אוצר הסיפורים
של יואל פרץ
סיפורי המלך והגוויה - המלך ופושט היד: סיום סיפור המסגרת
השד פנה אז בדברים אל המלך: "הוד מעלתך, אתה בודאי עייף מלשוטט הלוך ושוב באדמת השרפות המבעיתה בשחור הלילה האפל ועם זאת אתה שוקט ובוטח ואינך מהסס לרגע! שלוותך ועוז רוחך הבלתי רגילים נושאים חן מלפני. אתה יכול לשאת את הגוויה ליעדה ואני אפרד ממנה. אך האזן בתשומת לב לעצתי ולטובתך שלך נהג על פיה. פושט היד הנזיר שלמענו נושא אתה גוויה זו ינסה להעלות אותי בקרוב ולערוך פולחן לכבודי ואז ינסה בן הבליעל להקריב אותך. הוא יפנה אליך בבקשה: 'השתטח נא על הארץ באופן שכל שמונת אבריך יגעו באדמה.' ואז יהיה עליך להשיב: 'הראה לי קודם כל איך לעשות זאת כדי שאעשה זאת כראוי.' הוא ישליך את עצמו על הארץ בכדי להדגים לך את התנוחה הנכונה ואז עליך לכרות את ראשו בחרבך. זאת עליך לעשות כדי שאתה עצמך תזכה בגמול שהוא חפץ להשיג עבור עצמו - הריבונות על רוחות האוויר. הקרב אותו ומלוך בארץ, שכן אם לא תעשה זאת יקריב הוא אותך. זו הסיבה לכך שהצקתי לך כל הלילה הזה. מי יתן וההצלחה תשרה במעשיך!" ובהשמיעו הזהרה זו עזב השד את הגוויה המונחת על כתפו של המלך. המלך הרהר בדבריו של השד. הוא נוכח לדעת כי פושט היד קְשַׁאנְטִיסִילָה הוא נזיר רשע המנסה להוליך אותו שולל. ברגש הקלה המשיך בדרכו עד בואו אל עץ הוואטה. כאשר הגיע המלך טְרִיוִיקְרָאמָאסֶנָה אל העץ, מצא את פושט היד ממתין לו כשהוא צופה במורד השביל המוביל אל אדמת השריפות, שבאותו לילה של הירח החדש היה אפוף אפילה מבעיתה. על האדמה הרוויה בדם סימן כבר המכשף מעגל קסמים באבקה לבנה עשויה מעצמות טחונות וסביבה העמיד קנקנים מלאים בדם במקומות המתאימים. המעגל הואר במנורות ששומן אדם בער בהן. לצדו הייתה מדורה בוערת שמנחה נשפכה לתוכה ובקרבת מקום היו מנחות נוספות שנדרשו לפולחן המיועד. המלך התקרב וכאשר ראה פושט היד כי הוא מביא אתו את הגוויה, התרומם בשמחה ופנה אל המלך בדברי שבח: "מהרג'ה! אתה גמלת אתי חסד ובצעת את הדבר שהיה כמעט בלתי אפשרי. וכי מה לך, נסיך אדיר שכמוך ולעניינים אפלים כאלה בשעת לילה זו ובמקום מחריד זה? אכן לא לשווא כינו אותך הדגול במלכים, כיוון שמלתך היא בגדר הבטחה הראויה לאמון ובלתי ניתנת לערעור. אתה פעלת למען השגת מטרתו של הזולת תוך התעלמות מוחלטת מרווחתך שלך. זהו הדבר המכונה בפי החכמים 'גדולתו האמיתית של הדגול' – לא להסס למען קיום הבטחה גם אם מסכן אתה בכך את חייך שלך!" תוך כדי דיבור, הוריד הנזיר, אשר חשב כי מטרתו הושגה, את הגופה מכתפו של המלך. הוא רחץ אותה, סך אותה במשחות, קישט אותה בפרחים והניחה בתוך המעגל. זמן מה ניצב על יד הגוויה, מרוח באפר לבן, עונד שרוך ברהמינים עשוי משער אדם ועוטה לגופו את תכריכי הגוף המת כשהוא שקוע בהגות עמוקה. בכוח כשפיו זימן לשם את השד הטוב וכפה עליו להיכנס אל תוך הגוויה ואז החל בטקס הפולחן. ראשית הגיש את מנחת האורח הנתונה בתוך גולגולת ששיניה מושלמות – זר פרחים ומנחה ריחנית, שתי עיניים אנושיות כקטורת ומנחת בשר אדם. כאשר סיים את מעשיו פנה אל המלך העומד לצדו ואמר לו: "הוד מעלתך, הטל