עד שמת תחת ידן. 

נוסח ערוך

אמר אהרן יעללינעק: הנוסחא השנית של אגדתא דשמעון כיפה לקוחה מספר תולדות יש"ו, כתב-יד אשר קניתי, משונה מאוד מאותו שנדפס על-ידי שני חכמים נוצרים ודומה למעשה יש"ו הנמצא בתוך כתב-יד די רוס"י קובץ 96 ונחלק לכ"א פרקים, וליוקר העניין כמו שהראיתי בהקדמה אעתיק כאן עוד מפרק ט"ז עד פרק י"ט ארבעה פרקים הקודמים לאגדתא דשמעון כיפה.

 

 

 

 

פרק ט"ז

ובחרו [חכמי ישראל] ביניהם חכם אחד שנקרא אליהו ואמרו לו: "כולנו גזרנו יחד עליך שתהא מושיענו, כי אתה יודע את כל הצרות והרעות שעברו עלינו מזמן יש"ו ועד עתה ואין לנו מנוחה מתלמידיו, על-כן כל ישראל גוזרים עליך שתבקש אומן לתשועתנו וצריך שתרמה אותם והוציאם מתורת ישראל. וכן גם אתה תהיה עמם בפה ולא בלב, ואנו מקבלים עלינו בחרם לקבל עלינו כל עוונותיך לפני ה' כל עניין זה. ואתה צריך שתלך לבית המקדש ותלמוד השם המפורש כמו שעשה יש"ו כדי שתוכל לעשות כל הנסים שתרצה כדי שיאמינו בך."

 

 

 

 

וכן נתרצה לעשות ועשה.

 

פרק י"ז

ותכף הלך לאנטיוכיא ששמה היו הפריצים ושלח שיאספו. ואסף כל הפריצים שהיו בשאר המקומות ואמר להם: "אחי בני יש"ו, תדעו שאני תלמידו של יש"ו, והוא אדוני, ושלחני אליכם להורותכם הדרך אשר תלכו בה והמעשה אשר תעשו."

 

ותכף שמחו ויתאספו ויאמרו: "תנה לנו אות או מופת שאתה תלמידו."

אמר להם: "הביאו לי אדם מת ואחיינו, ועוד עיוור וארפאנו, ועוד אדם פיסח וארפאנו וילך על רגליו. ובכל מה שתרצו לנסותי תנסוני ותמצאו דברי אמיתיים."

וכן עשה בפניהם בכוח שם המפורש.

אז אמרו כולם: "זהו אלוהינו שיושיענו ונקווה לו."

ויקדו וישתחוו לו. אחר-כך שאלו אותו אנה הוא יש"ו. אמר להם: "הוא בשמים עם אביו. עוד אשר שִמעו מה אמר יש"ו, שציווני לומר לכם: ואחד מכם לא ימרוד בדברו ויקימהו שיהיה עמו למגן. וזה הוא מה שמצווה אתכם יש"ו. קודם מזכיר אתכם מה שעשו לו היהודים כי בשביל זה שלחו אביו שבשמים להושיעכם וסבל הכל בעדכם ועל-כן מצוה לכם שתסבלו גם אתם כל מה שמצווה אתכם יש"ו כי הוא אויב היהודים ונבדל מהם ואומר לכם שתעשו גם כן אתם ושתרחיקו מהם מכל הדברים כי הוא תועבה לכם באמרו הפסוק של 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי' [ישעיהו פרק א פסוק יד] והתחיל לצוותכם שלא תשמרו את השבת שלהם ולא מועדיהם."

 

 

 

 

תכף נשאו הפריצים ידיהם והודו ליש"ו.

