שם הסיפור:

סיפורי המלך והגוויה: המחזרים הנאמנים

על גדותיו של נהר הקאלינדי שוכן הכפר הברהמיני ברהמאסטאלה. בכפר זה חי פעם ברהמין ושמו אגניסוואנים שהיה מלומד גדול בכתבי הוודה. אשתו של אגניסוואנים הביאה לעולם בת בשם מנדרוואטי שלא היה אח ורע ליופיה. אומרים שכאשר בראו האלים את חמודות גופה הרענן חשו מן הסתם שכל עלמה שמימית שיצרו בעבר היא כאין וכאפס לעומתה.

כאשר הגיעה מנדרוואטי לפרקה באו שלושה מחזרים ברהמינים מקאניאקובג''ה לבקש את ידה. כל אחד מן השלושה היה צדיק באופיו ומוסרי בהליכותיו וכל אחד מהם אהב אותה אהבה כה עזה עד שאיים להתאבד אם תינשא לאחר.

אביה, מחשש שמא יביא למותם של שנים מן הברהמינים אם ישיא אותה לשלישי, דחה את החלטתו מיום ליום ובינתיים השתכנו שלושת המחזרים בכפר. הם נהגו לבוא לביתה מדי יום ביומו ולהביט בפניה הקורנות כסהר במלואו, במסירות של ציפורי קאקורה, ציפורים הניזונות כידוע מקרני הירח.

ואז אירע אסון. מחלת הקדחת תקפה את מנדרוואטי עוד בטרם נישאה והביאה עליה את מותה. כלים ביגונם ניהלו שלושת הברהמינים את כל טקסי הקבורה, נשאו אותה אל אדמת השרפות ושרפו את גופתה. אחד מהם הקים צריף קטן מעל המקום שגופתה נשרפה בו. הוא התיישב שם ויום ולילה שכב על אפרה וכלכל עצמו במזון שנתנו לו עוברי אורח רחמנים. המחזר השני נטל את עצמותיה, צרר אותם בצרור על שכמו ושם פעמיו אל הגאנגס הקדוש והשלישי היה לפושט יד ויצא לשוטט בארצות רחוקות.

המחזר השלישי נקלע פעם במהלך נדודיו לכפר בשם ואקרולאקה ושם הזמין אותו ברהמין אחד להתארח בביתו. המשפחה כולה התיישבה לשולחן הסעודה. לאחר שנערכו כל

הטקסים המקובלים והאוכל הוגש לפני האורח החל אחד הילדים לבכות. האם ניסתה להרגיעו ולהשקיטו, אך לאחר שלא הפסיק לצרוח תפסה אותו בזרועותיה והשליכה אותו בזעם אל תוך האח היוקדת. גופו של הפעוט היה למאכולת אש ולאחר רגעים ספורים לא נותרו ממנו אלא עצמות ואפר.

למראה חזיון הבלהה הזה החל האורח לזעוק: "הוי אימה, הוי זוועה! לאן הגעתי. נקלעתי לביתו של ברהמין מפלצת. לא אטעם כהוא זה מן המזון המוגש לפני בבית שעיני חזו בו את החטא בהתגלמותו!"

אך אבי המשפחה עצר בעדו: "הס. אל תרים קולך. התבונן וראה את אשר יחולל לחש הקסמים שלי!"

הוא נטל לידו קלף עתיק שהלחש היה רשום עליו והשמיע את תוכנו מעל ערמת חול קטנה. אחר כך זרה את החול על האפר שנותר מגופו של התינוק ומיד שב הלה לחיות בגופו הקודם.

לאחר שחזה בפלא נעתר פושט היד והסכים להמשיך ולאכול. בעל הבית תלה את כתב היד על וו שבלט מן הקיר והצטרף לסעודה. עם רדת הלילה הציע לו המארח לחלוק עמו את יצועו.