עצמך על הארץ והשתטח כיאות לפני המכשף הריבון הנוכח בזה כשאתה נוגע בכל שמונת האיברים באדמה והוא יעניק לך ברוב חסדו את כל אשר חפץ הנך להשיג." המלך, שזכר את אזהרתו של השד השיב: "מורי, אינני יודע כיצד לעשות זאת כראוי. הדגם לי את התנוחה הנכונה ואני אחזור עליה." פושט היד כרע על הארץ כדי להדגים בפניו את התנוחה ובאותו רגע שלף המלך את חרבו והסיר את ראשו מעליו באבחה אחת. הוא קרע את לוטוס לבו מחזהו והגיש את הלב והראש לשד. המוני רוחות בלתי נראות המו סביבו בהתרגשות והשד נשא את דבריו מתוך גווית המת: "אדוני, הריבונות על רוחות האוויר, ריבונות שהנזיר חמד אותה, תהיה שלך בעת שתסיים את שלטונך המלכותי עלי אדמות. אני גרמתי לך ייסורים, על כן אתן לך להביע משאלה כרצונך!" על דברים אלה השיב המלך: "איזו משאלה עוד אוכל לבקש עתה שהנני מרוצה? אך כדי שלא יהיו דבריך חסרי משמעות, אבקש ממך אך זאת: מי ייתן ועשרים וארבעה הסיפורים הנפלאים והמשמחים שספרת לי, וגם סיפור אחרון זה, סיפורי וסיפורך שלך, יתקיימו בקרב הארץ, יהיו ידועים לכל ויזכו להערכת נצח!" "כן יהי!" אמר השד והוסיף: "האזן נא המלך: עשרים וארבעה הסיפורים הראשונים וסיפור הסיום יתפרסמו על פני הארץ ויזכו להוקרה כסיפורי השד והם גם יעניקו זכות: כל הקורא בתשומת לב ולו גם שורה אחת משורותיהם וכל המאזין להם ישוחרר מכל קללה, ובכל מקום שסיפורים אלה יוכרו ויוערכו, לא ייכון שלטונם של אוכלי אדם ושדים, מפלצות ומכשפים!" משסיים את דבריו עזב השד באמצעי קסם את הגוויה ופנה אל מחוז חפצו. או אז הופיע האל שיווה עם יתר האלים ודיבר ברוב חסדו אל המלך: "יפה פעלת, בני! טוב עשית שהרגת את הנזיר המדומה אשר חפץ לשלוט בכוח על ממלכת רוחות האוויר. מראש בראתי אותך כחלק מעצמי, כמלך וִיקְרָאמָאדִיטְיָיה על מנת שתביס את השדים שהתגלגלו בדמות ברברים. לתכלית זו יצרתי אותך בגלגול זה כמלך הלוחם טְרִיוִיקְרָאמָסֶנָה. כשתסיים את שלטונך על כל הארץ האיים והעולמות התחתונים, תהפוך גם לריבון רוחות האוויר. זמן רב תהנה מתענוגות שמימיים, אך יבוא יום שתאבד את עניינך בהם ותפנה להם עורף מיוזמתך ובסופו של דבר תתאחד עמי. קבל מידי חרב זו שאין להביסה ובאמצעותה תשיג את כל אשר תחפוץ!" האל מסר למלך את חרב הקסמים ונעלם בתוך גשם של פרחים. משנוכח המלך כי המעשה הושלם כולו וכי הלילה חלף, חזר לעירו פְּרָאטִישְׁטְהַאנָה והתקבל שם בכבוד על ידי נתיניו, שמעשי גבורותיו הליליים נודעו להם, בחגיגות וקבלת פנים שנמשכו זמן רב. המלך העביר את יומו בטבילות, מתן צדקה לעניים, טקסי פולחן לבת ההרים, ריקודים ושירים. חלפו אך שנים אחדות והמלך, בסיוע חרבו של שיווה, כמו גם באומץ לבו שלו, פרש את שלטונו המוחלט על כל הארץ, האיים והעולמות התחתונים, ולאחר שנהנה במצוות שיווה זמן רב משליטתו ברוחות האוויר, התאחד לבסוף עם האל עצמו וגורלו נשלם ונחתם.
סיפורי המלך והגוויה הם קבוצה של עשרים וחמישה סיפורי חידה הנתונים בתוך סיפור מסגרת. בשלב זה תרגמתי את סיפור המסגרת וחמישה מן הסיפורים בתוספת מבוא. הכוונה היא לתרגם בעתיד את הקובץ כולו.
הודו, סיפורי המלך והגוויה, כישוף