היה פעם אדם ושמו פַּלְדֶן שנודע כתייר דגול. הוא נסע סביב העולם כולו וראה מראות פלאים לאין מספר. יום אחד בעת שחרש את שבילי מולדתו טיבט הוליכו אותו רגליו לתוככי יער רחב ידיים ושם במרכזה של קרחת יער גדולה נגלה לעיניו עץ ענק. העץ היה יפה עד מאוד; לעליו היה גוון ירוק אפלולי וענפיו השתלשלו לכל עבר ויצרו מעין מטריה גדולה מעל פני הקרקע.

פלדן שחש עצמו עייף, החליט לנוח מעט בצילו של עץ המטריה. הוא התכרבל בין שתי שלוחות של שורשי העץ הכביר ועד מהרה שקע בתרדמה.

לפתע נעור באחת משנתו. אפלה כבדה שררה סביבו וקולות רחש בקעו מתוך האפלה. הוא הסיט את גופו במעט כדי שיוכל לראות מה מקור הרעש שהגיע מעברו השני של העץ. מה שראה העיר בו רטט של פחד. מתוך אפילת הלילה השחור כדיו הביטו בו מאות זוגות עיניים; עיניים קטנות ונוצצות כמו כוכבי השמים, עיניהן של המון חיות שונות ומשונות. בשקט בשקט נעמד פלדן על רגליו ובזהירות רבה, כדי לא לעורר את תשומת לבן של החיות, טיפס ועלה לענפיו העליונים של עץ המטריה ומשם השקיף על הנעשה במערה היער שמתחתיו.

אריה שלג עצום בגודלו התגלה לעיניו מתוך החשיכה. האריה התקרב ורבץ תחת העץ. עד מהרה הצטרפו אליו שועל, דוב, קוף וחיות אחרות וכן גם ציפורים רבות. כל הציפורים ובעלי החיים המתגוררים ברחבי היער שלחו נציגים לאסיפה.

אריה השלג שהיה ללא ספק המנהיג, הביט על המון החיות הנאספות וברכן בניד ראש. "ערב טוב לכולכן!" אמר, והחיות השיבו על ברכתו במקהלת קולות ציוץ ונהמה.

פלדן החבוי בין ענפי העץ היה כה נדהם מן המחזה המוזר עד שצנח כמעט מעל הענף. משנרגעו הרוחות פתח האריה בדברים, ופלדן כרה אוזנו ברוב קשב.

"אמרו לי" אמר ארי השלג "כיצד עבר עליכן היום?"

זאב צעד קדימה והשיב: "עבר עלי יום קשה. אני רעב מאוד. צעדתי היום מילין רבים ולא מצאתי מזון די צורכי!"

"ואני, לעומת זאת" התפרץ צב מים לדבריו "ביליתי נפלא. כל היום שחיתי באגם בחברת הצפרדעים."

אל הזאב והצב הצטרפו חיות רבות וכל אחת סיפרה את סיפורה. ארי השלג הקשיב לדבריהן, העיר הערות שונות, הניד ראשו לאות הסכמה או עיווה פניו למשמע דברים לא נעימים ומדי פעם יעץ להן עצות מחוכמות.

לאחר זמן מה השתררה דממה והחיות חשו שהאסיפה מתקרבת לסיומה כאשר בקע מקצה ההמון הנאסף קול שיעול.

"סלחו לי" אמר בקול חלש קוף זקן ומצומק למראה "ברצוני לספר לכם סיפור עצוב. סיפור על טיפשותם של בני אדם."

"ספר ונשמע" אמר האריה "מה עוללו בני האדם היום?"

"הלוואי והייתי בן אנוש" המשיך הקוף "יכולתי לפעול כה רבות למען אושרם של בני האדם, אבל במצב הנוכחי איש אינו מטה אוזן לפטפוטיו של קוף זקן."

"אולי תסיים כבר את סיפורך!" אמר השועל בחוסר סבלנות ורחש של אי רצון עלה מתוך הקהל.

ארי השלג הרים את כפתו לאות שקט: "הניחו לקוף לסיים את סיפורו." אמר.

"לא הרחק מן הנהר" המשיך הקוף "גרה משפחת איכרים. יש להם בת, בת יחידה והיא חולה מאוד. מזה שלושה חודשים היא סובלת מפצע ברגלה והוריה אינם יודעים כיצד לרפאה. אם הייתי בן אדם, הייתי אומר להם מה עליהם לעשות."