"עוד מצוה אתכם יש"ו שתעשו תורה אחת כמוהו ושתשימוהו על שני עצים שתי וערב והוא באמצע וגם-כן תעשו צורה מהמכות שנתנו לו ואיך יצא הדם ממנו והיתדות שתקעו בו בזרועותיו וברגליו כדי שיהיה לזיכרון כל מה שנעשה ליש"ו שסבל המכות וקבל היסורין הכל לאהבתכם ולא יצא לנקום. לכן תסבלו גם אתם לאהבתו ולא תעשו רע ונזק להיהודים לא בגופם ולא בממונם, ומי שיעבור על זה יהיה מנודה בעולם הזה ולא יהיה לו חלק לעולם הבא בגן עדן. והוא רוצה לנקום נקמתו כדי שלא תלכו לגיהינום. עוד מצווה עליכם שכל מי שישפוך דם של ישראל ישפך דמו, וגם ציווה שתעשו תפילותיכם בהבדל ושתתחתנו זה עם זה ולא תתחתנו בהם. ומי שישכב עם יהודית אחת נפשו תלך לגיהינום. גם מצווה לכם מפני שהיהודים עושים את יום השבת, שאתם תעשו פעולתכם ביום ההוא, ותשַמְרו לעשות מלאכה ביום א' מהשבוע ולא תנוחו ביום השבת כי יש"ו מואס בם, ותשמרו יום א' כי ביום ההוא יש"ו עלה מקברו ועלה לשמים. גם מצווה אתכם כי כל בהמה חיה ועוף לכולם תשפכו הדם ותאכלום ככתוב: כעשב השדה נתתי לכם את כל לאכלה. [על פי בראשית פרק ט, פסוק ג: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" וראה פירוש רש"י לבראשית פרק א, פסוק כט: "השוה להם הכתוב בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר"]. גם מזהיר אתכם באופן אהבה וצווי שאם יהודי אחד יאמר: לך עמי מיל אחד להקל מעלי הדרך שתלכו עמו ב' מילין ושתשלחהו לשלום כי כן יש"ו רוצה. עוד מצווה שתקראו להיהודים עברים מפני שהם מעבר הנהר ואתם תקראו גויים כפסוק: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק" [ישעיהו פרק נ פסוק ו] וכולי. ותשימו בלב כי אם היהודים יכופו אתכם, לא תשלמו רעה תחת רעה. עוד מצווה אתכם כי אם יהודי יכה אתכם באגרוף בצד ימין, שתתנו לו הצד שמאל כדי שיעשה רצונו, ותאמרו שתקבלו לאהבת יש"ו, ולא תתנו ליהודים לא מעט ולא הרבה שום צער. עוד מצווה כי אם יהודי יעלב אתכם שלא תענוהו רק תאמרו: גאוותך מגביהך, ותניחוהו שילך כי על כן קבל המיתה יש"ו בעדכם ויהיה לכם מדת ענוה. עוד מזהיר אתכם ואומר לכם כי אם יהיה לכם רצון להיות לכם חלק עם יש"ו בעולם הבא, כל הרעות שירצו לעשות לכם היהודים שתקבלו הכל עליכם באזהרה [באהבה?] וברצון טוב, שיגמול לכם שכר טוב בעולם הבא. עוד מזהיר אתכם שתבחרו מכם שיהיו עמכם זקנים להישירכם הדרך שתלכו בה."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ענו כולם ואמרו: "כאשר שמענו כן נעשה."

אחר שגמר לדבר עמם אמר להם: "יש"ו ציווני שאבדל מכם ומכל אדם ואשב בדד ולא אוכל בשר ולא אשתה יין כי אם לחם ומים ופירות כדי שאמצא טהור כאשר ירצה לדבר עמי."

 

תכף שקטו כל הפריצים ולא עשו יותר רע ליהודים.

 

 

פרק י"ח

והלך אליהו זה לטבריה וכל הפריצים שהיו מאמינים ליש"ו וציווה להודיע כרוז כי השלוש מאות ועשרה תלמידים יבאו ויתחברו עמו. ובאו כולם ואמרו: "מי אתה?"

ואמר להם: "אני שליח יש"ו ושלחני אליכם לאמר לכם מה שמצווה."

אמרו: "תנה לנו מופת."

ואמר להם: "מה אות תרצו שאעשה לכם?"

אמרו: "כשתעשה אות נאמין בך."

אמר להם: "הביאו מצורע אחד, פיסח אחד, עיוור אחד, ואני ארפאהו."

תכף עשו כן והוא עשה כל חפצם ונפלו על פניהם ואמרו: "ודאי אנו מאמינים שאתה שלוחו של יש"ו, כי גם הוא היה עושה כמוך ועליך נוכל לומר: 'שלוחו של אדם כמותו'."

אז אמר אליהו לתלמידים: "יש"ו הוא עומד עם אביו שבשמים ורצונו להנקם מאויביו היהודים כי כן גזר דוד במזמור: "נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" [תהלים פרק קי, פסוק א].

באותה שעה ברכו אותו התלמידים, והוא אמר להם המצוות הנאמרות למעלה וחזר לאמרן בפניהם וקיבלו עליהם, ואמר: "העיקר שיש"ו רוצה מכם שתבדלו מן היהודים בתורה, בלשון, בחבורה, בשבתות ובמועדים, ותעשו בתים לתפילותיכם."

 

וענו כולם ואמרו: "כאשר אמרת כן נעשה."

ומשם והלאה נבדלו מהיהודים ועשו כל מה שגזר עליהם ושאלו שמו ואמר: "ס' פאוולו."

 

והתלמידים נבדלו זה מזה, ונבדלו הרשעים מהיות יהודים ושקט העולם ועשו בית לס' פאוולו כדי שישב בו אשר לא יתגאל במאכל ומשתה.

 

פרק יט

והיה אחר זה קם פעם שנית מלכות פרס והיה בזמן הזה גוי אחד שנקרא ניסטור (רוצה לומר: נוסי או פראטי) והתחיל לפלפל עם החכמים בהרבה דברים. ובא לארץ ישראל ומצא לטועים שהיו שקטים בהרבה דברים והיו עושים התקנות של ס' פאוולו.

