הדבר היה לפני שנים רבות. העולם היה שונה מאוד מכפי שאנו מכירים אותו היום; אפילו עננים עוד לא היו בשמים. והנה, באחד מאיי יפן בכפר קטן שהשתרע על מורדות ההר, גר בחור צעיר. שמו היה איקומוטו והוא היה בודד לנפשו. עם שחר היה יורד לעמק, מעבד שם את שדה האורז הקטן שלו וכשנשק גלגל החמה לאופק, היה מעפיל חזרה לביתו שעל ההר, סועד את לבו ועולה על יצועו.

‏בוקר אחד כשירד אל השדה ראה עכבישה חוצה את הדרך. בטנה ורגליה העדינות לבנות היו כפרחי הדובדבן וראשה שחור כפחם. עוד הוא מתבונן בה והנה נשמע רחש בין השיחים. נחש דק וזריז יצא משם, שולח לשון שחורה ומפתל את גופו על פני הדרך בניסיון לתפוס את העכבישה. איקומוטו רקע ברגלו והנחש נבהל וברח. הוא המשיך בדרכו וכל העניין נשכח מלבו.

‏השמש כבר שקעה מאחורי ההר וחשיכה החלה לרדת כאשר סיים איקומוטו את מלאכת יומו ופנה לשוב לביתו. על אם הדרך ציפתה לו העכבישה. היא ניצבה על שמונה רגליה הזעירות ולמרבה הפתעתו קדה לפניו קידה עמוקה. איקומוטו השיב לה בקידה. רגע ארוך התבונן בה ואחר כך שב לפסוע בלב קל ובמצב רוח מרומם. הוא היה מאושר ולא ידע על מה ולמה.

‏כאשר הגיע לביתו והסיט את דלת הבמבוק ציפתה לו הפתעה: במרכז החדר ניצבה נערה שחורת שיער ולגופה קימונו לבן מקושט בפרחים קטנים. ניחוח עדין של בושם עלה משערה. היא קדה עמוקות לפניו. איקומוטו השיב לה בקידה והביט בה במבט שואל: "מי את ומה מעשיך בביתי?"

‏הנערה חייכה: "שמי הוא קומו-סאן ומיטיבה אני לבשל ולארוג. אם תרצה אהיה לך לאשה ואנעים את שעות בדידותך, אך לעולם אל תשאלני מהיכן באתי וכיצד אני עושה את מלאכתי!"

‏איקומוטו נענע לה בראשו, עדין לא מאמין. הנערה השיבה לו במבט אוהב והזמינה אותו לסעודה. ‏הוא כרע ברך לפני השולחן הנמוך וקומו-סאן הגישה לפניו את המאכלים. איקומוטו נטל את המקלות לידו והחל לאכול. בהיותו רגיל לתבשיל אורז תפל, רווה נחת מן המזון המעודן שהוגש לפניו. מעולם לא טעם נזיד כה טעים.

‏הנערה פיזזה וכרכרה סביבו, מזגה יין סאקי לתוך ספלו וארחה לו לחברה בשעשעה אותו בפטפוטיה. אותו ערב חלקה עמו את יצועו ואיקומוטו היה המאושר באדם.

‏למחרת היום קם איקומוטו משנתו. "היום אלך אל השוק" אמר לרעייתו החדשה, "התרצי שאביא לך משם דבר מה?"

"הבא לי פקעות כותנה." השיבה לו קומו-סאן.

"מה בצע לך בכותנה, הלא אין בביתי לא כישור ולא נול. אביא לך קימונו מוכן·"

‏"לא" השיבה לו, "ברצוני בכותנה ותו לא."

"ובמה תטווי אותה?"

‏"אישי הטוב" השיבה לו הנערה, "השכחת את התנאי? לעולם אל תשאלני כיצד עושה אני את מלאכתי!"

‏איקומוטו לא הוסיף לשאול. בשובו מן השוק לעת ערב הביא עמו מלוא השק פקעות כותנה משובחות.

‏למחרת היום כאשר שב איקומוטו ממלאכת יומו בשדה ציפתה לו הפתעה: מכל הכותנה שהביא לא נותרה אף פקעת אחת ועל השולחן הייתה מונחת מפה צחורה מלאכת מחשבת שזורה מחוטי כותנה עדינים ומשובצת בתמונות זעירות של פרחים יפים למראה.

‏"מחר תלך לשוק ותמכור את המפה" אמרה קומו-סאן, "ובשובך הבא לי עוד כותנה."

‏מאותו יום נהג איקומוטו להביא לרעייתו פקעות כותנה מהשוק ואת המפות מעשה ידיה מכר בשוק ברווח רב.

‏עז מהרה הגיעה השמועה לאוזני ידידיו שבכפר.

‏"איקומוטו, מי היא הנערה הזרה בביתך ומאין מביא אתה לשוק מפות עדינות שכאלה?

‏"זוהי רעיתי, קומו-סאן והמפות הן מעשה ידיה."

‏"הייתכן? הלא אין בביתך לא נול ולא פלך. מעשה כשפים יש כאן! זכור את דברנו, איקומוטו, רעה נגד פניך!"