החיות הנידו ראשיהן בהסכמה. אף הן ידעו מה רבה טיפשותו של האדם.

"בחזית ביתם" המשיך הקוף "ניצב סלע כביר שהחליק ממקומו וקבר תחתיו צפרדע. הצפרדע לכודה בשקערורית מתחת לסלע והיא במצב נואש. אם לא תצליח להשתחרר ולהגיע למקווה מים, תגווע ותמות. אם היו הוריה של הנערה גוללים את הסלע ונושאים את הצפרדע לנהר על גבי מגש מוזהב ממקדש הבית, הייתה רגלה של הנערה נרפאת עד מהרה."

"אמת ונכון" אמר ארי השלג "הקוף יודע את התרופה לפצע ברגלה של הנערה, אבל אנו ניסינו כבר פעמים רבות לדבר עם בני האדם, ולשווא, הם אינם מטים אוזן לדברינו, ועתה עליהם להסתדר בכוחות עצמם."

כך נסתיימה האסיפה. החיות התפזרו כל אחת לדרכה ופלדן ירד מעל עץ המטריה כשראשו עוד הומה מרוב מחשבות על המראה המוזר שראה.

"החיות הדריכו אותי בשיחתן." חשב "עלי לנסות ולגלות את הוריה של הנערה ולעזור להם לרפא את רגלה של בתם הפצועה."

משעלה עמוד השחר יצא פלדן מתוך היער ולאחר שחקר את אנשי הכפר הסמוך, איתר את ביתה של הנערה הפצועה. השמש כבר עמדה במרומי הרקיע כאשר הגיע פלדן לבית. הוא ניגש לדלת והקיש עליה. אבי המשפחה פתח את הדלת ושאל אותו לחפצו.

"אני רופא" השיב "שמעתי על מחלתה של בתך ובאתי לרפאה."

האב סר הצידה והניח לו להיכנס אל תוך הבית. הוא הוליכו למטת בתו. הנערה שכבה במטה חיוורת וחולה וניכר בה שהיא על סף המוות.

פלדן כרע ברך לרגלי המטה ונטל את ידה של הנערה בין שתי ידיו. "אני אמצא רפואה למחלתך!" לחש.

אך הנערה הייתה חסרת הכרה ולא שמעה את דבריו. פלדן ידע שעליו למהר אם ברצונו להציל את חייה.

הוא יצא אל מחוץ לבית ועד מהרה מצא את הסלע הגדול שהחליק ממקומו. הוא אימץ את כל כוחותיו ובזהירות רבה הסיט את הסלע מעט והטה אותו על צידו. מבעד לחרך שנוצר זחלה החוצה צפרדע מיובשת למראה, שכמעט גססה מחוסר מים. פלדן ביקש מאביה של הנערה להביא מטלית כותנה רכה ולהניחה על מגש מוזהב מתוך מקדש הבית. בזהירות רבה נטל את הצפרדע והניחה על המגש בדיוק כפי שתיאר הקוף.

הוא מסר את המגש לידיו של האב והורה לו לשאת את הצפרדע אל הנהר ולשחררה במים הרדודים שבקרבת שפת הנהר. "אם תעשה כדברי והצפרדע תתאושש, תבריא גם בתך!"

האב לא הבין בדיוק מה הקשר בין הצפרדע למחלתה של בתו, אך כיון שניסה לשווא לרפאה בכל דרך אפשרית, החליט לשמוע לעצתו של הרופא המוזר.

כאשר חזר האב מן הנהר הרקיעה שמחתו לשחקים בראותו והנה קמה בתו הגוססת ממטת חוליה בריאה ועליזה והיא עוזרת לאמה בהכנת הארוחה במטבח ובהגשת תה מלוח עם חמאה לאורח. הוא פנה לפלדן ואמר: "כל דבר ערך שברשותי הוא שלך! אם אך תאבה במשהו נקוב בשמו ותקבלו! אתה הצלת את בתנו היחידה ממות וכל הזהב שבעולם יהיה מעט מדי מכדי לגמול לך על עזרתך!"

אינני חפץ בדבר" השיב פלדן "ברצוני רק להביא אושר ללבם של בני אדם."