כשנרדמו כל יושבי הבית קם פושט היד מיצועו ונטל בחשאי את הקלף ממקומו. הוא יצא לדרך ולא חדל מלכת עד בואו אל אדמת השרפות. כאשר הגיע לשם פגש את המחזר השני ששב ממסעו לגאנגס לאחר שטבל שם את עצמותיה של מנדרוואטי במימיו הקדושים של הנהר. הם ניגשו אל הברהמין השלישי ששמר על אפרה ופושט היד אמר לו: "אחי, עלינו להרוס את הצריף שאתה שוכן בו כדי שנוכל להחיות את אהובתי מן האפר באמצעות לחש הקסמים שבידי."

לאחר דין ודברים הסכימו שני הברהמינים האחרים לשתף עמו פעולה. הצריף סולק ממקומו והאפר נחשף לעין. פושט היד גלל את הקלף וקרא מתוכו את מלות הקסם מעל ערמת חול. אחר, זרה את החול על אפרה ועצמותיה ומיד התעוררה הנערה לחיים וקמה על רגליה.

אם לגופה הקודם לא היו מתחרים ביופי ובחן הרי שהגוף שעטתה עכשיו עלה אף על גופה הקודם בתפארת יופיו. עתה משטוהר באש דומה היה כאילו ניצוק מזהב טהור.

די היה במבט אחד של שלושת המחזרים בנערה כדי לנטוע בלבם אהבה מחודשת ובוערת וכל אחד משלושת הברהמינים השתוקק לקחתה לו לאשה.

הברהמין שהיה לפושט יד אמר: "מן הראוי שמנדרוואטי תהיה לי לאשה כיוון שאני הוא שהשיבה לחיים בכוח הלחש שברשותי!"

"לא" אמר הברהמין השני "מימיו הקדושים של הגאנגס הם שהחזירוה לחיים ועל כן מן הדין הוא שתהיה לי לאשה!"

"שניכם טועים" אמר השלישי "לולא אני ששמרתי על אפרה וסיגפתי עצמי למענה לא הייתה מתעוררת לחיים!"

"ועתה" אמר השד, "אמור לי המלך כיצד ניתן ליישב את המחלוקת? למי מהם מן הראוי שתהיה הנערה לאשה? יתפוצץ ראשך ויתפרק לרסיסים אם יודע אתה את התשובה, אך נמנע מלהעלותה על דל שפתיך!"

והמלך פתח פיו ואמר: "הברהמין שהיה לפושט יד והשיבה לחיים באמצעות לחש הקסמים שהשיג בעמל כה רב, הוא במידה ידועה אביה לפי שלקח על עצמו תפקיד שהיה על אביה לעשותו. הברהמין שטבל את עצמותיה במימיו הקדושים של הגאנגס נהג בה כאילו היה בנה, אך השלישי שסיגף עצמו על אדמת השרפות ושכב על אפרה באהבתו העזה אליה, הוא, כך אני סבור, ראוי להיות באמת ובתמים בעלה!"

מששמע השד את תשובתו של המלך טריויקראמאסנה, נעלם יחד עם הגופה מכתפו של המלך ושב אל מקומו הראשון. המלך שהיה איתן בדעתו למלא את הבטחתו לפושט היד החליט לשוב ולהוריד את הגופה מן העץ, כיאה לאיש חזק אופי אשר לא יחת מפני כל. וכך אירע שהמלך טריויקראמאסנה שב אל עץ הסיסו, הוריד את הגופה מן העץ והעמיסה על שכמו ומבלי לומר דבר יצא לדרך.

ובעת שהמלך עשה דרכו צפונה החל השד לדבר מתוך הגוויה: "אדוני המלך, חכמתך ואומץ לבך מוצאים חן בעיני, על כן אספר לך סיפור נוסף. הסכת ושמע את חידתי זו":

הערות:

סיפורי המלך והגוויה הם קבוצה של עשרים וחמישה סיפורי חידה הנתונים בתוך סיפור מסגרת. בשלב זה תרגמתי את סיפור המסגרת וחמישה מן הסיפורים בתוספת מבוא. הכוונה היא לתרגם בעתיד את הקובץ כולו.

מילות מפתח:

הודו, סיפורי המלך והגוויה, אהבה, מחזרים