‏"הבלים!" השיב להם איקומוטו. אך דברי חבריו קנו שביתה בלבבו.

"יש דברים בגו" אמר לעצמו "אין אגם מכה גלים אם לא נפלה בו אבן." והוא החליט לבדוק מה מעשיה של רעייתו בעת שהוא נעדר מן הבית.

‏למחרת נפרד איקומוטו מרעייתו ויצא מן הבית, אך עד מהרה שב אליו בהיחבא. תריסי הבמבוק היו מוגפים והדלת נעולה, אך איקומוטו ידע כי בתריס של החלון האחורי יש חריץ רחב. הוא התקרב חרש אל החלון, התרומם על קצות אצבעותיו והציץ פנימה. על המחצלת שבמרכז החדר ניצבה עכבישה גדולה. ברגליה הקדמיות דחסה את הכותנה אל פיה, פקעת אחר פקעת, ובלעה אותה. מקצה בטנה בקע חוט דקיק ולבן. העכבישה אחזה בחוט ברגליה האחוריות ובזריזות רבה גלגלה וטוותה את החוט העדין וארגה ממנו מפה צחורה. רגליה נעו כה מהר עד שאך בקושי יכול היה לעקוב אחר מלאכתה. ערימת הכותנה קטנה והלכה במהירות והמפה צמחה לנגד עיניו.

‏נרעש ממראה עיניו עזב איקומוטו את הבית והלך לשדהו כשהוא שקוע במחשבות.

‏בערב כששב לביתו קיבלה אותו רעייתו כרגיל במאור בנים. היא הראתה לו את המפה שהכינה ואחר כך הגישה לו את סעודת הערב, מזגה סאקי לספלו ושעשעה אותו באמריה.

"מחר" אמרה לו, "הבא לי מן השוק כמות כפולה ומכופלת של כותנה. ברצוני לארוג מפה גדולה מכל מה שעשיתי עד כה, ואתה תביא אותה לחצר המלכות ותמכרנה לקיסר.

‏איקומוטו נענע בראשו והביט בה במבט מהורהר. תנועותיה היו כה עדינות וחיוכה כה ענוג עד כי נטה לחשוב שמה שראה בבוקר לא ארע אלא בחלום.

‏למחרת היום קנה בשוק חבילת כותנה עצומה בממדיה. כה גדולה הייתה החבילה עד שאך בקושי עלה בידו להעמיסה על שכמו. שעות ארוכות עשה דרכו מן השוק אל ביתו שבכפר. השמש קפחה על ראשו בעוז, שהרי עננים עוד טרם היו אז בעולם, והזיעה נגרה על פניו. באחד מעיקולי הדרך פרק את המשא מעל כתפו וישב לנוח בצל אחד העצים. משנח דיו חזר והעמיס את החבילה על שכמו. הוא לא שם לב כי בזמן שהייתה החבילה מונחת על הארץ הזדחל לתוכה נחש שחור ודק ועתה היה הנחש מצונף בתוך החבילה חבוי מעין רואה.

‏איקומוטו הגיע לביתו. בעמל רב עלה בידו וביד קומו-סאן להכניס את החבילה אל תוך הבית.

‏בבוקר, מיד לאחר שעזב איקומוטו את הבית, הגיפה הנערה את התריסים, נעלה את דלת הבית והפכה לעכבישה. בזריזות שלא תאמן בלעה את הכותנה אל קרבה פקעת אחר פקעת ומן החוט היוצא מקצה בטנה טוותה וארגה מפה עדינה, כלילת יופי לקיסר. חבילת הכותנה קטנה והלכה ובטנה של העכבישה הייתה תפוחה מרוב כותנה. לפתע יצא הנחש מתוך אחת הפקעות. הוא פיתח את טבעותיו ושלח לעומתה את לשונו השחורה והמאיימת: "הפעם לא יצילך איש מידי!" אמר לה והוא החל לזחול לעברה.

‏העכבישה המבוהלת החלה להתרוצץ בחדר בבקשה מפלט מפני רודפה. לפתע הבחינה בחריץ שבתריס. היא מיהרה להדחק דרכו ויצאה אל מחוץ לבית. הנחש המתפתל בא בעקבותיה בהשמיעו קול שריקה.

‏אותו רגע החל הירח לעלות בשמי המזרח. קרני אור כסופות האירו את הדרך. העכבישה נאחזה בקרן אור ירח והחלה לטפס עליה בזריזות. עד מהרה הגיעה אל הירח ומשם השקיפה על הנחש המתפתל בחֵמָה על אם הדרך. היא נאנחה אנחת רווחה: האאאאאא... ובתוך כך בקעה מפיה הכותנה שגדשה את בטנה וטרם הפכה לחוט. חבילות חבילות של כותנה בקעו מפיה והתפזרו בשמים וזה היה מקורם של העננים הראשונים.

‏אם תסתכלו היטב בירח המלא תוכלו להבחין בדמותה של קומו-סאן, נערת העכביש. עד היום מכנים היפנים בשם קומו הן את העכבישים השורצים על הארץ והן את העננים השטים בשמים ונושאים עמם ברכת מטר לארץ.