 

אמר להם: "ס' פאוולו מטעה אתכם שאומר לכם שלא תמולו, כי מן הדין צריך שתמול כי יש"ו היה מהול. עוד אתם כופרים שתאמרו כי יש"ו היה אלוה והוא היה ילוד אשה ובן אדם אבל שרה עליו רוח הקדש כמו הנביאים."

 

וזה ניסטור היה הראשון שעשה מריבה עם הנוצרים כי השיא כל הנשים ואמר להן: "ס' פאוולו ציווה לבעליהן שיקחו כל הנשים שירצו, ואתן תשארנה כשפחות. אבל אני רוצה שלא יוכלו ליקח כי אם אשה אחת שתהיינה מכובדות מבעליהן."

 

וכן נאהב ניסטור מהנשים. תכף ציווה ששום אדם [לא] יקח יותר מאשה אחת בעונש חרם ונידוי ואבוד העולם הבא. ונפל חילוקים בין ניסטור וס' פאוולו. על-כן הגויים אינם עושים תפילות בבית תפילות של ניסטור וכן אנשי ניסטור בבית תפילות של ס' פאוולו.

 

וניסטור הלך לבבל במקום שנקרא חציצ"ה וכולם מפלפלים לפניו ונשארו הנשים עם ניסטור. והיה איש גיבור ואמרו לו הנשים: "מה תרצה ממנו?"

אמר: "איני רוצה מכם, כי אם שתקרבנה קרבן מלחם ויין ושתביאינה לפני בחציצ"ה."

ואחר שהביאה כל אשה קורבנה, כשעלה להעלות הקרבן הכוהו הנשים מכות גדולות עד שמת תחת ידן. 

 

 

נוסח ג', בית המדרש חלק ו' עמוד קנה.

הנוסח המקורי

לא רחוק מזמן ההוא היה בין חכמי ישראל חכם גדול מאד ושמו שמעון ובלשונם כיפא ע"ש סופו, והאיש ההוא היה גדול ליהודים ומשמש בב"ק עד אשר לגודל חכמתו קנאין פוגעין בו כי קנאו בו כל החכמים, ומחמת הקנאה לא נהגו בו כבוד כראוי עד שהיה מוכרח להתרחק מירושלים וישב לו מנגד. וכשמוע הנוצרים מחכמת ר' שמעון הנקרא כיפא מגודל הלחץ אשר לחצו אותו החכמים, ויתקבצו עם רב מהנוצרים ויבואו פתאום ירושלימה בחרבות שלופות בידם ונכנסו פתאום אל הבית אשר היה שם ר' שמעון כיפא כי בא לירושלים לחוג שם את חג הסוכות. ויאמרו אליו האתה זה החכם ר' שמעון כיפא עד מתי תהיה מושנא מן החכמים אשר תכלית שנאה שונאים אותך ואתה ביניהם לקוץ מכאיב, נתור לך מנוחה כי תפנה לבבך אל אמונתנו העולה ומוצלחת יום אחר יום, ואתה תהיה לנו לשר ומושל כאַות נפשך, ואם לא תשמע אלינו מטוב רצונך הנה החרבות שלופות לבלתי נשאיר לכם שריד ופליט, וישליכו חרבותם עליו ויאמרו אליו השיבנו דבר כי לא נפרד ממך, כי אם מכת החרב והרג יפריד בינינו.

ויתבונן ר' שמעון בחכמתו וצדקתו ויאמר חלילה לי בן ע' שנה אנכי היום ואיך אחלל שיבתי באמונה חדשה. ואמר אליהם רצונכם לעשות עמי עשו בי ואלה הצאן מה עשו, שארית ישראל מה חטאו כי דלקתם אחריהם חנם על לא חמס בכפם.

ויאמר ר' שמעון בחכמתו וצדקתו תנו לי זמן עד אשר אחקור ואדרוש אחר אמונתכם למען כי אאמין בה לא יהיה אמונה הכרחית ויאמרו הננו נותנים לך זמן כיום תמים. ואז נכנסו ונתקבצו כל בית ישראל אשר בירושלים אצל ר' שמעון ויפלו לפניו ארצה בבכי ובתחנונים ויאמרו עלינו תחול האשמה אם תלך עמהם למען החיות עם רב כל אומה ישראלית. הן בחרב יצאו לקראתנו ומאתנו אזלת יד ועונינו גרמו כי גברו ידם ומי יעמוד נגד עם הקשה והכבד הזה אשר כלי חרב בידיהם. ואתה ראה בחכמתך שלא תגעל נפשך בגעוליהם ובתעבותיהם והצל את שארית הפלטה. וביום השני שלח ר' שמעון לקרא לזקני הנוצרים אליו ויאמר אליהם הנני למצותכם לילך עמכם ולעשות רצונכם חפצתי, אך גם אתם לא תחליפו את דבריכם כאשר אמרתם לעשות אותי לרב ומושל עליכם, ויענו ויאמרו כן נעשה כאשר דברנו, והאיש אשר ימרה את פיך יומת רק אין דבר לך עמנו והיטבנו לך.