האב עמד על כך שפלדן יהיה אורחו בחגיגה שיערוך לכבודו. כל השכנים הוזמנו למסיבה וכולם היו מאושרים לשמוע שנמצא מרפא למחלתה של הבת. החלמתה נראתה בעיניהם כמעשה ניסים.

כאשר ירד הערב והשתררה חשכה, נפרד פלדן מבני הבית ובנוטלו אתו את המתנות שעמסו על שכמו עשה את דרכו שוב למעבה היער אל המקום שניצב בו עץ המטריה. כאשר הגיע למקום כבר היה כינוס החיות בעיצומו כל החיות נאספו וסיפרו את קורות אותו יום לארי השלג. בשקט בשקט, בזחילה איטית הגיע פלדן אל העץ וטיפס על ענפיו. מנקודת מחבואו השקיף בזהירות על הנעשה תחתיו והאזין לדברי החיות.

הפעם היה זה הנמר אשר דיבר על אודות בני האדם. הוא סיפר לנאספים על משפחה שהתגוררה בצדו השני של היער הרחק מן הנהר.

"הם כה נבערים מדעת" אמר הנמר "מדי יום ביומו הם עוברים מרחק של מילין רבים עד לנהר כדי להביא מעט מים. הם משקיעים בכך מאמץ כה גדול!"

גם הפעם נדו החיות בראשיהן בהסכמה לדבריו של הנמר והלה המשיך: "לו הייתי במקומם הייתי עוקר את גדם העץ הזקן הניצב סמול לביתם, חופר לעומק של שלוש אמות וחושף מקור מים שיספק את כל צרכי הכפר במים."

פלדן הקשיב לדברים וכאשר תם הכינוס והחיות התפזרו לדרכן, ירד מן העץ ובהיותו עייף מאוד התערסל בין שורשי העץ ושקע בתרדמה עמוקה. עם שחר, כאשר התעורר משנתו, נזכר מיד בסיפורו של הנמר. כלום היה זה חלום? - חשב - אך כאשר הבחין בטביעות הרגלים הרבות שנותרו בקרחת היער, ידע כי חושיו לא הטעוהו ומה ששמע היה האמת לאמיתה. עליו לנסות ולאתר את המשפחה המסכנה הזקוקה למים.

השמש כבר ניצבה בשיפולי הרקיע, אך עדין שרר אור מסביב כאשר הגיע פלדן ליעדו והוא הבחין היטב בגדם העץ הזקן שליד הבית. הוא התבונן בו מקרוב ונוכח לדעת כי הוא משורש היטב באדמה. כדי להמישו ממקומו ולעקרו ידרשו לפחות חמישים איש - חשב.

הוא התיישב לצד הגדם, הוציא מעט מזון מתרמילו ולאחר שהשביע את רעבונו השתרע על האדמה ועד מהרה נרדם.

השחר עלה. ציפורי היער השמיעו את ציוציהן והקולות שבקעו מתוך הבית העידו על כך שיושביו כבר ערים. פלדן ניגש שאל דלת הבית והקיש עליה.

קול אשה השיב על דפיקותיו.

"האוכל לקבל מעט מים?" פנה פלדן אל האשה כאשר פתחה לו את הדלת.

"צר לי" השיבה, "אך אין לנו מספיק מים אפילו לצרכינו שלנו. יום יום עלינו לכתת רגלינו עד לנהר כדי להביא מעט מים בהעדר כל מקווה מים אחר בקרבת ביתנו!"

"יתכן ואוכל להיות לכם לעזר בעניין זה" אמר פלדן, "יש לי ניסיון רב בכך!"

"האומנם? אם יעלה בידך למצוא כאן מקווה מים תקבל כל דבר שתחפוץ בו מרכושנו!"

"כל רצוני הוא חבל באורך של חמישים אמות ותריסר יאקים (בהמות משא טיבטיות). עם אלה אביא לכם את כל המים שאי פעם תזדקקו להם!"

האם הזעיקה את יתר בני הבית ועד מהרה הובאו היאקים והחבל למקום. פלדן נטל את החבל, קשר אותו לגדם העץ ואת קצהו השני קשר לרתמתם של היאקים. הוא נהג בהם ודרבנם למשוך את החבל במלוא כוחם. הגדם זע ממקומו, התנודד ולבסוף נעקר על שורשיו מן הקרקע. בור גדול נפער במקום ופלדן ביקש מאם המשפחה לקרוא לכל שכניה ולהביא אתם אתים ומעדרים.

