הולדתו של טְסוֹנְג חָאפָּה, הרפורמטור, התרחשה בנסיבות ייחודיות ביותר. הוא בא לעולם זמן רב לפני המועד הצפוי וְלַמָה מילא את תפקיד המיילדת.

ערב אחד עבדה אמו של טסונג חאפה בחלקת אדמה קטנה וסיקלה ממנה אבנים כדי שתוכל לשתול בה ירקות. לפתע התמלא האוויר בניחוח פרחים והשמים שינו צבעם מכחול לזהוב. היא חדלה מעבודתה ושלחה מבט לעבר האופק. הירח המלא נגלה לעיניה כשהוא זורח מעל פסגות ההרים המרוחקות ובדיוק ברגע זה תקפו אותה צירי לידה. אני וְלַמָה דּוֹבְּצֵ'ן קָארְמָה דּוֹרְגֵ'ה שעבר במקום סייענו לה בלידתה.

"שמרי את המקום שילדך נולד בו תמיד נקי", יעץ לה למה דובצ'ן קארמה דורג'ה, "ואל תשתלי בו דבר. יום יבוא וצליינים יעלו לכאן לרגל בהמוניהם, כיוון שאני צופה שדרכו של בנך בחיים תהיה מיוחדת במינה."

היא צייתה להנחיותיו של הלמה, אך ביום שהצטרף טסונג חאפה לבית הספר של המנזר גילתה שתיל צומח במרכז החלקה ובאותו זמן עצמו הופיעה בצורה מסתורית נזיר שהחל לטפל בשתיל.

"שמי הוא אָמְדוֹ" אמר הנזיר לאמו של טסונג חאפה, "נאמר לי בחלומותי לחפש שתיל שצומח באופן פלאי בכפר ששמו הוא כשמי, והנה מצאתי אותו סוף סוף. אני מקווה שתניחי לי בטובך להישאר פה ולטפל בו."

"ברוך בואך" אמרה אמו של טסונג חאפה, "אני אעזור לך לשמור על השתיל ועל ניקיון החלקה."

הנזיר בנה בקתה בקרבת מקום לשתיל והתגורר בה. הוא השגיח על השתיל ועד מהרה גדל השתיל והיה לעץ עם עלים מוזרים מגולגלים סביב עצמם כמו ניצני הורד. דבר זה בלבד היה בו כדי למשוך המונים לקרבת העץ, אך הנזיר לא הניח לאיש לגעת בעץ או להתקרב אליו.

חלפו שנים. כאשר התפרסם טסונג חאפה בפעולות הרפורמה שלו ברחבי טיבט ונבחר לעמוד בראש המסדר הצהוב של דרכי המעלות הטובות, ביקשה אמו, שלא ראתה אותו שנים רבות, לשוב ולראותו. היא שלחה לבנה מכתב הקורא לו לשוב לאמדו.

"בני" כתבה לו, "מבטי לא נח עליך מאז עזבת את הבית והלכת לבית הספר של המנזר. היית אז רק ילד. עכשיו אתה אדם בוגר. אני כבר אשה זקנה והשנים כופפו את קומתי. בשנה שעברה, כידוע לך, הלך אביך לעולמו. אל תיתן לי למות בטרם אראה אותך פעם נוספת, וחוץ מזה לא ראית את אחותך הצעירה - היא נולדה לאחר שעזבת את הבית וגם היא רוצה לראות אותך ולקבל את ברכתך."

המכתב הגיע לטסונג חאפה בעת שהיה שקוע בעבודתו במרכז טיבט, הרחק מאמדו כפר הולדתו.

"לא קשיי הדרך מונעים בעדי מלבוא לשם," אמר לשליח שהביא לו את המכתב, "אלא חוסר התועלת שבדבר."

במהלך מדיטציה עמוקה הבין טסונג חאפה ששובו לאמדו לא יביא תועלת לאיש. איש לא היה מוכן באותו זמן לקבל את הרפורמות שלמענן לחם. הוא נתן על כן לשליח מכתב לאמו עם שתי תמונות, אחת של עצמו שהייתה מיועדת לאמו והשנייה, תמונה של מנג'ושרי אלת המדע והבינה שהקדיש אותה לאחותו.

"שום דבר עבור הנזיר?" שאל השליח, "הוא השגיח על העץ עם העלים המקופלים שנים כה רבות."

"תן לו את התמונה של דמשונג, האֵלָה של פשוטי העם הרוכבת על גבו של חזיר. אם יבין את שליחותי, יעשה משהו מועיל יותר מאשר להשגיח על העץ."

"ומה עם האיכרים של אמדו כפר הולדתך?"

"ספר לנזיר על שיחתנו ואם יחלום חלום חדש יהיה לו שפע של מזכרות עבור הכפריים - העלים של העץ שטופח על ידו."

השליח חזר הביתה ואמר לאמדו את כל מה ששמע מפיו של טסונג חאפה, ואז נפקחו עיניו של הנזיר.

"עשיתי טעות בפירוש שנתתי לחלומי הראשון" אמר לאמו של טסונג חאפה, "השתיל שהייתי צריך להשגיח עליו היה בנך בעצמו. עם זאת עדין לא מאוחר לשרת אותו. אני אבנה כאן מנזר של המסדר שלו, המסדר הצהוב של דרכי המעלות הטובות." ואחרי כן הוסיף: "עם זאת אינני חושב שהשנים שעברו עלי כאן בהשגחה על העץ היו לגמרי חסרות משמעות. בעלים של העץ יש לבטח מסר מיסטי כלשהו." ובפעם הראשונה פתח אחד מן העלים וראה להפתעתו שהוא נושא עליו מצדו האחד תמונה של מנג'ורי ומצדו השני את הפסוק 'אוֹם מַאנֵה פָּדְמֵה הוּם'.

אותו עץ פלאי עדין קיים. סביבו צמח המנזר הגדול של קומבום, הידוע יותר כמנזר של מאה אלף התמונות - שם שמקורו במאה אלף העלים נושאי התמונות המתפזרים שנה שנה לרגליו של העץ.