וילך ר' שמעון כיפא עם הנוצרים והראה לפניהם כאילו הודבק באמונתם מאד מאד, ובכל יום ויום הוא מחזיק באמונתם הכוזבת וידים הרפות באמונו יחזיק וברכים כושלות יְאַמֵץ ויזרזם ויזהירם על התורה ועל העבודה החדשה אשר נתן להם יוחנן ואבא שאול והזהירם שיתרחקו מעדת ישראל מרחק רב ושלא יבאו לבתי כנסיות ומדרשות, ושלא ימנעו את ישראל מעבודתם כי בזה אתם מורידים אותם לבאר שחת כי מאוס בעיני יש"ו תורת משה ועבודתו זר מעשהו. והנוצרים שמעו לכל פקודתו כי האמינו בו מאד והיה נראה בעיניהם למאמין הגדול באמונתם יותר מכל המאמינים באמונה הכוזבת.

ברבות הימים אשר נתאמץ ר' שמעון ביניהם וחשוב בעיניהם למאמין הגדול ודבוק גדול באמונתם צוה ר' שמעון לבנות לו בית ומגדל על הסלע ולחצוב בתוך הסלע חדרים, כי אמר כן צוה יש"ו שיהי' לי מקום המיוחד אשר שם יתועד עמי לצות על ידי לעמי כחפצו, גם צוה אלי שלא אשא אשה כל הימים פן פתאום יבא לדבר אלי ואני לא מטוהר משכבת זרע, לכן לא יבא שום אדם למגדל הזה. וכל מחשבות ר"ש היו להתבודד מהם לבל יתגעל במאכלם ובמשתיהם ולבל ישתחוה לצלמיהם כי לבבו נאמן בה' ובתורת משה עבדו. וישמעו אליו הנוצרים כי האמינו בו מאד ויבנו לו את המגדל ויחצבו לו בנקיקי הסלע בית מושב לו, וישב שם ר' שמעון במגדל הזה כל הימים היה מתבודד עם קונו בתורת משה כל היום וכל הלילה. ופעם אחת בשנה יצא לפני שער המגדל ויתקבצו אליו הנוצרים וישתחוו לו ארצה וישמיעם חקות ותורות חדשות, ויאמר תמיד כה צוני יש"ו לצות עליכם וללמד אתכם תורה ומצות וחקים אשר לא טובים, ולא היה מצוה אחת אשר לא היה לטובת ישראל, והם האמינו בו מאד ויקבלו עליהם עול חקיו ומצותיו לשמרם לדור דורות, ומנעם מכל מצות תורת משה ע"ה חקים ומשפטים. אך הסיבו את שם ר' שמעון כיפא פוטר, ע"ש שפטרם לגמרי מכל תורת משה כי רבים המה. וישב שם במגדל הסלע כל הימים. ועל שם הסלע אשר שם בו קינו קראו היהודים את שמו ר' שמעון כיפא.

ור' שמעון בהיותו סגור ומסוגר במגדל הסלע היה עובד ה' בכל נפשו וחבר כמה פיוטים ויוצרת וקרובץ ואופנים וזולתות על כל השנה כמו שעשה הקליר. גם לקצת פיוטי ר"ה הוא חברם במגדל הסלע וישלחם ע"י איש עתי נאמן ביתו, ובטח בו למסרם ביד חכמי ישראל לבבל שיתפללו החזנים אותן הפיוטים, והחכמים מסרו אותן הפיוטים לר' נתן הבבלי שהיה ראש אב לכל הגולה ומשם נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד, וישימוה לחוק לישראל להתפלל בכל הגולה ע"פ אלה הפיוטים והם יגינו ויליצו בעד המחבר ע"ה.

נוסח ערוך

לא רחוק מזמן ההוא היה בין חכמי ישראל חכם גדול מאד ושמו שמעון ובלשונם כיפא על שם סופו. והאיש ההוא היה גדול ליהודים ומשמש בבת קול עד אשר לגודל חכמתו קנאין פוגעין בו, כי קנאו בו כל החכמים, ומחמת הקנאה לא נהגו בו כבוד כראוי עד שהיה מוכרח להתרחק מירושלים וישב לו מנגד.