האשה עשתה כדבריו. האנשים החלו איש איש בתורו לחפור בתחתית הבור ולהעמיקו. לא חלפה שעה ארוכה ומים החלו להיקוות בתחתיתו. עד מהרה מלאו המים הזכים את הבור עד גדותיו והחלו לפרוץ החוצה בזרם גובר והולך. מעין לא אכזב החל קולח במקום שעד לפני שעה קלה היה חרב לגמרי.

הכל הריעו, צחקו ודילגו סביב המעיין מרוב אושר, שיכורים משמחה. לפתע נשמע קול מתוך ההמון: "עצרו!"

שקט השתרר כיון שהזקן שהיסה את ההמון היה ידוע כאדם חכם ונערץ בכל הכפר.

"מזה ששים וחמש שנים אני מנסה לעזור לאנשים אלה." אמר לפלדן, "ראיתי את ילדיהם גדלים ומביאים לעולם ילדים משלהם. ראיתי רבים מהם שכילו את חייהם ועברו מן העולם, אך מעולם לא נתקלתי באדם שיוכל לעשות את מה שעשית אתה!"

"אתה אדם מיוחד במינו" המשיך הזקן "עליך לתפוס את מקומי כמנהיג הכפר כיוון שהבאת הרבה שמחה ללבם ועם זאת אינך דורש דבר על מעשיך!"

פלדן הרהר בדבר והשיב: "תודה לך על הצעתך. אני אדם צנוע ואיני מחפש שררה, אך אם סבור אתה שאוכל להיות לכם לעזר אקח את המשימה על כתפי ואעשה כמיטב יכולתי להביא אושר לכפרכם."

ההמון הריע למשמע הדברים ונשא את פלדן על כפים בהכריזו בכך על פלדן כמנהיג הכפר.

חלפו שנים אחדות ופלדן חי באושר בקרב בני הכפר. יום אחד הזדמן למקום ידיד ותיק שלו בשם קונג'ו ששמע הצלחתו הגיע לאוזניו. קונג’ו החליט לבוא אליו לכפר שבקרבת היער כדי לברר כיצד זכה פלדן ידידו לתהילה ולכבוד כה רבים.

פלדן קיבל אותו בזרועות פתוחות.

"מה הביאך לכאן, ידידי הותיק?" שאל.

"ברצוני לדעת" השיב קונג'ו, "מהו סוד הצלחתך?"

"אה, הדבר פשוט ביותר." השיב פלדן והוא סיפר לידידו על עץ המטריה ועל כינוסי החיות שהיה עד להן.

קונג'ו האזין בדריכות לסיפורו של פלדן. הרעיון שגם הוא יהפוך למנהיג ויהיה מושא להערצה ולכבוד, קסם לו מאוד והוא החליט ללכת ליער, למצוא את עץ המטריה ולצותת לדברי החיות. "כך אהיה לאדם עשיר ומפורסם!" חשב, "אצבור אוצרות כסף וזהב ואגשים את כל שאיפותי!"

באותו ערב נפרד מפלדן לשלום ועשה דרכו ללב היער. הוא מצא את עץ המטריה, טיפס לצמרת והסתתר בין הענפים.

עד מהרה השתררה חשכה. אור הירח החיוור שהסתנן בין ענפי העצים האיר את מקום הכינוס באור קלוש. החיות הגיעו והצטופפו סביב ארי השלג מנהיגן. קונג'ו הטה את גופו קדימה והתאמץ שלא לאבד מלה מן הנאמר. לפתע נשמע קול נפץ. האריה נשא את מבטו בתמיהה ובאותו רגע עצמו נשר קונג'ו מן העץ לרגליו של דוב גדול.

"אהה!" אמר הדוב "יש כאן מרגל המצותת לשיחותינו!"

הוא אחז בקונג'ו, לחץ אותו בין כפותיו ומעך אותו עד אשר פרחה נשמתו. עד הבוקר לא נותר מקונג'ו המסכן אלא צרור עצמות מכורסמות. זה היה סופו וזה גם סוף הסיפור.