 

וכשמוע הנוצרים מחכמת ר' שמעון הנקרא כיפא מגודל הלחץ אשר לחצו אותו החכמים, ויתקבצו עם רב מהנוצרים ויבואו פתאום ירושלימה בחרבות שלופות בידם ונכנסו פתאום אל הבית אשר היה שם ר' שמעון כיפא כי בא לירושלים לחוג שם את חג הסוכות. ויאמרו אליו: "האתה זה החכם ר' שמעון כיפא, עד מתי תהיה מושנא מן החכמים אשר תכלית שנאה שונאים אותך ואתה ביניהם לקוץ מכאיב? נתור לך מנוחה כי תפנה לבבך אל אמונתנו העולה ומוצלחת יום אחר יום, ואתה תהיה לנו לשר ומושל כאַות נפשך. ואם לא תשמע אלינו מטוב רצונך – הנה החרבות שלופות לבלתי נשאיר לכם שריד ופליט!"

 

 

 

 

וישליכו חרבותם עליו ויאמרו אליו: "השיבנו דבר כי לא נפרד ממך, כי אם מכת החרב והרג יפריד בינינו."

 

ויתבונן ר' שמעון בחכמתו וצדקתו ויאמר: "חלילה לי, בן ע' שנה אנכי היום ואיך אחלל שיבתי באמונה חדשה?" ואמר אליהם: "רצונכם לעשות עמי, עשו בי, ואלה הצאן מה עשו, שארית ישראל מה חטאו כי דלקתם אחריהם חנם על לא חמס בכפם?"

 

ויאמר ר' שמעון בחכמתו וצדקתו: "תנו לי זמן עד אשר אחקור ואדרוש אחר אמונתכם למען כי אאמין בה לא יהיה אמונה הכרחית."

ויאמרו: "הננו נותנים לך זמן כיום תמים."

ואז נכנסו ונתקבצו כל בית ישראל אשר בירושלים אצל ר' שמעון ויפלו לפניו ארצה בבכי ובתחנונים ויאמרו: "עלינו תחול האשמה אם תלך עמהם למען החיות עם רב כל אומה ישראלית. הן בחרב יצאו לקראתנו ומאתנו אזלת יד ועוונינו גרמו כי גברו ידם ומי יעמוד נגד עם הקשה והכבד הזה אשר כלי חרב בידיהם. ואתה ראה בחכמתך שלא תגעל נפשך בגעוליהם ובתועבותיהם והצל את שארית הפלטה."

 

 

 

וביום השני שלח ר' שמעון לקרוא לזקני הנוצרים אליו ויאמר אליהם: "הנני למצוותכם לילך עמכם ולעשות רצונכם חפצתי, אך גם אתם לא תחליפו את דבריכם כאשר אמרתם לעשות אותי לרב ומושל עליכם."

 

ויענו ויאמרו: "כן נעשה כאשר דיברנו, והאיש אשר ימרה את פיך יומת. רק אין דבר לך עמנו והיטבנו לך."

 

וילך ר' שמעון כיפא עם הנוצרים והראה לפניהם כאילו הודבק באמונתם מאד מאד, ובכל יום ויום הוא מחזיק באמונתם הכוזבת וידיים הרפות באמונו יחזיק וברכים כושלות יְאַמֵץ ויזרזם ויזהירם על התורה ועל העבודה החדשה אשר נתן להם יוחנן ואבא שאול והזהירם שיתרחקו מעדת ישראל מרחק רב ושלא יבואו לבתי כנסיות ומדרשות, ושלא ימנעו את ישראל מעבודתם כי בזה אתם מורידים אותם לבאר שחת כי מאוס בעיני יש"ו תורת משה ועבודתו זר מעשהו.

 

 

והנוצרים שמעו לכל פקודתו כי האמינו בו מאד והיה נראה בעיניהם למאמין הגדול באמונתם יותר מכל המאמינים באמונה הכוזבת.

 

 

ברבות הימים אשר נתאמץ ר' שמעון ביניהם וחשוב בעיניהם למאמין הגדול ודבוק גדול באמונתם ציווה ר' שמעון לבנות לו בית ומגדל על הסלע ולחצוב בתוך הסלע חדרים, כי אמר: "כן ציווה יש"ו שיהיה לי מקום המיוחד אשר שם יתוועד עמי לצוות על ידי לעמי כחפצו, גם ציווה אלי שלא אשא אשה כל הימים פן פתאום יבא לדבר אלי, ואני לא מטוהר משכבת זרע. לכן לא יבוא שום אדם למגדל הזה."

 

 

וכל מחשבות ר' שמעון היו להתבודד מהם לבל יתגעל במאכלם ובמשתיהם ולבל ישתחווה לצלמיהם כי לבבו נאמן בה' ובתורת משה עבדו.

וישמעו אליו הנוצרים כי האמינו בו מאד. ויבנו לו את המגדל ויחצבו לו בנקיקי הסלע בית מושב לו, וישב שם ר' שמעון במגדל הזה, כל הימים היה מתבודד עם קונו בתורת משה כל היום וכל הלילה.

 

 

ופעם אחת בשנה יצא לפני שער המגדל ויתקבצו אליו הנוצרים וישתחוו לו ארצה וישמיעם חוקות ותורות חדשות, ויאמר תמיד: "כה ציווני יש"ו לצוות עליכם וללמד אתכם תורה ומצוות וחוקים אשר לא טובים."

 

ולא היה מצווה אחת אשר לא היה לטובת ישראל, והם האמינו בו מאד ויקבלו עליהם עול חוקיו ומצוותיו לשמרם לדור דורות, ומנעם מכל מצות תורת משה, עליו השלום, חוקים ומשפטים. אך הסיבו את שם ר' שמעון כיפא פוטר, על שום שפטרם לגמרי מכל תורת משה כי רבים המה. וישב שם במגדל הסלע כל הימים. ועל שם הסלע אשר שם בו קינו, קראו היהודים את שמו ר' שמעון כיפא.

 

 

 

ור' שמעון בהיותו סגור ומסוגר במגדל הסלע היה עובד ה' בכל נפשו וחיבר כמה פיוטים ויוצרות וקרובץ ואופנים וזולתות על כל השנה כמו שעשה הקליר. גם לקצת פיוטי ראש השנה, הוא חברם במגדל הסלע וישלחם על ידי איש עתי נאמן ביתו, ובטח בו למסרם ביד חכמי ישראל לבבל שיתפללו החזנים אותן הפיוטים. והחכמים מסרו אותן הפיוטים לר' נתן הבבלי שהיה ראש אב לכל הגולה ומשם נפוצו בכל תפוצות ישראל ונתקבלו בכבוד. וישימוה לחוק לישראל להתפלל בכל הגולה על פי אלה הפיוטים והם יגינו ויליצו בעד המחבר, עליו השלום.

 

 

 

מספר סידורי: 1

עמוד: 

מלות מפתח: שמעון כיפא, נוצרים, עימות בין יהודים לנוצרים, ישו, בת קול, שם המפורש, ריפוי חולים בצורה נסית, החיאת מתים, גיהינום, מגדל, התבודדות, פיוטים, סנט פטר, פטרוס, פאולוס, המרת דת, אליהו (רבי), ניסטור, נתן הבבלי (רבי), תענית ט' בטבת.

 

באתר האינטרנט של הרב דר' חיים סיימונס, מובא מאמר הנושא את השם: מיתת שמעון הקלפוס – ה"שליח פיטר"

http://www.geocities.com/ChaimSimons/divreichamishah07  chaimsimons@gmail.com

אני מביא כאן קטע מן המאמר העשוי להאיר צדדים אחדים של הסיפור על שמעון כליפא [י. פ.]

 

בפירושו לשולחן ערוך, הרב ברוך פרענקיל [1] כותב: "מצאתי בכ"י שבטי"ת טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים."

הרב פרענקיל לא זיהה את כתב היד וגם לא נתן פרטים נוספים על זהותו של שמעון הקלפוס. אולם, מהעובדה שחז"ל נמנעו מלכתוב את סיבת התענית, ניתן לומר שפעולותיו של שמעון הקלפוס היו רגישות, ולכן היה רצוי שלא לפרסם אותם לשאינם יהודים, כיון שהוא היה קשור עם הקמת הנצרות.

במהלך המאות האחרונות, נמצאו מספר כתבי-יד בלשון הקודש העוסקים בלידת ישו והשליחים. בדרך כלל חומר זה נקרא ספרות "תולדות ישו" או "תליית ישו". אחד מכתבי-יד אלו יצא לאור על-ידי נוצרי אחד בשם יאהן יאקאב הולדריכוס בשנת 1705.

הפרק האחרון של כת"י הולדריכוס[2] מדבר על איש בשם "שמעון הקלפסי" והתחבולה שבה השתמש להוציא את ה"פריצים" מירושלים (הביטוי "פריצים" המופיע בספרות זו מתייחס לכת יהודית-נוצרית אשר חיה בתחילת ימיה של הנצרות). בעניין פטירת שמעון כתוב בכת"י: "וימות שמעון ויתאבלו בני ישראל את שמעון וקבעו יום מיתתו להתענות בכל שנה ושנה והוא ט' ימים בירח טבת."

ניתן לקבוע ברמה גבוהה של סבירות שאכן כתב-היד שהיה לפני הרב ברוך פרענקיל היה כתב-יד זה, וכמו כן ניתן להסביר מדוע נמנעו חז"ל מלפרסם את הסיבה.

הנקודה היחידה שבין כת"י הולדריכוס ובין הרב פרענקיל הוא ההבדל הקטן בשם – בתוך כתב-יד הולדריכוס[3] מופיע השם כ"הקלפסי" ואילו הרב פרענקיל כותב "הקלפוס". אולם, שינוי זה הוא רגיל בלשון העברי. השם האמיתי הוא "הקלפוס", ושמעון שהיה אישיות חשובה במשפחתו נקרא "הקלפסי"[4]. כמו-כן, כשהרב דק"ק בערעגסאס[5] הביא חלק זה מכת"י הולדריכוס, הוא כתב "הקלפוס" ולא "הקלפסי."

גם ה"מאורי אור"[6] כותב אותה הסיבה, וזה לשונו: "ותענית ט' טבת [...] ובספר זכרונות ראיתי על פטירת שמעון הקלפוני שהשלים ליהודים והעלימו מפניהם". ואף על פי שה"מאורי אור" כותב השם "הקלפוני", אין זה אומר שהוא ראה כת"י אחר. שכן ההבדל בין "הקלפוס" ו"הקלפוני" הוא "ס" במקום "ני"; מכתבי-יד ניתן בקלות לקרוא בטעות "ני" במקום "ס". לצערנו, כתב-היד המקורי של הולדריכוס אינו בנמצא, ולכן, אין אנו יכולים לראות כיצד כתב הסופר את האות "ס".

נשאלת השאלה, האם ספרים כדוגמת "תולדות ישו" או "תליית ישו", הם מסוג הספרים שחז"ל השתמשו בפרושיהם לשו"ע? הדוגמאות הבאות מראות לנו שהתשובה בהחלט חיובית.

א: רש"י בפירושו למסכת עבודה זרה[7] – מתוך קטע שהצנזורה השמיטה – כותב הערה המקבילה לקטע שבכת"י הולדריכוס[8], והוא מסיים באלה המילים: "הכל כמפורש בספור תליית ישו."

ב: בספר "תקנות ותפלות" של הרב שלמה שיק[9], מובא מכתב שהמחבר קבל מהרב דק"ק בערעגסאס, וזה לשונו: "והקונטרס הנ"ל [כת"י הולדריכוס] העתיק זקני זצ"ל [חתם סופר] מספר נוצרי אחד בשמו יאהן יאקאב האלטריקא."

ג: כתב היד עצמו[10] מסיים במילים אלו: "אלה דברי רבינו רבי יוחנן בן זכאי בירושלים תם"; ברור שאין זו ראיה חותכת שרבן יוחנן בן זכאי היה המחבר, אולם הדבר אפשרי. או לחילופין ניתן לומר שהיה זה חומר המבוסס על דבריו של רבן יוחנן.

שאלה נוספת המתעוררת קשורה לאופיו של שמעון הקלפוס, הנודע גם בשם שמעון כיפא, אשר היה השליח פיטר, ולאחר מכן הבישופ הראשון ברומא. [כיפא – שמו בארמית, וביוונית – פטרוס ("פיטר")]. האם היו חז"ל בדעה שמותו ראוי היה לקבוע תענית בכל שנה לעם ישראל? כדי לענות על שאלה זו צריכים אנו לדעת פרטים נוספים על חייו ופועלו. ניתן לקבל פרטים אלו מכתבי היד השונים[11] על שמעון הקלפוס (כיפא):

בימיה הראשונים של הנצרות, עוד לפני שהיה הבדל בן יהדות ונצרות, ה"נוצרים" רדפו את היהודים והיו מענים אותם וטובחים בהם, ובהדרגה חיזקו ה"נוצרים" את כוחם ובססו אותו. באסיפה שנקראה ע"י זקני היהודים, בכדי לנסות למצוא פתרון לבעיות אלו, אחד מאותם הזקנים שנקרא שמעון כיפא אמר: "שמעוני אחי ועמי אם טוב בעיניכם דברי אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהה להם חלק ונחלה בקרב ישראל אך אם תקבלו עליכם את העון". ענו הזקנים: "נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה". אחרי ששמעון הכניס את השם הנכבד בבשרו, הלך בין הנוצרים וצעק: "כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו", כשהוא עשה אותם האותות שעשה בזמנו ישו כדי לקנות את אמונם. הוא סיפר לנוצרים "כי ישו היה שונא של ישראל ותורתם", וציווה אותם "שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי", ובמקום לחוג את חגי היהודים הם יחוגו חגים הקשורים לחיי ישו ולמותו.

הגאון ממונקאטש[12] כותב ששמעון אמר: "כי יעשו מעתה יום שביתה ביום א' ולא ביום ש"ק." מקורו הוא מנוסח אחר על חיי שמעון כיפא המזהה את שמעון כ"חכם אחד שנקרא אליהו"[13]. הנוצרים ענו כאחד: "כל אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלנו". שמעון הסכים והם בנו לו מגדל אשר בו גר במשך שש שנים עד ליום מותו. במגדל, הוא אכל רק לחם ומים "[ו]כל הימים היה מתבודד עם קונו בתורת משה כל היום וכל הלילה [...] [ו]היה עובד ה' בכל נפשו".

אגדה זו מציגה את שמעון כיפא באור חיובי. גם בהערותיו ל"מחזור ויטרי", כותב ר' שמעון הלוי איש הורויץ[14] שרבינו תם כתב עליו ש"לא היה מעולם מאמין באמונה החדשה [נצרות], ושהיה כוונתו בכל אשר עשה לשם שמים". כמו כן "ספר חסידים"[15] מכנה אותו "צדיק".

האגדות השונות על חיי שמעון כיפא מסיימות, שהוא חיבר פיוטים, ובאחת האגדות[16] נכתב שהפיוטים האלה נאמרו בכל שבת בתפילה בבית הכנסת: כוונתם היא על תפילת "נשמת" המוזכרת במסכת פסחים[17].

בפירושו לסידור "עבודת ישראל", הרב יצחק באר[18] כותב: "ומצאתי בפירוש ישן סביב לסדור כי"י משנת קפ"ז [1427] והוא כמנהג טריו"ש וז"ל שמעתי מר' יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת." כמו כן בפירוש המקובלים לסידור "מלאה הארץ דעה", הרב נפתלי הירץ טריביש[19] כותב: "נשמת. מצאתי כי שמעון בן כפה יסדו. י"א שמעון בן שטח".

אולם רש"י דוחה בתוקף כל אפשרות ליחס את תפילת "נשמת" לשמעון כיפא. רבינו שמחה, תלמידו של רש"י, מביא את דבריו בחיבורו – "מחזור ויטרי"[20], ובלשונו: "ויש שאומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור שהיא טעות של רומה יסדו אותה תפילה [נשמת]. ושאר תפילות כשהיה על הסלע. וחס ושלום שלא תהיה זאת בישראל. וכל האומר דבר זה, כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".

ובניגוד לזה, מחבר "מחזור ויטרי"[21] מצטט אחר כך את רבינו תם שכתב: "מימות שמעון כיפה שיסד סדר של יום הכיפורים. אתן תהלה".

אף על פי שכל מה שהבאנו לעיל אינו בבחינת ראיה חותכת, אולם, בהחלט ניתן להניח ששמעון הקלפוס (כיפא), שהוא השליח פיטר, היה אחד שכזה שכדאי היה לקבוע את יום מיתתו כתענית לדורות, בעקבות פעולותיו עבור היהודים. והנטיה שלא לפרסם את סיבת הצום ברורה לחלוטין.

___________________

[1] הגהות הרב ברוך פרענקיל, שו"ע, או"ח סי' תק"פ.

[2] יאהן יאקאב הולדריכוס, ספר תולדות ישוע הנוצרי, עמודים 126-125:

 Historia Jeschuae Nazareni, (Joh. Jac. Huldrico), Liden,

[3] שם, עמ' 101, 107, 125.

[4] ראה במדבר פרק כ"ו.

[5] תקנות ותפלות (הרב שלמה צבי שיק), עמ' צז, מונקאטש, תר"ן.

[6] מאורי אור, חלק ה' – עוד למועד, (הרב אהרון ווירמש), עמ' ק"י:, מיץ, תקפ"ב.

[7] דקדוקי סופרים, מאת ר' רפאל נתן נטע ראבינאוויטץ, כרך ב', עבודה זרה, עמ' ה', הגהות, ניו יורק, תשל"ז.

[8] הולדריכוס, שם, עמ' 108, 116-115.

[9] תקנות ותפילות, שם.

[10] הולדריכוס, שם, עמ' 127.

[11] בית המדרש, ר' אהרן יעללינעק, חדר חמישי, עמ' 62-60, חדר שישי עמ' 156-155, הוצאת במברגר את וואהרמן, ירושלים, תרצ"ח.

[12] ספר דברי תורה (מהדורא תניינא), (הרב חיים אלעזר שפירא) סי' מ"ז, מונקאטש, תרפ"ט.

[13] בית המדרש, שם, חדר שישי, עמ' 11.

[14] מחזור ויטרי לרבינו שמחה, יוצא לאור ע"י ר' שמעון הלוי איש הורוויץ, סי' שכ"ה, הערה ה, עמ' 362, הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים, ירושלים, תשכ"ז.

[15] ספר חסידים (רבינו יהודה החסיד), סי' קצ"א, עמ' קפ"ח, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ז.

[16] בית המדרש, חדר שישי, עמ' 11 [גם ראה ר' יצחק רפאל, "למאמר על אגדת שמעון כיפא", "דבר", כ"ח תשרי ת"ש].

[17] פסחים קיח.

[18] סדר עבודת ישראל, הרב יצחק בן אריה יוסף דוב (בער), עמ' 206, הוצאת שוקן, תרצ"ז.

[19] סדור מלאה הארץ דעה, הרב נפתלי הירץ טריביש, פירוש בסוף תפילת נשמת, טיהינגן, ש"ך.

[20] מחזור ויטרי, שם, עמ' 282, והערה ה.

[21] מחזור ויטרי, שם, סי' שכ"ה, עמ' 362.